התסריטאי והבמאי קמרון קרואו נחשב עד לפני עשור לאחד היוצרים הלוהטים בהוליווד. את קריירת הבימוי שלו התחיל עם קומדיית הנעורים הפולחנית "תגידי כן" עם ג'ון קיוזק, המשיך עם "סינגלס" האהוב והגדוש בכל הכוכבים הצעירים של התקופה, והגיע לשיא עם הקומדיה הרומנטית הקלאסית "ג'רי מגווייר" והדרמה המוזיקלית האוטוביוגרפית "כמעט מפורסמים".
בסרטים האלה הפגין קרואו סגנון אישי מובהק: שילוב כובש בין שנינות מתוחכמת לרגשנות חסרת בושה. בניגוד למורו ורבו בילי וויילדר (יוצר של קלאסיקות הוליוודיות כמו "חמים וטעים" ו"שדרות סאנסט"), שלו הקדיש ספר ראיונות פופולרי, אין בסרטים של קרואו טיפה של ציניות. ראיית העולם שמשתקפת מהם היא של אופטימיות ואמונה תמימה באנושות, מה שבאופן טבעי דורש מהצופים מידה של השעיית אמון ומוכנות נפשית להיסחף עם עולם הדמיון חסר הדאגות שמוצג על המסך. אלא שאז, בתחילת שנות האלפיים, הגיע המשבר הגדול.
הזרעים של המשבר בקריירה של קרואו נזרעו כבר ב"ונילה סקיי", הרימייק שלו למותחן המדע בדיוני הספרדי של אלחנדרו אמנאבאר, בכיכובו ובהפקתו של טום קרוז. הסרט זכה אמנם להצלחה קופתית מסוימת, אך קיבל ביקורות פושרות לרוב, ויצר תחושה שקרואו לא באמת ידע מה הוא עושה שם. השלב הבא היה "אליזבטאון", דרמה קומית מפוספסת עם אורלנדו בלום וקירסטן דאנסט, שספגה ביקורות לא טובות וכשלה בקופות. אחרי הסרט הזה, התחושה היתה שקמרון קרואו יצא מהאופנה בהוליווד, כמו שקרה לרבים וטובים לפניו.
בשש השנים שחלפו מאז הסרט הזה, שבאופן סמלי עסק גם הוא ביוצר שמלקק את פצעיו אחרי כישלון צורב, קרואו ניסה בחוסר הצלחה להרים קומדיה רומנטית עם בן סטילר וריס ווית'רספון, ולבסוף מצא את עצמו על סט של "מקום לחלום עליו" (או בשמו המקורי הקצת פחות מעצבן "קנינו גן חיות"). זוהי דרמה משפחתית פשטנית למדי, שנראית על פניו כ"עבודה מקצועית" של קרואו, ששם את החזון האישי שלו בצד כדי להראות לכולם שהוא מעל לכל איש מקצוע מעולה בתחום הבימוי. ובכן, הוא הצליח באופן חלקי מאוד.
מאט דיימון, שדווקא עושה כאן את אחד התפקידים הרגישים והמרשימים בקריירה שלו, מגלם את בנג'מין מי, עתונאי שאישתו מתה מסרטן ומשאירה אותו לבד עם שני ילדים. בנג'מין מבקש להחליף מקום מגורים, בתקווה לזכות להתחלה חדשה, ואכן מוצא במהרה את בית חלומותיו. אלא שלבית החלומות הזה יש קאץ' קטן: המקום הוא גן חיות דועך, שנמצא בסכנת סגירה וזקוק למושיע. בהתחלה כצפוי גיבורנו מתלבט לא מעט, אך בסופו של דבר הוא וילדיו מסתערים בחדווה לתוך ההרפתקה הגדולה של חייהם. גם סקרלט ג'והנסון נמצאת בסביבה, בתור הבחורה הסקסית שתסייע למאט דיימון לעשות את הדבר הנכון.
בסך הכל, "מקום לחלום עליו" הוא סרט חביב למדי, שחרף הרגשנות השוצפת שלו, אי אפשר לפספס את האותנטיות ואהבת האדם שממלאות את העולם הפיזי והאנושי שקרואו מעצב. הלב נסחף אחרי הדמויות, ואתה נורא רוצה שיצליחו במשימתן. הבעיה העיקרית של הסרט טמונה בתסריט שלו, שמבוסס על סיפור אמיתי. העיבוד לספר נכתב במקור על-ידי התסריטאית אלין ברוש מק'קנה (בת לאב ישראלי, אגב), שמאחוריה עבודות סתמיות ברובן כמו "השטן לובשת פראדה", "27 שמלות" ו"אין לי מושג איך היא עושה את זה", ושוכתב על ידי קרואו כשנכנס לתפקיד הבמאי.
למרות השכתוב, העובדה שלא מדובר כאן בעבודת כתיבה ממשית של קרואו מורגשת מאוד במהלכים העלילתיים הצפויים מראש ובפשטנות המסוימת של היחסים בין הדמויות. קרואו מורגש אמנם בדיאלוגים ובבימוי השחקנים הרגיש, אבל אין ספק שהסרט הוא לא באמת "שלו". בסך הכל, למרות החביבות, מדובר ביצירה הכי פחות מעניינת של קרואו עד היום, גם כשלוקחים בחשבון את כישלונותיו. על כן, לא בטוח שעשה כאן בחירה נכונה בקריירה שלו.
קשה לומר מה יהיה העתיד של קמרון קרואו בהוליווד. למרות הכוונות הטובות, "מקום לחלום עליו" לא הפך ללהיט קופתי מובהק בארצות הברית והביקורות שקיבל היו מעורבות. עברו עשר שנים מאז שקרואו היה חתום על להיט, ובהוליווד בדרך כלל לא סולחים על רקורד שכזה. מצד שני, קרואו הוא ללא ספק אחד הקולות המקוריים ומלאי ההבטחה שצמחו בלב הממסד בעשורים האחרונים, ועל כן צריך לקוות שהוא עוד יפתיע.
"מקום לחלום עליו" - מתי ואיפה רואים?
"מקום לחלום עליו" - האם תלכו לצפות בקולנוע?