מדי שני בערב, אי שם ברחבי הארץ, הסלולריים של כותבי וחברי "ארץ נהדרת" מחרחרים מ-SMSים. על הקו אבי נוסבאום, שמשגר אליהם דיווחים חיים מהשטח עד כמה מערכון מסוים היה מוצלח, האם הוא הצחיק ואיזה רעיון היה משעשע במיוחד. זה קורה בגלל שנוסבאום, לראשונה מזה שבע שנים, מוצא את עצמו על תקן צופה בלבד. הוא עדיין לא מצליח לעכל את העובדה שהוא כבר לא חלק מצוות הכותבים של התוכנית. "אני קצת אובססיבי", אומר נוסבאום. "מסמס להם איך זה ואיך היה זה, ואז אני פתאום אומר לעצמי 'מה אכפת להם מה אתה חושב? אתה כבר לא עובד שם, טמבל'. זה נורא מוזר לא להיות חלק ממשהו שהתרגלת להיות חלק ממנו, ממש משבר אישי. אלה אנשים שעבדתי איתם במשך שבע שנים מהבוקר עד הלילה. אבל לפחות עכשיו אני יכול להגיד שגם כצופה אובייקטיבי, זו תוכנית מעולה".
לסיבה שלכבודה נטש נובסאום את ספינת האם של תוכניות הבידור הישראליות, קוראים "איזה יום", הלייט נייט הדו-שבועית החדשה שלו יחד עם עידו רוזנבלום, שי גולדשטיין ודודו ארז, המשודרת מדי שני ושלישי בלילה בקשת וגם אחר הצהריים בערוץ 24. התוכנית נראית ומרגישה יותר כמו תוכנית פאנל, אבל מסכמת את ענייני היום בדרכם המופרעת של ארבעת חבריה באופן שהוא מספיק מצחיק ומאולתר כדי לעבור גם כלייט נייט. בדיחות על דוגמניות שמנות, שיחה מפוזרת עם מורן אטיאס והדבקת פה אנושי לקופסת קוטג' הם רק חלק מהדברים שתמצאו שם. מקץ שתי תוכניות, עושה רושם שהנוסחה עובדת.
"הרעיון הזה הסתובב אצלנו כבר תקופה ארוכה, לעשות משהו שמסכם את ענייני היום, והתלבטנו מתי הכי נכון לעשות את זה בלילה? או דווקא באמצע היום?", נוסבאום מספר. "ואז פתאום הנישה התפנתה וזה התחבר בול. מה מתאים יותר מלסכם את היום בסוף היום, אחרי שכבר שמעת את כל הפרשנים הרציניים? זה קונספט של לייט נייט, כי גם ברמת הכתיבה זה לא משהו שאמור להיות מאוד מדויק, זה אמור להיראות כמו שיחה, וגם כשאנחנו כותבים את הבדיחות והדרך שבה אנחנו מעבירים את זה, זה פחות מעונב ומדויק ומלא טייקים. יותר מסוג הדברים שעושים בלילה".
בניגוד לעבודה ב"ארץ נהדרת", שם כל עונה מרגישה כמו מבצע חי"רניקים מתוזמן היטב, העבודה ב"איזה יום" הוסיפה לחייו של נוסבאום איזה מימד של קלילות. "זה הרבה יותר פשוט. לא מגיעים ימים מראש, לא עושים חזרות וכל זה. הדרך לעשות תוכנית כזאת היא להתייחס אליה כמו מהדורת חדשות. באים בבוקר, עוברים על כל העיתונים, אינטרנט, רדיו, מנסים להבין מה הדברים החמים ולאט לאט בוחרים. יצא לי כבר לעבוד עם כל אחד מהשלושה, דודו הוא אפילו ההופעה הפותחת במופע הסטנד אפ שלי. יש כאן אורגיה חולנית של קומיקאים".
לא פחדת לעזוב את "ארץ נהדרת", כנראה המקום הכי יציב בטלוויזיה עבור כותבים קומיים, לטובת תוכנית שאף אחד לא יודע מה יהיו סיכויי ההישרדות שלה?
