שירי יוסי בנאי בינוניים, שלום חנוך באלבום מיותר : טור מוזיקה ישראלית

פסח, עונת הציד של המוזיקה הישראלית נמצאת בשיאה וכל התותחים יורים, ואלבום כמו "שירים אחרונים" המורכב מטקסטים שיוסי בנאי כתב ולא הספיק להקליט, הוא סוג של תותח שמגיע פעם בהרבה מאוד זמן. לכאורה, הכל ב"שירים אחרונים" מכוון לאיכות ולרמה גבוהה: הרי אלו חומרים של יוסי בנאי, זכרונו לברכה, ה-Entertainer הענק ששילב הומור קריצה ורגש אולטימטיבי, חום ישראלי ושיק צרפתי, מזרחיות של בית אבא מירושלים ואשכנזיות של הבוהמה בתל אביב. מנגד, הכותרת "מיטב אמני ישראל" מעולם לא נראתה רלוונטית יותר לאלבום שכזה: מבני המשפחה אהוד ויובל בנאי ועד קורין אלאל וברי סחרוף – כל המבצעים באלבום הם אנשים שבנאי היה גאה לשמוע שהם מבצעים את שיריו.

ואכן, "שירים אחרונים" הוא משהו שב-2012 בוודאי ייכתב עליו כעל סמן של איכות בעידן הטראש, חבל הצלה בעולם של "האח הגדול" ועוד ועוד דימויים שידגישו את הניגודיות שלו למהלך המיינסטרים. כמו כן, יש ב"שירים אחרונים" כמה ביצועים מצוינים, כמו "ראיתי עיניים חלונות" של ברי סחרוף, "הציפורים" של פיטר רוט שתמיד מתחבר היטב לארץ ישראל הישנה והטובה כמובן "אחרי ככלות הכל" שמבצע מאור כהן, האמן שהכי קרוב ברוחו לגיוון והווירטואוזיות של בנאי ולא מפתיע שזהו השיר הטוב באלבום. ברגעיו הטובים ביותר, המעבד והמפיק המוזיקלי של הפרויקט, רע מוכיח, מתחבר דווקא לצד הג'אזי שלו ולא לצד האוונגרדי, מה שמוציא ממנו צלילים חדשים ומעניינים.

עם זאת, "שירים אחרונים" הוא לא פרויקט מושלם. יש בו רגעים מתים כמו "כמה יפים החיים" של ארקדי דוכין, רגעים ממוחזרים כמו "את ואני" של אהוד בנאי ורגעים תמוהים כמו "מחשבות ליד חלון פתוח" שמדקלם יובל בנאי, זמר שהוא הכל מלבד אמן של ספוקן וורד. גם שני השירים שבנאי עצמו נשמע בהם, "שיר אהבה" ו"תרנגול כפרות", לא מייצגים את הרמה הגבוהה של האמן הענק הזה.

בסופו של דבר, גם אם "שירים אחרונים" הוא לא בדיוק הטור דה פורס שמדגים עד כמה בנאי חסר לתרבות הישראלית – והוא חסר – השאלה שצריך לשאול היא האם עדיף איתו וחסרונותיו או בלעדיו. כאן, הקלישאות אודות הפער בין גבוה לנמוך בתרבות המיינסטרים הישראלית מתגלות כמשהו שאפשר לחיות איתו. זהו אוסף למעלה ממכובד, שנעשה בהשקעה כלכלית ואמנותית מרשימה, החוברת המצורפת לאלבום מעוטרת בטקסטים מרגשים שכתבו האמנים המשתתפים ובסופו של דבר, יש בו יותר שירים טובים מלא טובים. השורה התחתונה? פחות יצירת מופת, יותר מתנה לפסח וגם זה לא מעט.

אהוד בנאי על יוסי בנאי: "הוא לימד אותי לא להפריע לשיר"
אהוד בנאי עושה יוסי בנאי - האזינו

כבר עשור ששלום חנוך סוחב את מופע "יציאה". בהתחלה, חנוך, יחד עם משה לוי, השתמשו בפורמט הצמד כדי להלביש את הרפרטואר האדיר של חנוך על אווירת הפיאנו בר שכנראה היתה חסרה לחנוך ולוי. במקביל, עבד חנוך על חומרים חדשים, יצר אלבום שלם עם מוניקה סקס, התחבר לחשמל דרך "חיות לילה" ו"יציאה" נותר המפלט שלו, הרגע שבו אפשר לעשות את "אגדת דשא" ו"הבלדה על יואל משה סלומון".

אלא שאין באמת צורך בעוד אלבום הופעה של "יציאה". חנוך עשה את מופעי "תחנות בזמן" שוב, ביצע את כל הרפרטואר שלו, הוא ממשיך עם הופעות "חיות לילה" שנסמכות על אותם שירים ישנים. "יציאה 2" אמנם מורכב משירים קצת פחות שחוקים ברפרטואר של חנוך ("קולות בערפל", "דיאלוג") ושיר אחד חדש ("כמו בשירים"), אבל הוא בעיקר מריח כמו מוצר לפסח, שכמובן מותר לשחרר אחד כזה מעת לעת, בוודאי אמן בסדר הגודל של חנוך, אבל אחרי עוד שלוש שנים בלי אלבום אולפן - מה הטעם?

"יציאה 2" הגיע למערכת וואלה! תרבות עם תווית המחיר המומלץ לצרכן: 69.90 שקלים. מעבר לרלוונטיות המפוקפקת של עוד אלבום הופעה לשלום חנוך, קשה להאמין שזהו המחיר שנקבע לדיסק שיש בו 12 שירים בהופעה בעידן שבו לא מוכרים דיסקים. אין שום סיבה הגיונית שדיסק חדש, בעותק פיזי כמובן, יעלה 69.90, מחיר שגם בעשור הקודם היה מוגזם.

האם תקנו את הדיסק של שלום חנוך? ספרו לנו בפייסבוק