זוהר ארגוב
זה שזוהר ארגוב היה פועל לפני שהפך לכוכב זאת לא בדיוק ידיעה מרעישה: כפי שלא מעט ראפרים באו משכונות עוני ומצוקה, גם ארגוב הגיע מהצד העני של ראשון לציון, היכן שלמדו עד כיתה ח' ואחר כך יצאו לעבוד, כדי לסייע למשפחה. ארגוב חילק בקבוקי חלב ולאחר מכן עבר להיות פועל בניין של ממש, שהצליח להשתקע בעסקי המוזיקה דרך שירה בחתונות ולאחר מכן במועדונים ביפו וברחובות. הרקע החברתי-כלכלי של ארגוב משמעותי מאוד בביצועיו ואי אפשר להבין את "עובד כמו חמור, למזוזה אני עבד" מבלי להבין שהאיש הזה עבד כמו חמור והיה עבד, אבל לא רק של המזוזה.
אהוד בנאי
אהוד בנאי אמנם מגיע ממשפחה שנחשבת מיוחסת, אבל חשוב לזכור שבעולם התרבות, יוסי וגברי בנאי היו יוצאים מן הכלל - ואילו אהוד הגיע בגל השני לפרסום, אחרי מאיר בנאי. לפני כן, אהוד בנאי היה פועל בניין ולאחר מכן פועל במה, כפי שתיעד בשיר המופלא שסוגר את "אהוד בנאי והפליטים". עבודת הכפיים של בנאי חיברה אותו אל דמויות האחר והשונה בשיריו ויש לה תרומה נכבדת ליכולת הפנומנלית של בנאי לתקשר עם כל סוגי האוכלוסיה, שועי עולם ועניים מרודים.
יוסי גיספן
האיש שהצליח לפצח את קוד הקונצנזוס הישראלי, שלא לומר להמציא אותו מחדש, היה פועל אמיתי, בידיו: יוסי גיספן, לפני שהיה בחיוג המהיר של הזמרים המצליחים בישראל, היה ר?פ??ד, שגם במונחי פועלים, הוא לא מקצוע ששומעים עליו בכל יום. כשחושבים על זה, ר?פ??ד הוא בדיוק המקצוע של יוסי גיספן גם בעבודתו היום - האיש גורם לכל רהיט ישן, כזה שכבר חשבת שראית, להישמע חדש ולהפוך למזוהה בכל בית. ידי האומן של גיספן בעולם הרהיטים הפכו לידי אמן בעולם המוזיקה, ואם זה לא נצחון מעמד הפועלים, אז מה כן.
אהובה עוזרי
כזמרת בז'אנר המזרחי, כאשה בעולם של גברים וכפועלת בעולם של סטארים - אהובה עוזרי תמיד היתה שונה. בעבודתה לצד המוזיקה, היתה עוזרי טבחית במסעדות המזרחיות של כרם התימנים בתל אביב - הכינה שיפודים ושאר בשרים בידיים עמלניות, שלאחר מכן ניגנו באמנות על הבולבול-טרנג המפורסם שלה. כשחלתה בסרטן מיתרי הקול, שבה עוזרי לעבודתה זו ורק בעשור שעבר חזרה למוזיקה ולכבוד העצום שמגיע לאמא של המוזיקה המזרחית בישראל; אמנית אדירה שראויה לכל כך הרבה יותר ממה שהחיים נתנו לה.
