חורף קשה עבר עלינו השנה, אבל מי שצפה ב"The Voice" מן הסתם לא חש בכך בכלל. שם כל המתמודדים הם אנשים "חמים" ואת חום הלב אפשר לשמוע בקולם ולחוש אותו ב"הגשה" שלהם; ולא סתם חמים הם, אלא בעלי נשמה גדולה ומאירה. ומחממת. יתרה מזאת, כמות הנשמות פר מתמודד בתוכנית, מביאה למסקנה שלא בבני אדם מדובר, כי אם בחתולים המחשבים קיצם לאחור ומונים בצער את דקות התהילה המופזת שמעניקה להם התוכנית.
אולם אם נתעכב רגע על ה"נשמה", ונאבחן אותה, צורה ותוכן, נגלה כי רק זן מסוים של מתמודדים זוכה למחמאת "יש לך נשמה גדולה", "אני שומע את הנשמה שלך" ועוד כהנה. לא מספיקים סולם מרשים וחזות מצודדת כדי להרעיד מיתר בליבם של המנטורים ולהיקרא "הנשמה של הנבחרת שלי". כדי לזכות בתואר עליך להוכיח שורשים מזרחיים שהולכים עד חצרו של מלך מרוקו שהכילה כידוע את כל צאצאיהם של היהודים במדינה.
אני מקשיבה היטב למתמודדים שרים אייל גולן או מחקים את זוהר ארגוב, ומחפשת את קולותיה של אותה נשמה, ואיני מוצאת אותה. איך הם יודעים המנטורים האלה, כמה נשמה יש לו לכוכב? אולי הוא מתעלל באחיו הקטנים? אולי הוא מעולם לא השאיל דף במחברת כי הוא "עבר את האמצע"? את זאת אין לדעת. מספיק שיבחר שיר מהרפרטואר של משה פרץ וכבר הוא נשמה גדולה. הכינוי הזה, והקלות הבלתי נסבלת שבה הוא מעטר את ראשיהם של המתמודדים, לא במתכוון מסגיר גזענות מעודנת, שעברה סובלימציה, ולפיה המזרחי המסלסל איננו סתם "בור, שלא מכיר מוזיקה טובה ו/או לא למד בתיכון הנכון" אלא פשוט "נשמה טובה". אדם פשוט שאוהב את הבריות ואת החיים, ומה אתם רוצים ממנו? הוא מסוגל לנגן גיטרה? לא, אבל הוא נשמה גדולה. מחיאות כפיים.
כי אם את נערה טובת לב כמו סיון טלמור, אבל אוחזת בגנים אשכנזיים, לעולם לא תהיי נשמה, או אז את "מיוחדת". והמיוחדת בניגוד לנשמה הוא תואר כל כך הרבה יותר מקצועי. המיוחדת שמעה כל חייה את הדיסקים הנחשבים, כתבה שירה בסתר, קלעה את שערה בדרך ייחודית ואישית, אבל אין לנו ממצאים לגבי נשמתה. שכן הנשמה- אותו ביטוי טלוויזיוני ריקני, הוא משהו שנע בין "אין לך יכולות מקצועיות אבל אתה בטח אוהב את הקוסקוס של סבתא" לבין "לא הייתי חותם איתך חוזה הקלטות אבל בבית הכנסת מחכים לך בכיליון עיניים!".
זן אחר של "נשמה" הוא המתחזק. המתחזק יכול להיות נרקיסיסט שמחצין את האמונה שלו- דבר אינטימי ואישי לכל הדעות, וממלמל תפילות למיקרופון, אבל מכיוון שהוא מניח תפילין שמור לו מקום חם ברחוב הנשמות הטהורות באולפן.
ז'אנר נוסף של נשמות, אין דרך קלה להגיד את זה, הוא השמנות. מתמודדת בתוכנית שעברה את ה-60 ק"ג ואין הרבה סיכויים שתקבל קמפיין ב"אמה" אוטומטית מתוייגת כ"לב של הנבחרת". אולי היא מרשעת גדולה, שונאת אדם ונשים בעיקר, שמאז ומתמיד הציקה ואיימה על הרזות בכיתה שלה? כל זה לא משנה. הבשר העודף בוודאי טומן עמוק בחובו נשמה גדולה מאירה באפלה, שרק מחכה להתגלות. זמרת גדולה? זה פחות חשוב. אם אינך יפה, עלייך להוכיח טוב לב יוצא דופן, לתת לאחרים לרקוד לך על הראש, ולאכול חרא, ואז אולי לא תזכי בחתיך של העונה, אבל בוודאי תוכתרי כ"נשמה הגדולה של הנבחרת".
בבית הספר לימדו אותי שנשמה זה חומר עדין שצריך להתמרק מידי יום: "אלוהיי נשמה שנתת בי טהורה היא. אתה בראתה אתה נפחתה בי ואתה עתיד ליטלה ממני". בשנים הארוכות שמלמלו יהודים את התפילה הזו, הם תמיד חששו על נשמתם השברירית אבל זה כלום לעומת הסיכונים שחווים המתמודדים של "The Voice". איזה פחד. אף פעם לא חשבתי שמי שעתיד ליטול את התואר ולתת אותה לאחרת יהיה שלומי שבת.
"The Voice": גם אתם חושבים שהתואר "נשמה" מחולק בקלות מדי? ספרו לנו בפייסבוק