העונה השביעית של "רוקדים עם כוכבים" תעלה לאוויר ביום ההולדת ה-33 של דנה עדיני. לא שיש לעניין הזה משמעות סימבולית עבורה, בימים אלה היא בעיקר מוטרדת מצעדי הוואלס הווינאי שעליה ללמוד, אבל במבט מבחוץ נראה כי לא ניתן להתחמק מאחת כזאת. אחרי הכל, לא ייתכן שככה סתם מוזיקאית ושחקנית מוכשרת, מוכרת ומוערכת כמוה, קמה בוקר אחד ומחליטה להשתתף בריאליטי שמשודר בפריים טיים, אחד שאין לו אפילו קצהו של קשר לכישרון השירה או המשחק שלה. ליקום חייבת להיות איזו תוכנית נסתרת.
"אני צריכה להתפרנס. חד וחלק", היא מגחכת מול התיאוריה הזאת. "בראש ובראשונה אני צריכה להתפרנס ואני לא מתחבאת מאחורי זה. קשה מאוד לעשות כסף ולהתפרנס מאמנות היום. גם אמנים שכביכול מצליחים, עדיין מתקשים נורא להחזיק את עצמם".
אבל למה דווקא "רוקדים עם כוכבים"?
"התפיסה שלי היא כזו: אם יש משהו שאני יכולה לעשות שהוא גם פרנסה בשבילי וגם מאתגר אותי באיזשהו אופן - ורוקדים זה שיא האקסטרים מבחינתי, זה משהו שבחיים לא הייתי חולמת שאעשה - אז למה לא? זה לאו דווקא הריקודים, כי אני אוהבת לרקוד. אני פשוט מאוד לא בנאדם של 'תראו אותי, הנה אני'. קשה לי עם זה. זה קונפליקט מאוד גדול בחיים שלי, כי אני כאילו עוסקת בתחום שהכי אמורים לראות אותך ואני דווקא בנאדם שמאוד נחבא אל הכלים. אז זו הייתה מן חבילה אחת שאמרתי, 'יאללה אני הולכת על זה ויהיה מה שיהיה'. ואם אני אסבול נורא בחוויה הזו, אני תמיד יכולה ללכת, אני תמיד יכולה להגיד שאני לא רוצה את זה ופשוט לעצור, אבל בינתיים מגניב לי וכיף לי מאוד".
בהחלט ניכר שעדיני נרגשת לקראת עלייתה של התוכנית, בה תרקוד לצד הרקדן אנטון לפידוס, בעצמו כוכב ריאליטי לשעבר שהשתתף ב"נולד לרקוד". עם זאת קשה להתעלם מכך שיש משהו קצת עצוב בכך שיוצרת כמוה, שאמורה לכתוב שירים ולהקליט אלבומים, צריכה להשתחל לתוך שמלת פאייטים ולבחון את הקואורדינציה שלה בשידור חי; הדבר בולט במיוחד כשיושבים מולה, ומתקשים להחליט במה להתאהב קודם בכנות מעוררת ההשתאות שלה או בכישרון שמתפרץ אפילו כשהיא סתם מזמזמת לעצמה שיר של הביטלס. בעולם מתוקן, היא לא היתה צריכה ריאליטי.
"במוזיקה הכל מאוד גלי, רגע אתה למעלה, רגע אתה למטה. נורא קל בשנייה להתרגל להיות עשיר, ואני לא מתכוונת לעושר בכסף. נורא קל להתרגל לזה שיש לך שיר ברדיו, אתה מיד חושב שזה לנצח. אני עובדת שנים במקצוע הזה והדרך שלי היא מאוד פתלתלה. פתאום כשיש שיר ברדיו את אומרת, זהו זה הסוף, הגעתי לפסגה אני יכולה לנוח. אבל זה לא עובד ככה, אתה כל הזמן צריך לתת בראש, לעשות עוד ועוד. אם אתה שנייה נרגע והולך אחורה, אתה מתפייד כאילו לא היית. זה כל הזמן גלים כאלה, אתה עושה תקליט, אולי הוא מצליח, אולי לא. זה מתיש כי לא הכל מצליח. יש דברים שמצליחים וגם מבחינה כלכלית זה נורא קשה, כשאתה המפיק של עצמך".
