זו ככל הנראה התקופה הטובה בקריירה של הראל סקעת, או לפחות כך זה משתקף מוזיקלית. אלבומו השלישי, "שוב מאושר" נשמע כמו אנחת רווחה אחת גדולה, הוא נראה מצוין, קולו בוגר לגמרי ונעדר מניירות של ילד "כוכב נולד", יש לו תפקיד בהבימה ובסופו של דבר, הוא נראה מרוצה מעצמו לא במובן המתנשא והמדושן, אלא באופן שאתה מאחל לכל אדם שאיננו רשע שירגיש טוב עם מה שהוא עושה ואיך שחייו נראים.
השחרור הזה הביא את סקעת להרים הופעת בכורה מושקעת למדי בתיאטרון הבימה אמש (שבת) בתל אביב, עם להקת ליווי מהודקת שנוטה לכיוון רוקנרולי בהרבה מהצפוי אצל סקעת (גיטרה-בס-תופים-קלידים וסקסופון מדי פעם, בלי מיתרים או כלי הקשה) ועבודת וידאו ארט עם שומנים אגוצנטריים (הקרנת האודישן שלו ל"כוכב נולד", למשל), אבל בגבול הטעם הטוב. כן בארון או לא בארון, סקעת תמיד היה פרפורמר מעולה, נרקומן של אהבת קהל ותשומת לב ובמשך למעלה משעתיים הוא עשה את חייהן של לא מעט ילדות לקצת יותר טובים.
אלא שבשיפולי החיוך הבוהק של סקעת, מסתתרת דילמה משמעותית שהופעתו החיה עדיין לא פותרת: קהל המעריצים האדוק של סקעת התחלף בתשע השנים שעברו מאז התפרסם לראשונה, ונותר צעיר במיוחד. סקעת עצמו, לעומת זאת, התבגר והוא רשאי לדרוש מעצמו ומהקהל שלו יחסים אחרים, כפי שלמשל עשה בפתיחת המופע, עם "משהו טוב", "עוד יאיר עליי" ו"שוב מאושר", שהיו טריו חזק מאוד של שירים רלוונטיים ומעניינים, לפחות מוזיקלית, והכניסו את סקעת היטב להופעה.
אלא שאחר כך סקעת כמובן שילב את מיטב השירים שהביאוהו עד הלום, מ"ואת" האיום ונורא ועד "הנני כאן", שירים שסקעת יכול היה ליצור מופע בלעדיהם, אלמלא הרצון הלגיטימי שלא להתעמת עם הקהל הביתי שלו. זו בחירה שסקעת ייאלץ לעשות מתישהו, שכן הפער בין שירים כמו "כמה עוד אפשר" ל"תהיה לי אהבה" מהאלבום האחרון הוא הפער שבין סקעת מימי "כוכב נולד" לסקעת של היום ולמעשה משקף את השינוי שחל בתשע השנים שעוברות על אדם בפרונט של תעשיית הפופ. אין אמן שלא מחויב לעבר שלו, אבל נראה שסקעת נהנה למדי לתת לקהל לשיר פעם אחר פעם (ואף להעניק לאחת המעריצות את המיקרופון, מעשה שיש לאסור בחוק) ולא באמת החליט, מתוך הרפרטואר היפה שמתעצב לו אט אט, מי הוא בעצם.
ערב עונה חדשה של "כוכב נולד" ובדרך לסיומה של תוכנית כישרונות אחרת, די ברור שהראל סקעת טוב למיינסטרים הישראלי כדוגמה לזמר שלא עומד במקום וכמובן מבחינת הכישרון הרב שלו בכל מה שקשור למוסד ה-Entertainer. כמופע לייב, מי שאוהב את סקעת מקבל עסקת הכל כלול פלוס לחיצות ידיים לשורות הראשונות. השאלה היא איך סקעת מביא לעצמו, דרך ההופעות, קהל חדש שיכבד ויעריך את הדרך הקשה שהוא עושה בדרך לגיבוש הזהות המוזיקלית שלו. כרגע, סקעת לא מבצע מספיק שירים טובים בהופעה כדי לפצות על השירים הרעים, אבל העקומה שלו עדיין בעלייה, ולכן נראה שזה רק עניין של זמן עד שסקעת יחסל את הקיסריות למיניהן ויעשה זאת עם החיוך שמלווה אותו בשנה האחרונה.
הראל סקעת באלבום "שוב מאושר": האלבום הטוב ביותר שלו
הראל סקעת בהופעה: הייתם ונהניתם? ספרו לנו בפייסבוק
אביב גפן מציג: סוף העולם
הקישור האמנותי אמנם רופף מעט, אבל גם להראל סקעת יש כל כך הרבה מה ללמוד מההופעה הבאמת יוצאת דופן שאביב גפן העניק 24 שעות לפניו בגני התערוכה בתל אביב. גפן חגג גם 20 שנה ל"עכשיו מעונן", גם אלבום חדש וגם את סיומה של "The Voice" וכיאה לאורגיה של נסיבות, גם ההופעה הפכה לטור דה פורס גם עבור מי שרואה את גפן בהופעות 10 ו-20 שנה. להוציא את שירי "עכשיו מעונן" שלשמם נתכנסנו ושרובם מחזיקים למעלה ממצוין ("בוכה על הקבר", "הילדים", "הכל מתפורר" וכמובן, "עכשיו מעונן"), גפן הראה איך הופכים לכוכב רוק במדינה שבה אין אצטדיונים, אין קהל וגם אין רוק.
כך, שיר אחרי שיר, גפן צבע 6,000 אנשים, שאולי הכירו אותו מהטלוויזיה ואולי הולכים אחריו באש ובמים, בצבעים עזים של תשוקה וכעס; בין "מחר", להיט שכריס מרטין אולי נתן לו השראה אבל היה מתחנן לאחד כזה היום ל"בוקר טוב אירן" גפן נראה פשוט מצוין, כריזמטי מאי פעם וחי את השירים כאילו הוא מבצע אותם בפעם הראשונה. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא הביצוע לשיר כמו "סוף העולם" (בהופעה הזו עם ברי סחרוף), בבית השלישי של השיר, זה שגפן מצליח בכל הופעה לגרום לו לצאת מלוע של תותח.
גפן הראה לאמנים דוגמת סקעת איך משלבים חלקים שונים בקריירה לכדי משהו שלם וגדול, כמו גם איך משלבים חובות מסחריים, נוסח מתמודדי "The Voice" שהתארחו בהופעה וחברים טובים למשהו שיהיה אירוע. כך, לראשונה, נראו שלומי שבת, ברי סחרוף וגפן על אותה במה לביצוע הזוי של "לכל אחד יש", שיר שהוציא מברי סחרוף את המשפט "ואת, הנשמה המתוקה שלי, היחידה שמדליקה אותי". לטוב ולרע, אין שום אדם אחר במדינה שיש לו את היכולת לגרום לאירוע כזה להתרחש והאמת היא שזו היתה הופעה כל כך טובה, שזה אפילו לא הדבר החשוב ביותר שקרה בה.