תובל שפיר: נחשפתי לדברים שהכניסו אותי לשוק

כשתובל שפיר מגיע לסט של סדרת טלוויזיה, במקרה הנוכחי "גאליס", סדרת הנוער החדשה של ערוץ הילדים של HOT, הוא כבר מרגיש לגמרי בבית. רק בן 19, אבל עם קילומטראז' עשיר בזמן מסך ובתוכניות נוער. הרזומה שלו כולל כבר שלוש סדרות כאלה – "השמינייה", "נשרים", "החולמים" ובראשון הקרוב תעלה הרביעית שלו. "אני זוכר איך זה היה בהתחלה, כשהייתי בן 12 והתקבלתי ל'שמינייה'", הוא אומר. "המצלמות, התאורה, השחקנים. זה היה מאוד מרגש וגם הייתי תמיד הכי קטן. היום זה סוף סוף התיישב במקום, אני בגיל של כולם ויש אווירה נורא כיפית. אני מרגיש בדיוק במקום הנכון".

שבע שנים מאוחר יותר, הילד בן ה-12 כבר צמח מזמן לתאגיד קטן של איש אחד: הילדות מתות עליו, הילדים מעריצים אותו, מפיקי התוכניות יודעים שהוא ידאג להושיב את אלה וגם אלה מול המסך וכך באינטגרציה מופלאה נוצר כוכב ילדים משגשג. בפסטיגל 2011 הוא קיבל את האישור הסופי למעמדו כמלך הילדים החדש – השיר ששר יחד עם אליאנה תדהר, זכה שם במקום הראשון, לקול צווחות הילדים. במקביל הוא גם ניסה את מזלו בעולם המבוגרים בסרטו של אבי נשר "פעם הייתי", שם גילם נער בן 15 שמתחבר לניצול שואה.

כך למרות המעמד שהצליח לצבור בגילו הצעיר, הוא מודה שלא תמיד היה נעים להתבגר מול המצלמה. "כשאתה נמצא בעולם המבוגרים מגיל צעיר, אתה לומד המון. יש לזה גם חסרונות, לא הכל ורוד. אתה נחשף להרבה מאוד דברים שלא היית אמור להיחשף אליהם בגיל צעיר. דברים בשפה, למשל. אפילו קללות שבגיל 12 אתה בשוק לשמוע. לא בא לי להיכנס לעניין הזה. אבל אין מה לעשות, לא הייתי משנה שום דבר".

הוא יליד ראש העין, בנם של בנקאית ומורה. כל קשר בין משפחתו לעולם הזוהר היה מקרי בהחלט. ובכל זאת, כשהיה בן 10, החליט ששם הוא רוצה להיות. "צפיתי בסדרות מצוירות וגיליתי שיש אנשים שמדובבים אותן, הכרתי מישהו שעשה את זה, וזה נראה לי שיא המגניב, חלום חיי. בתור ילד, לחשוב שאני יכול לעשות את הקולות לדמויות שאני רואה על המסך. אמא שלי הכירה מישהו באולפן הקלטות והיא סידרה לי אודישן. בסוף יצא שדובבתי במשך שש שנים".

איך נעשה המעבר מדיבוב למשחק מול המצלמה?

"זה היה מעין המשך טבעי של זה. אהבה למשחק. אז במקביל התחלתי לשלוח תמונות לסוכנות. וכשאני אומר התחלתי לשלוח, אני מתכוון כמובן שביקשתי מאמא שלי שתשלח. אז שלחנו תמונות, התחלתי ללכת לאודישנים ואז התקבלתי ל'שמינייה'. בגיל צעיר זה יכול להיות רצון להיות שם על המסך, הכל נראה נורא ורוד ומגניב. בואי נגיד שאם זה לא מתחלף מהר מאוד באהבה למה שאתה עושה, לריגוש הזה, למצלמות, זה לא יימשך הרבה זמן. ואני שמח שאני אוהב את זה".