ריימונד קארבר
על פניו, הסיכוי שריימונד קארבר יהפוך לאחד מאמני הסיפור הקצר האמריקאים החשובים של המאה ה-20 ("על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה" ו"דבר קטן וטוב", בין קבצי סיפוריו היותר ידועים), נראה היה מופרך. בתור בן של עובד מנסרה אלכוהוליסט, הוא סיים תיכון וכמו ווייט טראש טיפוסי מצא את עצמו נשוי עם שני ילדים עוד לפני שמלאו לו 20. קארבר נאלץ לפרנס את התא המשפחתי החדש שלו וניסה להרוויח את לחמו בשלל עבודות - מפועל מנסרה בעצמו, דרך שליח ועד לשרת לילה בבית חולים. אבל חייו הלא פשוטים ורוויי האלכוהול של קארבר התבררו כחומר גלם מצוין שנותב ליצירה ספרותית בשעות בהן לא עסק בעבודת כפיים. כך ממה שחווה על בשרו הפליא קארבר לתאר במדויק את האמריקנה, מנקודת מבטם של אלה שלא שפר עליהם מזלם יותר מדי.
צ'רלס דיקנס
מבין פועלי כל העולם, הוויקטוריאניים שנשמו לארוחת בוקר פיח ואבק פחם היו אולי האומללים ביותר. אם להוסיף על זה את העובדה שגיל העבודה המינימלי היה פחות או יותר הגיל שבו התחשק להוריך לשלוח אותך לעבוד, נקבל את צ'רלס דיקנס. הילד שעבד כדי לפרנס את משפחתו ולהצילם מהחובות שבגללם נשלחו לכלא, ידע מאוחר יותר לזקק את החוויות האיומות האלו, והיתמות בפועל שנגזרה עליו, לכדי יצירות מופת כמו "דיוויד קופרפילד", "תקוות גדולות", ו"אוליבר טוויסט". תקופת הפועל שחור הידיים של דיקנס חילחלה היטב אל תוך דפי הספרים שלו, וגם כאשר התבסס והתפרנס יפה מכתיבתו, לא הצליח לסלוח לאמו על שהתמהמה לשחרר אותו מבית החרושת בו עבד כאשר כבר התאפשר.
צ'רלס בוקובסקי
המשורר והסופר האמריקאי צ'רלס בוקובסקי פרסם את הסיפור הראשון שלו בגיל 24. אבל בתור בן למהגרים מגרמניה שחוו קשיי התאקלמות בלוס אנג'לס של שנות ה-30, לא באמת היו לו את האמצעים להקדיש את עצמו לכתיבה. אז הוא חילטר כפועל במפעל חמוצים ועבד למעלה מעשור בשירות הדואר האמריקאי. רק בגיל 49 העז להתפטר וניסה באמת לתת לכתיבה, ולשתייה הבלתי פוסקת, להכתיב את הדרך. אז הוא כתב בתוך חודש את הרומן הראשון שלו, שהוקדש כולו לשנים בהן שימש כדוור ואחריו הגיעו עוד חמישה ספרים ועשרות קבצי שירה. הקורפוס האדיר הזה שנכתב לאורך השנים הפך את חיי הביבים שהיו מנת חלקו של בוקובסקי לאמנות צרופה.
לואיזה מיי אלקוט
העיקרון המוסרני והנוצרי של "נשים קטנות" לפיו יש להסתפק במועט, לדעת להעריך את החיים ולהכיר בכך שלפעמים המעט שיש לך הוא הרבה יותר משיש לאחרים, לא הגיע אל לואיזה מיי אלקוט במקרה. אלקוט, בת למשפחה משכילה ששקעה בחובות ונאלצה לשנות את אורח החיים הנוח ונטול הדאגות שלה, סייעה בפרנסת המשפחה כאשר עבדה כתופרת, אומנת, מורה ואחות במלחמת האזרחים. במקביל להפיכתה אישה עובדת, ועוד בעבודות פיזיות שפגעו בבריאותה, היא לא שכחה להשאיר לעצמה מקום לחלום להפוך לסופרת. את אותו מטען של חריצות ורוח טובה יחד עם שאפתנות חסרת פשרות היא הורישה גם לבנות דמותה ב"נשים קטנות" הספר המפורסם והזכיר ביותר מבין כתביה.
השתתפו בהכנת הכתבה: לילך וולך, חן רוזנק ועינב שיף
אחד במאי: מכירים עוד יוצרים שעלו מאשפתות? ספרו לנו בפייסבוק