"יש איזו קונספציה כזו, שלייט נייטס ותוכניות פאנלים לא מצליחות בארץ, וזה פשוט לא נכון. עובדתית, תוכניות כאלה עובדות. 'מועדון לילה' עבדה, 'משחק מכור' עבדה, 'פרפר לילה' עבדה, 'מצב האומה' עובדת כבר איזה שלוש עונות. גם הלייט נייט של ליאור שליין רצה איזה 300 תוכניות. זו סתם אגדה שזה לא עובד, כל מיני אנשים שזורקים אקסיומות כאלה לאוויר ובסוף מוכיחים להם שהם טועים. זה כמו שפעם אמרו שסיטקום בעברית לא יעבוד, ובא אדיר מילר, עשה את 'רמזור' וכולם הלכו לאכול את הכובע.
אי אפשר להגיד שהז'אנר הזה מת ואני מקווה שאנחנו עושים דבר מספיק טוב כדי לשרוד. אם השאלה היא אם יש מקום לתוכנית כזו בארץ, אז זה די הזוי בעיניי שלא היתה עד היום תוכניות שמסכמות את היום בצורה קומית. חבל שרק אמנון אברמוביץ ורוני דניאל ייהנו מכל מה שהאקטואליה פה מייצרת".
למרות האמונה הגורפת בבייבי החדש שלו, אי אפשר שלא לתהות אם אלה ימים קלים להסתובב בהם במסדרונות קשת. עבור נוסבאום, 31, הם הפכו מאז 2005 לבית שני, שלאחרונה עבר זעזוע רציני עם פרשת הכדורים של סער שיינפיין שעדיין מרחפת כעננה קודרת מעל ראשה של הזכיינית. נוסבאום דווקא טוען שאין לו מושג על מה מדברים. "האח הגדול מצטלמת בנווה אילן, שזה 130 ק"מ מזרחית לרמת החייל אם אני לא טועה. משב הרוח לא מגיע עד אלינו. אבל אם כן תהיה איזו תחושה מוזרה והאנשים משם יתחילו להסתובב אצלנו, זו לא בעיה נרים טלפון לאילן רבינוביץ' ונסגור עניין", הוא צוחק.
אבל מעבר לגאוות היחידה, מעטים זוכרים שנוסבאום עצמו הוא בכלל פליט ריאליטי של קשת. הוא השתתף ב-2004 בתוכנית "האקדמיה לצחוק" של הזכיינית ששודרה בערוץ ביפ וביקשה לגלות כוכב-קומיקאי חדש. "היינו סגורים בבית ואלה היו אותם האנשים שעושים את 'האח הגדול'. קיבלנו יחס מדהים, ולא נראה לי שהם השתנו כל כך בשנים האלה. שם לא נתנו לנו כדורים, ויכול להיות שזה דווקא היה עוזר כי התוכנית לא כל כך הצליחה. איפה היה אילן רבינונביץ' כשצריכים אותו?".
אכן, כפי שמעיד נוסבאום, התוכנית נחשבה לכישלון, ירדה אחרי עונה אחת בלבד ורוב משתתפיה התפוגגו חזרה אל האנונימיות. אבל נוסבאום הצליח להתברג לתעשיית הבידור. בהתחלה כמגיש תוכניות אזוטריות בסגנון "מכת מדינה" עם אורי חזקיה ובהמשך דילג לליגה של הגדולים "ארץ נהדרת" כאמור, וגם "מהדורה מוגבלת", "מועדון לילה", "צחוק מעבודה", "שבת צחוק" אותה הנחה לבדו ו"נראה אותך" עם הפרטנר הקבוע שלו, גולדשטיין. לאורך כל הזמן הזה הוא מזגזג בין תקן הפאנליסט הקבוע בתוכניות הומור, לבין כותב קומי מבוקש, עד כדי כך שאף אחד לא ממש מצליח להבין מה הוא בדיוק כותב? מנחה? סתם בחור שיושב ומספר בדיחות?
"לאנשים יש צורך כזה להגדיר אותי, וכל אחד. זה נורא נוח", נוסבאום אומר. "אבל לי נוח לא להיות מוגדר ואני לא מחפש את ההגדרה. נוח לי לעשות מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה. אני גם אף פעם לא מתעסק בשאלה הזו, 'מאיפה התחלתי'. אני בא לעבוד ופחות מעניין אותי המסביב. אצלנו היהודים לא סופרים את הכסף במדרגות. הכל שטויות. העיקר שאתה עובד במה שאתה אוהב ושאתה עובד קשה. לאף אחד לא אכפת איפה התחלת אם אתה עובד קשה. יש גם מספיק דוגמאות היום לאנשים שהתחילו בריאליטי ואפילו לא הצליחו שם מי יודע מה ובסוף פיתחו קריירה מטורפת. תראי את עומר אדם למשל, הוא התחיל בדרך הכי עקומה ואיפה הוא היום".
