הכיעור של טקס מלכת היופי: חמש הערות על טלוויזיה

זה היה טקס מלכות היופי המגוחך שידעה ישראל. לצד הנחיה סינטטית, מבחר ביצועים של שירים שלא עושים כלום וכוריאוגרפיה משמימה של המתמודדות, נראה שחלק המערכונים בכיכובו של אורי גוטליב גזל הכי הרבה זמן מסך יקר ביחס לטיב התוצר שנתן. דווקא שלב הגמר שלו כולם מחכים התפזר באוויר כאבקת קסמים, רק כיון שלא נשמרה כמו שצריך עד לרגע הטלת הכישוף. חבל, כי זו אבקת קסמים וכשפים של רייטינג פרופר. החל מהענקת תואר "נערת העשרה" ההזוי ועד להכתרת מלכת היופי, שלב הזוכות בתחרות הוא כל הפואנטה. הוא הקתרזיס בו הצופים והמועמדות כאחד, חולקים לשניות בודדות את אותה החוויה – בכי של אושר. בסמוך מידיי לשעה אחת עשרה בלילה, כאשר נכנס שלב הגמר להילוכו הגבוה ביותר, הלך כל הבילד-אפ שנבנה. בשל הוראות בימוי מלחיצות שנראה לפתע שנחתו באזניתו, חטף גיא זו-ארץ מאניה של סטרס שלא פספסה אף אחת מהמצלמות.

זו-ארץ הצליח להביא גם את יעל בר-זוהר, גם את מעניקות התארים הנוספות וגם המתמודדות להיסטריה לגבי הזמן ההולך ואוזל. "בואי ניגש לעסק" הוא פוקד על אילנית לוי, לאחר שזו נכנסת בשעטה להכתיר - בפחות מרגע - את לינה כ"נערת ישראל". מה התואר הזה אומר, בעצם? אבל זריזותה המצוינת של לוי הגבירה את הסיטואציה דווקא להילוך גבוה מידיי: טרם מנוסתה את הבמה, קרא זוארץ ללינה לעצור, להסתובב ולתת פוזה סופר-קצרצרה אחת למצלמה, כי הדבר פשוט לא הסתייע עדיין בשל המהירות שאומצה.

עבור ראש עיריית חיפה, יונה יהב, נראה כי לחץ הזמן הוא ממנו והלאה. הוא האריך בדברי שבח פלסטיים לעירו, בה גם התקיים הטקס ובפרסומת חסרת הקשר שעשה - אין-יור-פייס סטייל - אודות פסטיבל הפרחים הקרוב, משהו שכאילו נשלף ממערכון של "ארץ נהדרת". כמובן שלמרות הסטרס, לא ויתרה ההפקה על הסצנה בה מציגות עצמן המתמודדות בשמלות כלה. אלא מה? מדינתנו קמה ונופלת על מוסד החתונה. הגברים הנשואים שצפו בסצנה הביזארית, בה נערות בנות 19 בממוצע מתחרות על לב הציבור ככלות, יודו כי ניסו להיזכר או לרגע לקוות, שהיה איזשהו דמיון בין המתמודדות הגזורות בדיוק במידה הנכונה לשמלות הכלה היקרות, לבת זוגם כפי שהיתה ביום כלולותיהם. תודו שנכשלתם.

בעלי המק, האייפד ושאר מוצרי אפל שצפו בפרק פתיחת העונה ה-15 של "סאות'פארק" שחזרה גם בישראל, עברו השבוע הקנטה כואבת. זו היתה הזדמנות של יוצרי הסדרה להוריד לג'אנקיז המכורים למוצרי החברה סטירה מצלצלת יותר מזו שכבר נתנה להם אפל במעמד בו מכרה להם מוצר שלהם. כאלמנה שחורה שלא משאירה לקורבנה המודבק לרשתה אופציה להשתחרר – למעשה כל ניסיון כזה רק יהדק אותו חזק עוד יותר לקורים שטוותה - הוצגה החברה והעומד בראשה, סטיב ג'ובס ז"ל.

כל כך חזק מהדקת אפל את הלפיתה שקייל, אשה ויפני נוסף, שלא הבינו את גודל הסכנה כשאישרו במחשב שלהם התקנת איי-טיונס של אפל, מצאו עצמם בזירת המופעים של ג'ובס, כפותים עומדים בפני ניתוח שיחבר את פיו של אחד מהם אל עכוזו של האחר. בהשאלה מהסרט המופרע "מרבה הרגליים האנושי", דימתה הסיטואציה החולה הזו את המצב האמיתי, בו גם לקוחות אפל אוכלים אחד את צואתו של השני. הם הרי מחוברים אחד לשני באותו האופן - ע"י אותו המותג - וכולם מגלגלים את סיפורי החרא שהם אוכלים מהחברה מאחד לבא אחריו. מה יש להוסיף? אמריקה היא התפוח הגדול שאוכל יושביה.