הרבה תובל שפירים עברו לנו על המסך. הם היו ילדי פלא צעירים, יפים ומלאי כישרון. אבל מדובר במקצוע אכזרי שאוהב להרוג את יושביו בגיל מוקדם. מעטים בלבד מצליחים להתבגר לתוך התחום הזה ולעשות את המעבר מעולם הילדים לעולם המבוגרים. אם להאמין לנחישות שלו, שפיר לגמרי לא ייפול לסטטיסטיקה. "אני מרגיש שזה המקום שלי. אני מודע לכך שעד היום היה לי הרבה מאוד מזל ואני מכין את עצמי נפשית גם לרגעים שבהם לא יהיה, אבל אני מרגיש שמצאתי את מקומי. כבר עכשיו אני כבר לא ילד, ויש הרבה מאוד תחרות מול שחקנים בגיל שלי, ובכל זאת אני מסתדר. אז אני לא חושב על זה יותר מדי, לא מתכנן מראש תגיות ותבניות. אני יודע פשוט שזה מה שאני אוהב וצריך לעשות".

לא מפחיד אותך לגמור כמו לינדזי לוהן או כל קלישאה אחרת של ילד פלא שהתבגר?

"ממש לא. אפשר להגיד שיש לי שתי רגליים על הקרקע. הדברים האלה קורים בארה"ב, ההתרסקויות הגדולות האלה. אבל אצלנו הכל נורא קטן, וגם אם כל מה שעברתי פגע בי באיזושהי דרך, זה לא ביג דיל. ההתרסקות לא תהיה בגדול, אם תהיה בכלל. זה לא שהחמצתי חלקים נרחבים מהילדות שלי – בסך הכל הייתי נוכח בהכל, וכשנעדרתי מבית הספר, זה רק גרם לי להעריך אותו יותר. שמעי, אני מפוכח, כמו שאמרתי לך, אני יודע שיהיה רגע שיהיה יותר קשה למצוא עבודה ולקבל תפקידים, למרות שאני מקווה שזה לא יקרה. עכשיו, טפו טפו, הייתה תקופה מאוד עמוסה, ואני לא רגיל לזה. וטפו טפו שזה ימשיך. כל שחקן מתפלל לזה, שרק תהיה לו עוד ועוד עבודה.ושזה לא ייגמר לעולם".

נכון להיום הוא מתכונן לצבא. "אני גר בשכונה של אנשי קבע, אצלנו אין דבר כזה לא ללכת לצבא", הוא אומר. "דחיתי את הגיוס קצת בגלל העבודה, כי אם אתה כבר על הגל אז חבל לרדת ממנו, אבל עכשיו אני מחכה לתאריך סופי לגיוס ומקווה למצוא תפקיד שגם יעניין אותי וגם יאפשר לי לשלב עבודה במקביל". הוא מבלה עם החברים מראש העין, שם הוא מתגורר עדיין. אחרי הצבא הוא שוקל ללכת לבית ספר למשחק. שפיר, כך נראה, נשאר עם הרגליים על הקרקע. גם בכל מה שקשור לחיי האהבה שלו.

"זה לא זוהר כמו שזה נראה מבחוץ. להרבה שחקנים צעירים בגילי יש תדמית כזו של פליירים שמשתוללים כל היום ממסיבה למסיבה וזה ממש לא ככה. מעריצות לא רודפות אחריי ברחוב, בחורות לא משליכות את עצמן לרגליי. לא זרקו עליי אף פעם חזייה", הוא צוחק. "מעריצות מתקשרות איתי בעיקר דרך פייסבוק, ואם היה לי יום פחות טוב, אז אני נכנס לשם וזה מחזק אותי. אני לא אשקר לך".

אז אין ים של בנות שנופלות לרגליך?

"להיפך. בדרך כלל אני זה שמתחיל איתן. יש כאלה שמכירות אותי ויודעות מי אני, אבל אני נוטה לא לתת לזה יותר מדי משקל, כי אם אני אתחיל לחשוב יותר מדי, זה סתם יהרוס לי. בואי נגיד שרוב החברות שהיו לי, הן בנות שהכרתי הרבה זמן. אף פעם לא מישהי שהסתנוורה ממני".

מה הסטטוס הזוגי שלך כרגע?

"אין לי חברה. זה לא בראש מעייני כרגע".

תצא עם מפורסמות? נניח, אם אגם רודברג תציע לך?

"אגם רודברג לא צריכה להיות מפורסמת כדי להציע לי לצאת איתה. ראית איך היא נראית? וגם אמא שלי מכירה אותה והיא היתה מה זה שמחה לשידוך הזה. אבל לא, ברור שפרסום זה לא משהו שמשחק תפקיד בכלל".

"גאליס": תצפו? ספרו לנו בפייסבוק