במקביל לקריירה הטלוויזיונית המרשימה שלו, נוסבאום לרגע לא שוכח את אהבתו האמיתית: סטנד אפ. כבר שנים שהוא רץ עם המופע שלו ברחבי הארץ, פעמיים ושלוש בשבוע. אוסף חומרים, כותב בדיחות ולא לוקח הפסקה לשנייה מהבמות. "זה הבייבי הכי חשוב, אין תיווך של כלום בינך לבין הקהל, אין כותבים ומאפרת ותאורה. זה אתה והבדיחות שלך על הבמה מול הקהל. זה הדבר האמיתי ואו שזה עובד, או שזה לא עובד".
אתה עדיין מפחד לפעמים שלא תצחיק?
"במובן מסוים החרדה הזו היא מה שגורם לך לבוא דרוך להופעה, אני מניח שגם כדורסלנים - שזה מה שרציתי להיות עד שגיליתי שאין לי את הדבר הזה שנו, איך קוראים לו? גובה - גם הם מוטרדים מהביצועים שלהם לפני כל משחק. חלק גדול מהעניין הוא להוכיח שזה יעבוד גם הפעם. במיוחד כשאתה מופיע מול קהל, יש ימים פחות טובים וזה בסדר, אתה רק לומד מזה כל הזמן".
מזל שאתה מפורסם, כי אז הקהל בכל מקרה יהיה שם.
"תראי, אין הרבה הבדל ביני לבין סטנדאפיסטים שרק התחילו. זה פשוט שלב אחר של אותו מוצר. גם אדיר ורועי שהם גדולים היום, התחילו מהמועדונים ולאט לאט אתה קונה את המעמד שלך אצל הקהל. אצלי זה היה טיפה מעוות, כי יצאתי מ'האקדמיה לצחוק'. אבל בקאמל קומדי קלאב לאף אחד לא אכפת אם אתה מוכר או לא. מתחילים מחמש דקות ומתקדמים משם, עד שהקהל אוהב אותך ספציפית. זה שלב שאתה מגיע אליו. ברור שמי שבטלוויזיה קל לו יותר למכור כרטיסים מאשר מי שלא מוכר, אבל אתה צריך שהמופע יעבוד, וזה יותר חשוב מהכל".
אז למה יש תחושה שאין כאן תחלופה של קומיקאים? שאלה כל הזמן אותם עשרה אנשים.
"אני לא יודע אם זה אותם אנשים, דווקא בשנים האחרונות יש הוכחה שזה לא ממש ככה. תסתכלי למשל על 'ארץ נהדרת', שהביאו את ברלד פתאום. זה תחום שנורא קשה להיכנס אליו כי קומיקאי שלא מייצר לעצמו לפחות חלק מהדברים, אז זה לא שווה. ולייצר מופע טוב של סטנד אפ לוקח זמן, לפחות חמש שש שנים, אז התחלופה היא יותר איטית. הסטנד אפ הוא המקום הכי אכזרי במובן הזה. לפעמים אתה עובד שנים על חומרים ובסוף זה לא מצליח. אבל אחת לכמה שנים כן יש פתאום מחזור חדש של קומיקאים".
בקיצור, אם "איזה יום" לא תשרוד, יש לך על מה ליפול. מקסימום תחזור ל"ארץ נהדרת".
"כמו שאמרתי, אני מאמין במה שאני עושה עכשיו ואני חושב שיש לו מקום. 'ארץ נהדרת' היתה משהו מאוד כיפי שהיה לי מאוד קשה לוותר עליו. כשעשיתי את 'מועדון לילה' הצלחתי לשלב בין שני הדברים כי הם לא שודרו במקביל, אבל הפעם זה לא הסתדר, לא הייתה שום דרך לחבר. אז אמרתי יאללה, נלך על זה. לפעמים צריך לדעת מתי להמשיך הלאה".
"איזה יום": ציפתם בתוכנית? אהבתם? שתפו אותנו בפייסבוק