יום הזיכרון: האנדרטות שהפכו לחלק מהנוף הישראלי

טראומות המלחמות והשכול שמלווים את ישראל מיום הקמתה הפכו אותנו למנציחים סדרתיים. לפני שנתיים התבשרנו כי היכל זיכרון לאומי עתיד להיבנות בהר הרצל, וגם בלעדיו המרחב הציבורי שלנו מוצף באנדרטות שמחברות את האינדיבידואל והקולקטיב עם הזיכרון. התפקיד הסמלי של מאות האנדרטות הפזורות בארץ, פרי יוזמה אישית או שליחות לאומית, טומן בחובו את השאלה איזה זיכרון רוצים לשמר? מה הנרטיב שרוצים להנחיל? את המשמעות הנוספת של אתר ההנצחה ניתן לזקק מתוך עיצובו ומאפייניו האמנותיים. כיוון שבלתי אפשרי לסקור את הכמות העצומה של אתרי ההנצחה בארץ הנה מספר דוגמאות לאנדרטות מעניינות וייחודיות שהפכו לחלק מהנוף הישראלי.

האריה מתל חי, פסלו המפורסם של אברהם מלניקוב מ-1934, נועד לקבר חסר המצבה של יוסף טרומפלדור וחבריו שנהרגו בקרב בקרבת מקום. הסלע הענק (מתנשא לגובה של שישה מטרים), שסותת בדמות אריה יושב ושואג לשמיים, שאב באופן בולט מאמנות המזרח הקדום ובכך כמו ביסס את הקשר בין היישוב היהודי לסביבתו המזרח תיכונית. שאגתו העוצמתית של האריה יצרה דימוי כוחני שמהלל את זיכרון הגבורה העברית ומסמל את כוחם של "יהודי השרירים". כך גוש האבן העצום הדהד בעצם לאמירתו הפטריוטית של הקבור תחתיו - טוב למות בעד ארצנו. ואם כבר למות, אז שיהיה בגבורה.

האנדרטה שיצר הפסל דני קרוון לזכר חללי חטיבת הנגב של הפלמ"ח בגבעה הצופה על העיר באר שבע נטועה במרחב שסביבה מצד אחד אך מן הצד השני נדמה כי היא מצליחה להיות מעין עצם זר בלתי מזוהה. 18 אלמנטים שונים עשויים בטון חשוף מרכיבים את האנדרטה שהושקה ב-1968 לזכר חללי מלחמת העצמאות. כל אחד מחלקיה מסמל בדרכו את הלחימה במקום - המגדל המחורר מתקשר ליריות שנורו אל עבר מגדלי השמירה, התעלות מזכירות את השוחות הצבאיות ועוד. כך היא מצליחה להיות קונקרטית מבלי להיות פשטנית. הברוטליזם שלה כמו מכיל בתוכו את האלימות אותה הוא מבקש להזכיר והיעדרו של פיסול פיגורטיבי הרואי לא מונע ממנה להיות עוצמתית.

האנדרטה לאוגדת השריון של ישראל גודוביץ' נושאת בתוכה נרטיב כפול – זיכרון מלחמת ששת הימים וסיפור פינוי ימית. האנדרטה נחנכה ביישוב עשור אחרי המלחמה אך עם פינוי סיני נהרסה והוקמה מחדש ב-1982 בפתחת שלום. היא משתרעת על פני 15 דונם ובמרכזה מגדל בגובה 25 מטר ובראשו מרפסת הצופה אל הסביבה. סביב המגדל ניצבים 400 עמודי בטון, שאמורים לסמל את עמוד האש אך מצטיירים בעיקר כסמלים פאליים עצומים. סיפור העתקתה של האנדרטה מהשטחים הכבושים אל תוך שטחי ישראל מסמל במידה מסוימת את ההיצמדות לזיכרון, על אף שזה עצמו משתנה בעקבות האירועים ההיסטוריים.

(צילום באדיבות שמוליק מסוט)

אחד האסונות הצבאיים החמורים ביותר בתולדות המדינה הונצח באנדרטה הסמוכה למקום התרסקות אחד המסוקים בשאר יישוב. האנדרטה מורכבת מ-73 סלעי גיר שהובאו מאתרים שונים בגליל והוצבו סביב בריכה ובה שקועות אבני בזלת עם שמות החיילים. השימוש בחומרים המקומיים מהווה ניסיון להפוך את המונומנט לחלק אינטגרלי מתוך המציאות סביבו. אנדרטה זו המחישה כיצד התגלמותו של הזיכרון באתר עצמו עשויה לגעת בעצבים חשופים: המשפחות השכולות עתרו לבג"ץ בדרישה שהכתובת החרוטה באתר - "נפל במילוי תפקידו בתאונת המסוקים", תשונה ל"נפל בדרכו לפעילות מבצעית בלבנון באסון המסוקים". שינוי מילים בודדות שינה את הנרטיב שמוטמע במקום כולו.

(צילום באדיבות שמוליק מסוט)

אסון השייטת, בו נהרגו 12 מלוחמי היחידה, זכה לאנדרטה ייחודית על גבי סטי"ל חיל הים שהוטבע במיוחד, אך זו נהרסה ולא נותר ממנה זכר. מעל פני הים הוקמה אנדרטה נוספת בחוף שבי ציון הבנויה מ-12 עמודי כורכר שכובים זה על זה, כביכול בערבוביה. אולם העמודים הנתמכים זה בזה נוטים צפונה לעבר לבנון, לשם יצאו הלוחמים. אנדרטה זו משום היותה מופשטת לא רק מתקשרת לסביבתה החולית, אלא באופן סמלי בשל חוסר הסדר שבה מכילה גם משהו מן השרירותיות של המוות.