את לא מפחדת מהתגובות, מחובבי המוזיקה שלך שיחשבו לעצמם 'מה היא עושה'?
"מאוד פחדתי מזה בהתחלה, אבל אני חושבת שאני יודעת מי אני ומה אני. אני לא מחפשת את עצמי. אני יודעת מה אני יודעת לעשות ואף אחד לא יכול לקחת את זה. ואני החלטתי לעשות את הדבר הזה ואף אחד לא משלם לי את שכר הדירה בסוף החודש או יודע מה המצב שלי בבנק. אף אחד לא יודע הרבה דברים על החיים האישיים שלי ומה הן הסיבות שעשיתי את זה. ואם להגיד לך את האמת, לא ממש אכפת לי מה יגידו. טוב, האמת היא שאני הכי בנאדם שלוקח ביקורת מה זה קשה, 200 אנשים יכתבו 'וואו' ואחד יחיד 'היא מעפאנה', ואני אזכור את המעפאנה, אבל בסופו של דבר עשיתי החלטה ואני בתוך הסיטואציה עכשיו ובשביל לעשות לעצמי את החוויה הזו טובה ונעימה, אסור לי בכלל לשאול את עצמי מה יגידו. גם אם אני אעשה את זה וגם אם אעשה כל דבר אחר, תמיד יהיה מי שיגיד עליך שאתה מעפאן ותמיד מישהו יגיד שאתה מעולה, אז אתה צריך להרגיש טוב עם עצמך. תמיד אומרים עליי שאני גם סבבה וגם מעפאנה. כי אי אפשר לשפוט. מישהו יכול להתווכח על אמנות?".
או שאולי סתם יעבירו ביקורת על השמלה שלבשת בתוכנית.
"אני מעגלת פה וואחד פינות שחבל על הזמן. קשה לי עם הציצים-תחת-ציצים-תחת הזה. אז הם באים קצת לקראתי ואני באה לקראתם. אני מאוד מאמינה שאישה יכולה להיראות הרבה יותר סקסית ויפה כשהיא מרגישה בנוח, היא לא חייבת דווקא ציצים ותחת כדי להיות סקסית. הנשים הכי סקסיות שיש זה דתיות ונזירות".
קשה לך לחשוף את הגוף?
"תלוי באיזה יום את שואלת. יש ימים שהכי נוח לי ללכת לים ולשחק מטקות עם בגד ים, שאני מרגישה מאוד נוח וחופשייה. ויש ימים שפחות. נורא קשה לי שאני לא בוחרת למי להראות ושכל אחד יכול לראות לי. אני לא אוהבת את זה. אבל אני אוהבת להראות למי שאני בוחרת להראות. אני חושבת שזה ככה אצל כל אישה. זה בכלל לא רלוונטי איך את נראית. יכולים לבוא 50 גברים ולהגיד לי שאני הכי מהממת ואני ארגיש כמו חילזון. כשיש לי תכלית אני מרגישה יותר יפה. סבבה, אני יכולה ללמוד ג'ינס צמוד וזה אחלה, אבל אם לא עשיתי שום דבר בשבועיים האחרונים ולא נגעתי בגיטרה ולא הייתה לי הופעה, אני מרגישה רע עם עצמי. זה פחות קשור למראה חיצוני".