משהו כנראה כואב למנהל החדשות. על פי הנחיית מנהל החדשות של הערוץ הראשון, משה נסטלבאום, יתייצבו מעתה המגישים ינון מגל ומרב מילר בשעה שלוש אחה"צ – חמש שעות לפני המהדורה לביצוע עבודות רס"ר. בין המטלות אותן ייאלצו לבצע המגישים: לתפוס את הכתבים השונים, ללקט מהם מידע ולהכין את הפתיחים – עבודה שהיתה נחלתם הטבעית של עורכי המשנה. הוא יקרא לזה התייעלות, הם יקראו לזה "הבוס משתולל ללא הגיון". זאת, לאחר שהמגישים גם קראו לא מזמן ב"ידיעות אחרונות" שהם בלאו הכי עתידים להתחלף זאת לאחר שהשבוע קראו במעריב מה באופן כללי חושב הבוס על כולם: "עיתונאי "מבט" אינם ראויים".

מילר בלונדינית ומגל פריפריאלי - ייתכן באמת שמגישה שחורדינית ומגיש מפלורנטין עוד ישלשו את הרייטינג של המהדורה. הצלפות השוט של המנהל מצביעות לא רק על יחסים דוחים בן בוס לעובדיו בכל סוג של עסק ועל מרוץ חימושי כבוד בינו לבינם, אלא בעיקר על הידרדרותה של מהדורת חדשות ותיקה אל ריקבון שיזמן הסתערות מעופפים מגעילים על הגופה. האם נותרו בחור התקציבי של רשות השידור לפחות הפרוטות הדרושות עבור כדורי הרגעה למערכת או משככי כאבים למנהל החדשות?

ערוץ 8 של HOT הציג את הסדרה התיעודית שהשאיל מהקולגה האמריקאית המקבילה, רשת PBS, אשר משליכה את כל סדרות המופת אל כור ההיתוך העלילתי-חברתי האמריקאי. והריח העולה משכר מעונג תובנות ומאדי נוסטלגיה שמחזקת את המערכת החיסונית.

הפרק הראשון מאגד את הגברים היוצרים שמאחורי הדמויות הגבריות הבלתי נשכחות בטלוויזיה כמו: דון דרייפר, וולטר וויט, הומר סימפסון, טוני סופרנו, מיטשל וקאם, ביל קוסבי, ארצ'י בנקר, ריימונד, ועוד. התכנית מורכבת מהיוצרים והכותבים שמאחורי הדמויות אשר מתפלספים באופן פרו-פמיניסטי מודרני ורהוט ביותר בעניין מהות ותפקיד הגבר במשפחה בסדרות אותן יצרו. וזאת לצד גזירה יפה של קטעים מן הסדרות, שמתבצעת סביב קווי התפר הרלוונטיים לאנקדוטות של תוכנן. התוצאה - תמונה לינארית של תהפוכות החלום האמריקאי, כפי שהשתקף מהסדרות.

פתאום כל הסדרות האלה שראינו בנפרד, במקרים מסוימים בהפרשים של שנים רבות, ממוזגות האחת עם השנייה כדי להראות לנו שמאחורי כולן נמצא למעשה קו קונספטואלי מאוד מובהק: הגבר כמרכז המשפחה, הנושא על כתפיו את עצמו, את משפחתו ואת שאר העולם. והאופן המשתנה בכישלונותיו או בהצלחותיו לאורך העשורים מאז ראשית הטלוויזיה, כשהחלום האמריקאי עוד היה ורדוד - גם ורוד וגם רדוד.

קרחנה טרפתית כזו עוד לא נראתה במסיבת טבע ולא במועדון החתול והכלב. היום שהיה הציג את הרמיקס הקטלני של נוי אלוש עם הנשיא שמעון פרס. לשמוע את פרס מדקלם בריפיט: "Add me as a friend, I want to hear your voice", משחק באייפד, נעלם ומופיע בחזרה, ככל הנראה תהא החוויה הפסיכודלית פורמת התודעה והנפש הגדולה ביותר שתחוו בצורה טבעית.

מקצב המועדונים של אלוש עם הצילומים בהם ביים את הנשיא שלנו לקליפ, כאילו לוקח את פרצופו של הנשיא, מצמיד אותו אל כדוריות הדם המסתחררות של הצופה, שאז שומע מתוכו את קולו של פרס קורא לו בשפת הפייסבוק להצטרף אליו אל המסע. איזה מסע? יותר טריפ מזה יהיה רק לראות את ביבי בשכשוכית משפריץ מים על אביבית.

גם לכם יש הערה על הטלוויזיה? שתפו אותנו בפייסבוק