נפלו בעריכה: "האח הגדול" לא למד את הלקח

קצת יותר מ-72 שעות מאז נחשפו הדיירים החדשים ב"האח הגדול", ועיקר העיסוק בהם הוא כרגיל, בחרא: ההומופוביה של צבי, הטרפת של עינב וה"לירון - עשתה צבא?" הכה ישראלי. אלא שמה שחשוב כאן הוא לא הפרטים, אלא התזה סביבה "האח הגדול" פועל בעונתו הרביעית: לא מבט כולל ומקיף על החברה הישראלית, אלא שוב - אותם טייפקאסטים צפויים, רדודים ולעוסים, שיכולת החיבור שלהם לשכבה שרוצה לצפות ב"האח הגדול" מצד אחר היא אפסית. למעשה, אפשר למצוא הקבלה מדויקת בין כל מי שנכנס לבין מי שיצא או את הקונפליקט הצפוי לו עם מי שבפנים.

לכן, לא פלא ששני הפרקים האחרונים ב"האח הגדול" היו מסחטה מייאשת של קוריוזים שוליים, כמעט מגוחכים, לעומת הדרמה האנושית שהיתה שם בעונות הקודמות. נכון, הרייטינג שם, אבל מול מי ומול מה. עייפות החומר וזלזול בצופה המשכיל. מתי מחשמלים אותם שוב?

"האח הגדול": גם אתם התאכזבתם מהדיירים החדשים? שתפו אותנו בפייסבוק

איכשהו, גם ביום הכי אפרורי של השבוע הכי מדכדך, הפרסומת ל"אולד ספייס" שהגיעה אלינו באיחור לא אופנתי, תצליח להעלות חיוך על הפנים – היא מצחיקה, היא מודעת לעצמה והיא אינטליגנטית. בואו ונניח בצד את איזייה מוסטפה, (רגע, רק עוד קצת. כן, בסדר. נניח אותו בצד) הידוע בכינוי המקצועי "הבחור מאולד ספייס", שמגלם את דמות הגבר המושלם באופן, ובכן – מושלם.

בתוך ים הפרסומות שמתייחסות לגברים כאל אידיוטים מטונפים ואל נשים כאל מרור על נעלי עקב, הפרסומת ל"אולד ספייס" מצליחה לבלוט בדיוק על רקע זה שהיא צוחקת איתנו ולא עלינו. בפרסומת שפונה לגברים דרך הנשים שהם אוהבים, יש התייחסות מודעת לעצמה לכל הקלישאות שעובדות על נשים, אבל בלי התחושה שמורחים אותנו במניפולציה שקופה.

"שלום גבירותיי, הסתכלו על הגבר שלכן", רועם כוכב הפרסומת המעורטל למחצה בקולו הרדיופוני, "ועכשיו עלי", למרבה הצער אולי רוב הגברים באמת לא נראים כמו אייזיה מוסטפה, אבל זה לא אומר שהם לא יכולים להריח כמוהו – ונניח לשניה ש"אולד ספייס", הוא באמת הריח של הגבריות הבוטחת והשרמנטית שמוסטפה מייצג. רגע אחד הוא מחזיק הכרטיסים ל"דבר הזה שאתן אוהבות", אז הכרטיסים הופכים ליהלומים, והופ – הוא על סוס לבן. כמובן שלבן. זה מצחיק נורא בדיוק מכיוון שזה לוחץ על כל הנקודות המטופשות שאמורות להפעיל נשים, והעובדה שזה גלוי לחלוטין נוטלת מזה את טעם הלוואי של רמייה שבדרך כלל הפרסומות משאירות בפה.

המסקנה היא בעצם זו שפרסומאים היו צריכים להסיק כבר לפני עשור לפחות – אנחנו כבר משופשפים מספיק בשביל לדעת שמוליכים אותנו שולל כדי שנקנה עוד מוצרים שאת חלקם, רובם, אנחנו לא באמת צריכים. אנחנו מותשים מהעמדת הפנים ההדדית שבה אתם משתדלים לעשות פרובוקציה בשקל ואנחנו מגיבים בזעזוע נסער. אפשר להוריד את כלי הסיף, להניח אותם בפינה וללכת לשתות תה – הצחיקו אותנו, גרו אותנו, הפתיעו אותנו. העיקר שלא תתייחסו אלינו כאל עדר פועה של מטומטמים.

ההופעה של אינטרפול בישראל היתה מספיק מרגשת ומעוררת השראה, אבל היא קיבלה את אחת התנופות הכי משמעותיות שאפשר היה לקבל: מופע קצר, חזק ומצוין של כרמלה גרוס וגנר, מהלהקות החשובות ביותר שפעלו בישראל, שהתאחדה לראשונה מזה עשר שנים בהרכבה המקורי כדי לתת בראש לכל מי שגדל על "עלבון" ו"כרמלה גרוס וגנר" וגם למי שרק שמע על זה.

עתה הלהקה חוזרת לסיבוב הופעות איחוד משמח מאוד, שמראה שוב עד כמה ערן צור נמצא בשיא כוחו בשנים האחרונות. השירים של הלהקה עדיין מלאי פאתוס ואנרגיה, הגיטרות של אורי פרוסט חכמות ועוצמתיות, אבשי כספי חזר מלונדון עתיר ניסיון ובניגוד לגרסאות האולפן, נוכחות הנגינה שלו מורגשות וחשובות. הלהקה מבצעת את כל הרפרטואר שלה, כולל כמה בונוסים כמו "ערב חולה" שכתב צור לברי סחרוף ושנכלל באלבום הבכורה של סחרוף, "הכל או כלום".

ככלל, כרמלה גרוס וגנר מראים בדיוק איך איחוד הופך מחגיגת נוסטלגיה מאוסה לאירוע רלוונטי. כמו מינימל קומפקט, מהלהקות שהעניקו השראה לדור של כרמלה גרוס וגנר, האחרונים הם מוזיקאים ברמ"ח איבריהם, שמוצאים את העניין בכל ערב מחדש, גם אם השירים בני יותר מ-20 שנה. יש לא מעט דברים לראות בישראל מבחינה מוזיקלית, מעטים הם חשובים כמו כרמלה גרוס וגנר.

תאריכי הופעות של הלהקה:

תאריכי הופעות של כרמלה גרוס וגנר: 17 בפברואר בעין השופט, 22 ו-23 בפברואר בזאפה בתל אביב וב-25 בפברואר בזאפה בירושלים.