25 שנה אחרי מותו, אנדי וורהול נותר חידה לא פתורה. הוא נחשב לאחד האמנים החשובים ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20 אך גם לאחד המושמצים בהם; הוא יצר אמנות חתרנית שביקרה את המנגנון הקפיטליסטי, אך הפופ ארט בהנהגתו הפך תוך זמן קצר לחלק מהבון טון האמנותי; הוא ביטל את ההפרדה התרבותית בין "גבוה" ל"נמוך" אך עשה זאת ברצינות של אמן אינטליגנטי מאין כמוהו; הוא הנציח דימויים מתקתקים וקיטשיים של מרילין מונרו, אליזבת טיילור, בריז'יט ברדו וכוכבים נוספים, אך גם ניפק סדרה של עבודות על אסונות, תאונות ומוות; הוא תבע את הביטוי שהיטיב לחזות את חיי תרבות הסלבז של המאה ה-21, אך גם הגחיך אותו שוב ושוב כאשר ניפק לכלי התקשורת וריאציות שונות שלו, בהן "בעתיד 15 אנשים יהיו מפורסמים" או "בעוד 15 דקות כולם יהיו מפורסמים".
לחצו להגדלה:
בפאה מוכספת ומשקפיים גדולים, אנדי וורהול הפך לא רק את האמנות שלו למותג, אלא גם יצר את עצמו מחדש בתור מוצר צריכה. לא ניתן לתאר את פועלם של האמנים הבולטים של תקופתנו דוגמת דמיאן הירסט, ג'ף קונץ, גילברט וג'ורג', טקאשי מורקאמי ועוד, ללא מורשת וורהול. מי שהפכו את הרווח הכלכלי לחלק אינטגרלי מהאמנות, למדו את כל מה שהם יודעים מהאיש שהיה אמן פופ, קולנוען, עסקן מוזיקה, מוציא לאור וספק רכילות.
וורהול מת ב-22 בפברואר 1987 בגיל 58, מסיבוך של ניתוח כיס מרה פשוט. תמהיל החלום האמריקאי, הכסף והפרסום שנמזג לעבודותיו תאם גם את חייו שכבר הפכו למיתולוגיים. אלה וגם אלה נחגגים כעת יותר מתמיד, כאשר בכל שנה שעוברת מחירן של עבודותיו של וורהול רק הולך ומאמיר. לעומת זאת, נראה כי מורשתו תישאר תמיד פתוחה לפרשנות.
אנדי וורהול: הברקה או קשקוש? דברו על זה בפייסבוק שלנו