זמן "מד מן": הרצח המזעזע שמסובב את גיבורי הסדרה

בסצנה השניה בפרק של "מד מן" השבוע מתנהל דיון משרדי על רצח של שמונה סטודנטיות ללימודי אחיות בשיקגו. פרטי הרצח לא מופיעים בפרק, אבל הם קריטיים להבנתו. ב-14 ביולי 1966 הגיע ריצ'רד ספק, צעיר בן 24, למגוריהן של אחיות מתלמדות וכלא את כל הנוכחות באיומי סכין. מבין תשע הנשים שהיו באותו זמן בבית, הוא אנס אחת ורצח שמונה מהן, חלקן נתגלו קשורות. התהליך כולו נמשך שעות ארוכות. היחידה שנותרה בחיים, קורה אמוראו, ניצלה לאחר שהתחבאה מתחת למיטה, וככל הנראה כיוון שספק לא זכר כמה נשים היו בבית וכמה הוא רצח.

"מד מן" נאמנה לכלל לפיו היא לא עוסקת באירועים ציבוריים, אלא רק בדרך שבה הם השפיעו על הדמויות. הרצח הזה היה שיחת היום בארה"ב במשך שלושה ימים – מגילויו ועד תפיסתו של ספק (שאגב, מת בכלא ב-1991). אולם מעבר לכך, הרצח הוא מפתח מרכזי בהבנת הפרק, שעוסק בסקס, אלימות, והקשר ביניהם במיוחד ביחס של גברים לנשים. אלמנטים רבים מהסיפור – העובדה שהניצולה התחבאה מתחת למיטה, העובדה שספק עקב אחר הנשים וזיהה אחת מהן כ"זו שלבשה שמלה צהובה", והעובדה שהוא הודה במעשה כשהיה תחת השפעת כדור השינה סקונאל – כל אלו יצוצו בפרק וישליכו על הדמויות.

עוד נקודה ראויה לציון היא הדיון עצמו במשרד. כולם רוצים להביט בתמונות מהרצח, אלו שלא יפורסמו בעיתון, עד שמייקל, הקופירייטר החדש, צועק: זה מזעזע כמה כולכם כל כך מתרגשים מזה. כולם מתרגשים לראות גופות, כי היחס שלנו לטאבואים כמו סקס ומוות הוא דו משמעי: משיכה ודחיה כאחד.

על אף שדון נמצא במרכז הפרק הזה, העלילה סביבו מאכזבת מעט בבנאליות שלה. אנדריאה, שנכנסת למעלית בתחילת הפרק ומיד מתחילה איתו, כשהיא מתעלמת ממייגן, היא כמובן מניפסטציה של דון הישן, הארכי-שגל. הזוגיות של דון עם מייגן מבוססת על נאמנות. היצר מאיים עליה, וכמו שמייגן אומרת לו בעצמה: לא בכל הרומנים שלו הוא יכול להאשים את בטי. לכניעה שלו ליצר יש חלק גדול בכך.

לכן החלום של דון, בו הוא בוגד במייגן עם אנדריאה (השחקנית מדשן איימיק, ששיחקה גם ב"טווין פיקס", עוד רמז ליצרים אפלים) ואז רוצח אותה, הוא אלגוריה למאבק הפנימי של דון ביצר שלו עצמו. בסופו של דבר, כשהוא רוצח את אנדריאה, הוא רוצה גם את היצר שלו. וזה אכן בנאלי ושבלוני. מ"מד מן" היינו מצפים ליותר.

ובכל זאת כדאי לשים לב לכמה דברים: "האשמה" בבגידה בחלום מוטלת על אנדריאה. היא המפתה. זהו מסר מיזוגני מובהק: לא הגבר אשם בכניעה ליצר שלו, אלא האשה, והיא גם זו שמשלמת את המחיר, בחייה. לאורך כל הסצנה יש לא מעט רמזים לרצח של ספק בשיקגו: דון מחביא את הגופה מתחת למיטה, ואנדריאה לובשת שמלה צהובה. הסצנה הזו, מלבד מה שהיא מלמדת אותנו על דון, מנסה גם לבאר את מה שקורה בראשו של הרוצח משיקגו. את הכניעה שלו ליצר הוא משליך על הנשים, ולכן רוצח אותן. העובדה שדון מגלם אותו בסצנת החלום גורמת לנו, למרבה הזוועה, לחוש טיפה של אמפתיה והבנה כלפיו. משיכה ודחיה כאחד, כמו התבוננות בתמונות של גופות.

סאלי, עושה רושם, אובססיבית לגבי הרצח בשיקגו. היא שואלת את אביה עליו, מתחקרת את סבתה החורגת, וקוראת על כך בעיתונים מתחת לשמיכה. אבל יש מישהי שיותר אובססיבית מסאלי, וזו כמובן פאולין. בכל סצינה בה מופיעה פאולין, היא מדברת על הרצח.

כמו העובדים במשרד סביב התמונות, פאולין לא יכולה להפסיק להתעסק ברצח. משיכה ודחיה כאחד. אבל כדאי להבחין: יש מספיק רמזים שהמשיכה של פאולין לסיפור היא אירוטית. למשל, הסכין שהיא מחזיקה ביד, ובמיוחד: הדרך שבה היא מספרת לסאלי על מה שקרה שם. בואו נגיד, זו לא הדרך להרגיע ילדה בת 12. זה יותר נשמע כמו עלילה של סרט פורנו.

