האהבה באוויר, השעמום גם
לפני שנתחיל, אני רוצה להראות לכם את הקליפ שעשו דיירי הבית ל"Love is in the air". אני יודעת שכבר הראו אותו פעמיים, ארוכות במיוחד, בפרק אתמול, אבל יש לי הרגשה שלא התפעלתם ממנו כמו שצריך, אז הפעם אציג לכם את הגרסה של תמיר, קים, תמיר ויאנה, אביבית ורגב, סולו תופים, מונולוג קלרינט, מסיבת פיג'מות, סלט ביצים, ענבי זעם וקופיקו בקיבוץ. ואחר כך את אותה גרסה בדיוק, רק במקום סולו תופים דואט מפוחיות. ואם יישאר לנו עוד זמן מסך לבזבז אז את אותה גרסה רק במקום קים שפן סלע, כי אתם פשוט חייבים לראות את כל 192 הגרסאות המדהימות והשונות לחלוטין שצילמנו לאחד עשר אנשים עושים עם השפתיים. זה אינטראקטיבי. מעניין מה עוד המדע ימציא.
כנראה שלא תהיה לי ברירה, כי חוץ מלטחון עוד גרסה של הקליפ אין הרבה דברים אחרים להגיד על הפרק אתמול. יאנה משהו משהו קותי, אביבית משהו משהו ערן, ערן משהו משהו קותי, ובין כולם מדלגת סופי בצעקות "גם אני פה טרילילי, קשורה איכשהו לעלילה". אם ירצה השם והדיירים החדשים, זאת תהיה הפעם האחרונה שאנחנו לועסים את המסטיק הזה שאיבד את הטעם לפני חודש אבל אין לנו איפה לזרוק. דיירים חדשים, הצילו אותנו. ועד אז, נצפה בעוד גרסה של "Love is in the air", אותו דבר רק שהפעם כולם קאובויים בחלל.
הטרגדיה
קשה לצפות באביבית, ולא רק בגלל שהשפתיים מסתירות לה את המצח. קשה, כי ביצור המעצבן הזה יש משהו מאוד בודד. היא דוחה את הבנות, ונראה שהיא מעוררת את האנטגוניזם הזה תמיד - "ידעתי שתהיה לי בעיה עם הבנות, בגלל זה אמא שלי לא רצתה שאבוא לתכנית". מצד שני, הבנים לא בדיוק קופצים ראש לתוך המחשוף שלה, למרות שהיא הינדסה את גופה למוות כדי למשוך אותם, ומרבית האישיות שלה תלויה בצומי שהם נותנים לה.
אפילו לסופי נמאס להיות החברה השפוטה שמדדה אחרי אביבית, נושאת עבורה את שובל השמלה המרוח בשוקולד וממלמלת "כן, את מה זה צודקת". סופי מצטרפת לאגודת ה"בנות נגד אביבית" עם מספיק סיפורים כדי להיות היו"ר: "היא כל הזמן מדברת על ערן ורגב. היא לא עמוקה. אני לא מכירה אנשים כאלה".
אביבית הולכת והופכת לדמות טרגית, בדידות נצחית, וערן כבר לא יציל אותה כי הוא בדיוק עסוק בלהכין כרית בצורת לב לתמיר כדי שיידע שהוא אחלה. לא עוזר לה שהיא תולשת אותו באמצע מונולוג עצוב על אבא שלו כדי לנחם אותו (שוב) בפרטיות בצד, בתקווה שדמעותיו המסוקסות יטפטפו עליה והיא תיכנס מהן להריון: ערן מעדיף "ילדת טבע כזאת". ואין שום טיפת טבע באביבית. אבל הי, לפחות היא לא מוסלמית.
הקומדיה
אותו זמן מסך שניתן בזמנו להקראת השיר של אלן גינזברג על המולך, ניתן הפעם לשעת סיפור בגן פיגורי שאליו הולך רגב. אביבית הושיבה אותו וסיפרה לו את אגדת "עוץ לי גוץ לי", או "בת הטווה" כפי שתרגם זאת קותי, וברגע שהוא שמע שכל הקש הפך לזהב הוא דמע מהתרגשות. הוא אוהב זהב. "ואז הגמד עשה הופ, לולי לו, ציצופליצו מק מק", קשקשה אביבית, לא ממש עקבתי, ו"אני באמת מתרגש לשמוע את זה", הודה רגב ומיד הרהר במוסר השכל החשוב וגם דמיין את עצמו מדלג בדיסנילנד עשוי זהב.
מדהים איך רגב, שעדיין מספר לעצמו שהוא לוהק על תקן החתיך, ומתאפק שלא להודיע בכל רגע נתון "יוהו, יש לי יהלומים, זוכרים, הנה אני מרשרש בהם, ואתם רשאים להתקבץ סביבי בהתפעלות", הוזנח ככה. הוא הופשט בתוכנית מכל סמלי הסטטוס המרשימים שלו, וגילה שבלעדיהם אפילו פרחח מעוך כמו קותי משאיר לו אבק. כמעט כולם העמידו אותו להדחה, כשהמצלמה קולטת אותו היא ממהרת לגינה לתעד חיפושית, והבנות בבית פשוט רואות דרכו, בדרך כלל את ערן. אפילו לסופי יש פור עליו בהדחה מחר. כדי להישאר בבית רגב זקוק לנס. או למלא חברים עשירים שמסמסים לו. או לגמד קסום שיהפוך את הלב שלו לזהב.
הדרמה
שמעתם שיאנה מוסלמית? לא? אז לא חשוב.
ייסורי וולטר הצעיר
יומני היקר, אביבית חיממה בטעות את האוכל של קותי בשבת, ומרוב רגשות אשם החליטה לצום יממה שלמה. זה די אכזרי. וחבל. הרי יש גם דבר כזה תענית דיבור, למה היא לא גזרה על עצמה תענית דיבור במקום? למה? למה?
הציטוטים
"אתה המודל שלי לחיקוי" (ערן לתמיר, שאפילו הוא חושב וואט דה פאק)
"אם אתה יוצא אני יוצא איתך" (קותי לתמיר. מה יהיה עם השכונת-יציאות הזאת?)
"גם אם מירי בוהדנה היתה מספרת לי את הסיפור הזה הייתי אומר שאני הולך רגע להשתין ואז בורח מהבית" (קותי לא מבין למה רגב מרותק לסיפור "בת הטווה")
"זה לא לקרוא תיגר על הרב של האלוהים שלי?" (קותי על ערן, שתפס לו את הכיסא)
"הוא פשוט ילד כאפות" (ערן מאבחן את קותי)
"הוא נמצא יותר מדי בשירותים" (קותי מסביר למה הוא מעמיד להדחה את ערן)
"די, לא יפה!" (אביבית, אחרי שסיפרו לה שיאנה מוסלמית. באמת לא יפה)
"זה המשולש הכי מטומטם שראיתי בחיים שלי" (יעל על קותי-יאנה-ערן. רגע של חוכמה בבית)