עדיני פרצה לחיינו בדואט "רבות הדרכים", הלהיט הענק מאלבומו השני של דניאל סלומון, שהיה אז גם בן זוגה. שנה אחרי היא התפרסמה גם בהרכב הבנות נחמה, יחד עם קרולינה ויעל דקלבאום, שחרכו את גלגלצ עם "So Far" ("להיות") וזכו להצלחה מסחרית גם עם האלבום המלא. ב-2006 היא ביצעה לפתע מעבר חד למשחק והצטרפה לקאסט "השיר שלנו", מה שפתח נתיב חדש לגמרי בקריירה שלה. בין יציאת אלבום הבכורה שלה, "Big Girls" ב-2007, ליציאת האלבום השני, "אשליה" ב-2011, הספיקה עדיני להשתתף גם בסדרות כמו "מסודרים" ועל "קצות האצבעות" ובמקביל להצטרף להרכב מטרופולין ולהקליט איתם כמה להיטים. בשלוש השנים האחרונות אמנם כמעט ולא ראינו אותה על המסך, אבל מהצד נראה כאילו היא עובדת כל הזמן ובשלל פרויקטים. הבעיה היא שלה עצמה, זה ממש לא הרגיש ככה.
"אני כותבת שירים, זה מה שאני עושה. זו התכלית של החיים שלי. היו לי מחשבות על לעזוב את התחום, אבל בסופו של דבר גם אם אני לא נוגעת בגיטרה שבועיים, אני מרגישה שאין לי תכלית. גם אם אני לא מבינה מה בכלל אני עושה פה ולמה אני בכלל קיימת בעולם, כשאני כותבת שיר אני מרגישה שאני מבינה. המוזיקה, הכתיבה והיצירה, מאוד עוזרות לי להבין מה התכלית שלי ביקום הזה, וזה לאו דווקא קשור לפרמטרים של הצלחה. אני כותבת מאוד בשבילי, מאוד אגואיסטי. לא כדי שהשיר יצליח. הלוואי שהייתי יכולה להיות מכונת שירים, אבל אני לא כזו".
בגלל זה היית צריכה להניח את המשחק בצד בשנים האחרונות?
"היה שלב אמרתי סטופ קצת. הכל היה לי כמו כדור שלג, שעשיתי המון דברים ולקחתי על עצמי יותר מידי. לא ישנתי חודשים. היה רגע שהרגשתי שאני לא יכולה יותר להתמודד עם זה, לא היה לי יום ולילה, כמו רובוטריק. אני גם בנאדם קצת חרדתי, אז אם לא התעוררתי אני חוטפת ג'ננה. אם אני לא עומדת בקצב, אם לא למדתי את הטקסטים. אם יש לי הרגשה שיש אכזבה ממני, זה הורג אותי. אני אוכלת את עצמי על זה. ובעיקר הרגשתי שהמוזיקה נדחקה הצידה.
"נורא קשה פה, החיים מאוד מלחיצים ואני חושבת שהרבה זמן גם הרגשתי שאני לא מתאימה למרוץ הזה. זה אחד הדברים שגרמו לי נורא ללכת אחורה, ולא להיות בשום דבר שקשור לתחום הזה במשך הרבה זמן. בזמן שעשיתי את האלבום השני, לא עבדתי כמעט בטלוויזיה ורק עשיתי את האלבום ולא הייתי בשום תקשורת עם המקום כי הרגשתי שאני לא עומדת בקצב. הרגשתי שבשביל מה? אחרי מה אני רצה? אז אמרתי יאללה די, לא מתאים לי. אני חיה בקצב שלי, אבל לאט לאט מה שזה עושה לך זה שאתה יותר ויותר מתרחק וזה בעייתי. אל תביני לא נכון, אני מודה לאלוהים על הדרך שלי, אני לא מצטערת על כלום מכל הדברים שעשיתי. היו פשוט דברים שהיו לי מאוד קשים תוך כדי העשייה, שכשעשיתי אותם רציתי להפסיק באמצע. אני בנאדם די עצלן בסופו של דבר, אני יכולה לעבוד בטירוף אבל אני תמיד מתלוננת באמצע. אחר כך אני מבינה שזה היה לטובה. אז עכשיו אני עושה משהו מאוד קיצוני יחסית אלי, אבל אני בנאדם קיצוני. ובינתיים זה עושה לי ממש טוב. אני צריכה את החיות הזו, גם אם זה לא קשור ישירות למה שאני עושה באופן ישיר. זה פשוט נעים לי, ואני צריכה את זה. את הקשר הזה עם העולם".