לכן, כמו דון ואנדריאה, הדיאלוג של פאולין עם סאלי הוא למעשה דיאלוג שלה עם עצמה. הניסיון שלה לגרום לסאלי להפסיק לחפור באירוע, הוא ניסיון למנוע מעצמה להפסיק לקרקר סביב העניין. זהו מאבק בין איך שראוי לנהוג לבין איך שהיא משתוקקת לנהוג. יש לא מעט אלמנטים המרמזים לרצח עצמו, ויש להם גם תפקיד: פאולין היא אשה שמרנית ופער הדורות בינה לבין סאלי בולט לעין. הדור שלה מדחיק יצרים, שסאלי עוד תיתן להם דרור. לכן, אחרי שהיא נותנת לסאלי ולעצמה כדור שינה (סקונאל, כמו שלקח ריצ'רד ספק) היא נמצאת חסרת הכרה על המיטה, כמו הקורבנות, ואילו סאלי נמצאת מתחת לספה – כמו הניצולה היחידה.

לכאורה, הסיפור של פגי בפרק הזה נע סביב גזענות וזכויות אזרח. פגי, אולי הדמות המתקדמת ביותר בסדרה, מוצאת את דאון (זו דרכנו להבדיל בין שמה של המזכירה של דון לשמו שלו) במשרד כיוון שהיא חוששת להגיע לביתה בלילה, ומציעה לה לבוא לישון אצלה. כשהן שותות בביתה, פגי שואלת את דאון: "את רוצה להיות קופירייטרית?". דאון משיבה בשלילה. פגי חושבת על שחרור האשה, אבל דאון עדיין עסוקה בשחרור השחורה שבה. בהקשר הזה, גם מזכירה זו עבודה שמכבדת אותה.

אבל גם פגי נופלת. כשהיא קמה לישון היא מסתכלת על הארנק שלה שעל השולחן, ושוקלת אם לקחת אותו. האינסטינקט הראשוני שלה הוא לא להשאיר ארנק ליד אשה שחורה. היא עוצרת את עצמה, אבל דאון מבינה מה התרוצץ לפגי בראש. פגי, כזכור, היתה בדיוק באותו מצב כמו דאון: אשה צעירה, מבית מסורתי ושמרני, שבאה לבדה לעיר הגדולה והופכת למזכירתו של דון דרייפר. ההבדל היחיד ביניהן הוא צבע העור. ואם זה קורה לפגי, זה יכול לקרות לכל אחד.

בכל מקרה, ברגע של שכרות פגי שואלת את דאון, "האם אני גברית מדי?". השאלה מהי גבריות, ומה הסימפטומים שלה קשורה בטבורה לתמה המרכזית של הפרק – סקס ואלימות, מה שמוביל אותנו ישירות לדיון הבא.

ג'ואני היא הגיבורה האמיתית של הפרק הזה. סוף סוף היא נפטרת מגרג, דמות שמתיו ויינר עשה הכל כדי להשניא אותה על הצופים. באופן אישי, הימרתי שג'ואן תיפטר מגרג לאחר שימות בוויאטנם, מה שיהפוך אותה לאלמנת מלחמה. אבל הפתרון למצב עוד יותר טוב מבחינתה: ג'ואן לא נפרדה מגרג בעל כורחה. היא בחרה לשלוח אותו לדרכו, ובכך היא לא משתחררת, אלא משחררת את עצמה.

לכן, בסופו של דבר, ג'ואן היא האשה היחידה שמשתחררת מהשליטה הגברית האירוטית בה. גרג מרגיש גבר בצבא, אולם כולנו יודעים איזה גבר הוא היה לג'ואן, או יותר נכון לא היה. וכשהיא משלחת אותי לחופשי היא רומזת בצורה ברורה ליום בו אנס אותה במשרד של דון. קורבנותיו של ריצ'רד ספק איבדו את חייהן. כך גם אנדריאה בחלום של דון. אפילו דאון, המזכירה, מצייתת להוראותיו של אחיה הקטן, כי הוא הגבר בבית. רק ג'ואן לקחה את האנס שלה וזרקה אותו לכל הרוחות.

סצינת הסיום מראה את המשפחה החדשה, נטולת הגבר: אם, בת ובנה התינוק. שתי נשים מטפלות בדור הצעיר. וכדי שלא נתבלבל מתנגן ברקע השיר "He hit me, and it felt like a kiss".

• הסצינה בה פגי פושטת את עורו של רוג'ר וזוכה ב-400 דולר תמורת עבודה בסוף השבוע היתה מענגת במיוחד

• כדאי לשים לב גם למייקל גינסברג הצעיר. הדרך שבה הוא מתנהג מול דון היא אולי חוצפה יהודית, אבל היא ללא ספק חוצפה. נראה לאן זה יתגלגל.

• שם הפרק, מיסטרי דייט, הוא משחק לוח שהיה פופולרי בקרב ילדות באותה תקופה. מטרת המשחק היא להשיג בגדים באמצעות קלפים, ואז להגיע ל"דלת" שמאחוריה מסתתר הדייט. חמש דמויות של גברים שונים נמצאים מאחורי הדלת, ואחד מהם הוא ה"דוד" – הדמות המלוכלכת והמוזנחת שממנה צריך להתחמק. סאלי צופה בפרסומת למשחק בזמן שפאולין קוראת על הרצח בעיתון.

• בסצינת הרצח, דון מתעורר וניגש לדלת, ואז חוזר לישון. הקטע בו הוא חוזר לישון הוא הרצה אחורנית של הקטע בו הוא מתעורר. זהו רמז של במאי הפרק, מט שקמן וויקטור לוין, לכך שכל הסצינה מתרחשת בחלום. צפו בעצמכם:

זמן "מד מן": בלוג העונה החמישית של גדי להב