יש דברים שמקבלים את התוקף שלהם מההקשר. יחסי ידידות קרובים בין ילדה בת 4 לגבר המבוגר ממנה ב-20 שנה, למשל, היו מקובלים במאה ה-19 ולכן אף אחד לא הרים גבה כאשר צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון החל להסתובב בקרבתה של אליס לידל, אחת מבנותיו החמודות של הדיקן שלו. אותה אליס נחקקה לעד הודות לאותו לואיס קרול (שם העט הידוע של דודג'סון) שהעלה את אחד מן הסיפורים שנהג לספר לה על הכתב תחת הכותרת "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות".
בתור אחד מאבני הדרך התרבותיים של העולם המערבי, הספר זכה לאינספור פרשנויות ואלה לא חסו כמובן גם על בחינת הקשר בין הסופר למוזה הקטינה שלו - אלא נעו על הציר שבין פדופיליות לבין רומן עם אם המשפחה בכלל. אך בכל מקרה לכולם היה ברור כי אליס לידל הקטנה היוותה את ההשראה לפנטזיה של קרול (תרתי משמע ככל הנראה, בואו נודה על האמת). מחר (שישי), יציינו 160 שנה להולדתה של לידל ואם היחסים בינה לבין המתמטיקאי הגאון נראים כיום שנויים במחלוקת, על דבר אחד אין ויכוח - הספר שנוצר בזכותם נותר קלאסיקה על-זמנית.
כמובן שבתור יצירה כל כך משמעותית ספרו של קרול זכה לאורך השנים לשלל התייחסויות ישירות ועקיפות במדיות התרבותיות השונות. יום חגה של לידל הוא הזדמנות מצוינת להוציא מהמחילה כמה ציטוטים אמנותיים, מפורשים או שלא, לעולם המופלא הזה.
המעקב אחר הארנב הממהר ונפילתה של אליס למחילה פותחים את מסע ההרפתקאות, באקט שהוא ספק חלום בהקיץ ספק מציאות. סדרת הצילומים הזאת "from underwater" של הצלמת ארין מולווייל (mulvehill) מתוך הטמבלר "uncuthairofgraves" יכולה להוות מעין תיעוד של הדרך למטה. אמנם, מתוך השם ניתן להסיק שהצילומים נעשו מתחת למים, אבל האווירה הספק חלומית ספק מסויטת, יכולה לענות גם לדרישות הצניחה החופשית למעמקי האדמה.
בהמשך העלילה מגיעה כמובן סוגיית שינוי הגודל פעם אליס גדולה מדי, ואז לא גדולה מספיק. עם הטרנספורמציה שהיא עוברת משתנה כמובן גם תפיסתה את המרחב והחלל שסביבה. אקט דומה לכך במידה מסוימת מפעילים על הצופה גם פסליו של הפסל ההודי-אנגלי הידוע אניש קאפור.
האתר של ארין מולווייל
פסלי החוצות של קאפור ידועים בכך שהם מעוותים את תפיסת המרחב המוכרת לנו. כמו פסלו שמוצג במוזיאון ישראל בירושלים ומהפך בין השמיים לקרקע, כך גם הפסלים הללו, המוצגים בטמבלרים "cristophersea" ו-"uncuthairofgraves", משנים את האופן בו האדם תופס את סביבתו.
האתר של אניש קאפור
באחת הסיטואציות הביזאריות שנגרמות עקב שינויי גודלה של אליס, צווארה מתארך והיא מוצאת את עצמה עם הראש בין צמרות העצים נתונה לתקיפותיה של יונה עם היגיון לא ברור. משחק דומה עם המיקום הראוי לבני האדם מופיע במיצב הזה, "Sentient Orbs", של Little White Head שלקוח מתוך הטמבלר "the hungry elephant". במקרה הזה העננים מוחלפים בבלונים, וגם כאן, העסק לא ממש נראה אופטימי.
היער מזמן לאליס גם מפגש בלתי נשכח עם הזחל והנרגילה. פרשנויות טריפ הסמים הרבות שהוצמדו לפטריה הנחמדת של הזחל יכולות אולי גם להוות מתווה להבנת היצירה הבאה. "Color Theory" של סבסטיאן פרסשו (Preschoux) שלקוחה מתוך הטמבלר "JOB'S WIFE".
אם נמשיך עם המסע העלילתי הזה בנבכי הדמיון של קרול נגיע למשחק הקרוקט של "מלכת הלבבות" אליס מופתעת לגלות שלא רק שכל השחקנים מבוססים על קלפי משחק, אלא גם שהכדורים הם למעשה קיפודים והמחבטים הם לא אחרים מאשר פלמינגו.
בעלי חיים שממלאים את מקומם של חפצים, הופכים ביצירה הזאת של תומאס ואן דה וול (van de Wall) מתוך הטמבלר "OH, MY BUDDHA" לבני אדם שממלאים את מקומם של בעלי החיים.
"התואיל להגיד לי בבקשה באיזו דרך עלי ללכת?" שאלה אליס,
"זה תלוי במידה רבה לאן תרצי להגיע" אמר החתול.
"לא אכפת לי כל כך לאן" אמרה אליס,
"אם כך, לא משנה באיזה דרך תלכי" אמר החתול.
"בתנאי שאגיע לאנשהו", הוסיפה אליס כהסבר,
"בטוח שתגיעי", אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה".
המורכבות, הניואנסים והנונסנס שהפכו את "אליס בארץ הפלאות" לקלאסיקה שהינו, סיפקו לקוראים חומר למחשבה שנשאר איתם גם שנים אחרי. אחד מנקודות המבט המעניינות על החיים שהציע לנו הספר טמונה בציטוט לעיל, שזכה בטמבלר "OH, MY BUDDHA" לאדפטציה אמנותית משל עצמו. במה שנדמה כמתכון לחיי נצח אמנותיים, ובדומה לספרו של קרול, גם היצירה הזאת מצליחה לעורר את הראש ולהזיז משהו בחדרי הלב. וזה רק נשמע פשוט.