החיים של עדיני השתנו באופן דרמטי בשבועות האחרונים, מאז שהחלו החזרות ל"רוקדים עם כוכבים". ממוזיקאית עצמאית, היא הפכה לחלק מהפקה טלוויזיונית אינטנסיבית ותובענית. אבל עדיני דווקא מעידה שזה עושה לה טוב, ומספיק לשבת מולה כדי להאמין שזה נכון. "המעבר היה מאוד קשה, כי אני פרילנסרית, אף אחד לא אומר לי מה לעשות. אני לא בנאדם שאומרים לו היום בשש תהיה שם, מחר בשתיים תהיה שם. גם הבחירות שעשיתי בדרך כלל לא היו בחירות ששמו אותי בתוך תבנית, למרות שמבחינה פסיכולוגית אני הבנאדם שהכי צריך מסגרת. הכל זה קונפליקט. אז מצד אחד קשה לי לקום בתשע בבוקר ואני מתעצבנת, אבל מצד שני אני מסיימת חזרה ב-12 בצהריים ופתאום יש לי זמן ללכת לעשות סידורים, פתאום אני בנאדם פרודוקטיבי. יש בזה המון סיפוק".
אז זו הייתה בחירה רציונאלית, להשתתף בתוכנית?
"אני לא בנאדם שעובד עם הראש, אני עובדת עם הלב ברוב הדברים. הרבה דברים שהייתי אמורה לחשוב עם הראש, חשבתי עם הלב והם לא היו לטובתי. אני חושבת המון ואני גם חופרת שחבל על הזמן. אבל כאן הרגשתי שזה נכון לי, לעשות דווקא את הדבר שהכי לא מתאים לי. אני לא מרגישה שאני בתחרות ושהולכים לשפוט אותי, וממש לא מעניין אותי לנצח אותו. זה נתפס כשקר, אבל אני הרבה יותר בתוך הסיטואציה מאשר 'אני בתחרות'. שואלים אותי 'מי מאיים עלייך, מי האיום הגדול שלך בתוכנית?'. זה לא ככה בשבילי. זו חוויה שיש לה דד ליין והיא תסתיים מתישהו. אני כל חיי חיה במה יהיה בעתיד ומה היה בעבר, ועכשיו אני מנסה להיות פה, להתרכז במה שקורה עכשיו. גם אם זה לא תמיד עובד לי".
ומה תעשי כשיידלקו המצלמות ותצטרכי להתחיל לרקוד?
"בינתיים אני עושה את הצעדים כאילו בסדר, אבל ברגע שמישהו נכנס לחדר אני בבלקאאוט מוחלט ולא זוכרת כלום. אני ממש מפחדת ממה שיקרה אם המשפחה והחברים שלי ישבו באולפן. היה לי מביך גם לצלם את הפרומואים. אמרתי שלתוכנית הראשונה אני לא רוצה שאף אחד יבוא, דווקא בגלל זה. אולי אמא שלי תבוא, לא יודעת. אבל אני כל הזמן מזכירה לעצמי לצחוק וליהנות עם זה, ולא לקחת את זה יותר מדי ברצינות. במילא אני ממש רוצה שיהיה כיף, שאני אגמור את היום הזה ואגיד סבבה, היה מגניב. האמת היא שכבר מגניב".
*"רוקדים עם כוכבים" תעלה ברשת ביום חמישי הקרוב בשעה 21:00 ותשודר גם בימי שבת באותה שעה.
"רוקדים עם כוכבים": רשימת המשתתפים המלאה
"רוקדים עם כוכבים": הילדים פחדו, והפרומו ירד מהאוויר
"רוקדים עם כוכבים": גיא זו-ארץ בתפקיד המנחה
"רוקדים עם כוכבים": תצפו בתוכנית גם העונה? שתפו אותנו בפייסבוק