וואן מור טיים, בריטני
באחרונה, סיפר סיימון קאוול ל-TMZ שאין דבר שישמח אותו יותר מאשר לשבת ליד בריטני ספירס בעונה הבאה של "אקס פקטור". קאוול רציני לגבי ספירס, וכשקאוול רציני לגבי משהו, אין משכנע טוב ממנו. הוא נעזר בכל הקסם האישי שלו ובכריזמה שהאל נתן לו, אבל הוא נעזר גם בהון העצום שעומד לרשותו, ועל בריטני הוא לא התקמצן: תג המחיר שלה, על פי קאוול, עומד על 15 מיליון דולר לעונה. סכום אסטרונומי - פי עשרה ממה שקודמתה בתפקיד, ניקול שרזינגר, הרוויחה בעונה הראשונה, יותר ממה שג'יי לו מרוויחה ב"אמריקן איידול" (12 מיליון לעונה), ויותר ממה שכל שופט או מנטור מרוויח בטלויזיה האמריקנית. מחיר שיא.
ספירס שווה לקאוול כל דולר מה-15 מיליון שהוא הציע לה. אם הוא יצליח להביא אותה, מה שנראה עכשיו כמעט סגור וגמור, הוא יצליח להביא לריאליטי האמריקני את הליהוק הכי גדול והכי נוצץ אי פעם. במקור, לקאוול היתה תכנית אחרת עבור האקס פקטור האמריקני, מורכבת יותר ומעניינת יותר. כוונתו היתה לייצר בו כוכבת חדשה. לשם כך הוא ליהק את בת טיפוחיו, כוכבת הפופ האנגליה שריל קול, כשופטת. היא, כידוע, נבעטה מהר מאד על ידי קברניטי הרשת בחזרה לאנגליה מולדתה בשל אי התאמה. קאוול נשאר עם פאולה עבדול וניקול שרזינגר, כלומר נשאר בלי כלום. התכנית הצליחה, אבל לא כמצופה, וסיימון מצא עצמו בסיטואציה השנואה עליו: עם תכנית מדרג ב', מוקף בכוכבים מדרג ב'.
ההיגיון של סיימון קאוול אומר כך: אם אמריקה לא קנתה את הבריטים ממני, אני אקנה את אמריקה מהאמריקנים. שם המשחק, בשפה שגורה יותר, הוא למי יש יותר גדול. למי? לזה שיש לו את בריטני ספירס. כי גם אם מוזיקלית אין בה שום דבר מעניין, בריטני היא כוכבת הפופ המסקרנת של דורה. הביוגרפיה שלה שגרתית עבור ילדת פלא בהוליווד, אבל אין בה שום דבר שגרתי עבור המיליונים שצופים בטלויזיה. היא היתה כוכבת הטין-פופ הראשונה והחשובה של שנות האלפיים (בעיקר כי היא הקדימה אותן ופרצה כמה שנים לפניהן) והיא הצליחה בתקופה שבה לדיסקים עוד היתה משמעות ועל כן נחשבת לזמרת שבאמתחתה מכירות היסטוריות.
גם מריה קארי היא כזו, וגם אותה סיימון רצה, אבל את בריטני הוא רצה יותר. בצדק - בעוד שקארי היא דודה צפויה ואת הטקסטים שהיתה אומרת למתמודדים שלה, כל מיני דברים על השראה, אפשר לכתוב מתוך שינה, מבריטני פשוט אי אפשר לדעת למה לצפות. היא ממעטת לדבר וממעטת להתראיין, היא כוכבת פופ שקטה - לא כוחנית כמו מדונה, לא פרחה כמו אגילרה ולא פרובוקטיבית כמו ריהאנה. ועל אף האופי המהוסס, היא השלימה קאמבק מרשים והיא מצליחה בטרוף. היא האניגמה של המצעדים, אנגימה יקרה וממגנטת.
פעם צפינו ב"אמריקן איידול" בגלל הכישרון, אבל הכישרונות נוצלו ונסחטו עד תום, וחדלו מלעניין. עכשיו זו רק הסקרנות שמצמידה צופים למסך, אותה סקרנות שגורמת לשלב האודישנים של ''The Voice" להיות כל כך מוצלח. אנחנו כבר יודעים שהם שרים יפה, אנחנו רק לא יודעים איך יתנהגו המגה סטארים שיושבים מולם. סיימון מבין את זה, ולכן הוא החליף כובע: ההחלטה להביא את בריטני היא לא החלטה של מפיק מוזיקלי, היא החלטה של עורך צהובון. אבל כך או כך, זו ההחלטה הנכונה.
כיוון אחד, להקה אחת
בריטני בפריים טיים ולהקות בנים במקום הראשון. כן, הניינטיז חזרו לרדוף אותנו ואתם יכולים להאשים בזה, שוב, את סיימון קאוול, שאחראי להצלחה המסחררת של One Direction, להקת בנים שהוא איגד לפני כשנתיים ב"אקס פקטור" הבריטי.
One Direction, אם עוד לא נתקלתם בהם, הם להקת הבנים במובן הכי שמרני של העניין: חמישה בנים לבנים, חייכנים, מנומסים, כוכבים מטורפים וקלולסים לחלוטין. הם כל כך טובי מראה והליכות שהם כמעט גורמים לרומן של ג'סטין ביבר וסלינה גומז להראות פרוע כמו זה של סיד וננסי. אבל רק כמעט: כי ביחד עם ביבר וגומז, שהכשירו עבורם את הקרקע, ועם שירים חמודים ומלאי הרמוניות על אהבה בגיל בר מצווה, וואן דיירקשן מחזירים לפופ האמריקני את הטין פופ הקלאסי, שהלך בו לאיבוד כמעט לגמרי.
נשמע שחוק? לא בטוח. את נחירות הבוז עדיף לשמור לכיוונים אחרים. הפופ של וואן דיירקשן, ממש כמו זה של ביבר, הוא לא פופ מזיק. הוא גם לא תורם לכלום, אבל לפחות הוא לא מגעיל כמו כל ששמעו באמריקה בשנה האחרונה. ביחד עם האובססיה הנוכחית של האמריקנים ללהיט של Gotye וללהיט המצוין של FUN עם ג'אנל מונה, שמאכלסים בהתאמה את המקום הראשון והשני של מצעד הסינגלים, המצעדים של 2012 נשמעים בסדר גמור. לא מדהים, אבל גם לא נדרשת שקית הקאה. גוטייה בראש, וואן דיירקשן בשוליים וז'אנל מונה באמצע, הוא סנדביץ' פופי לא רק נוח לעיכול, אלא אפילו די טעים.
בריטני ב"אקס פקטור" - מוצלח או מופרך? ספרו לנו בפייסבוק