תסתכלו עליהם ותראו...אותם?
זהירות, קלישאה: לפעמים צריך לתקוע סלבס על אי בודד כדי להיזכר שהם ממש כמונו, אפילו פחות. אנחנו כל כך רגילים למרפק חברים בהתרגשות כששחקן-עבר כלשהו חוצה את הכביש מולנו, להשתאות כמו פעוטות טריים בכל פעם שאנחנו מגלים שהם אכן קיימים כאילו ערוץ 2 זה מינימום נרניה, להסתקרן מכל תשובת "אין תגובה" מסתורית שהם נוהמים בידיעות רכילות עד ששכחנו שכל סלב היה פעם הילד הטמבל שישב מאחוריך בכיתה ואכל מחק. כולנו אנושות אחת פוזלת וחלושה, פשוט על חלק מאיתנו כיוונו זרקור ואמרו "תסתכלו הנה רגע". אז אנחנו מסתכלים.
כשגיא זו-ארץ פותח ב"גילוי נאות, אני מכיר חלק מכם", תעשיית הזוהר המקומית מרגישה פתאום כמו מפגש של ועד בית. כשאיתי שגב מטרחן לכולם את המוח עם בדיחות טף רועדות, הוא מזכיר לנו עד כמה הכוכבים שלנו רעבים לצומי, בדיוק כמו אותו חבר נודניק לעבודה שאנחנו תמיד מתחמקים ממנו במסדרון. הם אנחנו ואנחנו בול הם, רק בלי משקפי שמש בחינם. בפרקים הבאים, כשהם יזדקנו, יצטמקו, ייפצעו ויתפוררו לנגד עינינו, הם כמעט יגעו לנו בגובה האדמה.
יש דרג ויש זרג
1. העונה נפתחה, כמה סמלי, באותם רעבי-צומי מתפלשים בבוץ כדי למצוא שם פסלון שישאיר אותם במשחק. מי שיישאר בלי פסלון, היה הנוסח בפתק שמצא הראל מויאל, "יודח בטרם עת". בטרם עת, אתם יודעים, כמו ילד שנדרס. או כמו בשואה, אם להשתמש באוצר הדימויים של מיכל זוארץ. לבסוף, מאחר שענת הראל חטפה את הפסלון מעזאם ולנטלי דדון יש ציצים, נותרה איריס בר-און ללא פסלון, ממש כמו שקרה בשואה. כך הודחה איריס בטרם עת, בדמי ימיה, באביב פריחתה, עוד לפני שיצא לנו לשמוע את כל הבדיחות שהכינה בבית על "מצ'טות ארוכות" "ברזנט לח" ו"התקף לב באמצע ביצוע המשימה". שאר המתמודדים הצטערו אך במהרה התגברו במהרה על אובדנה ופנו להקים לעצמם מדינה ריבונית שתקלוט את הנותרים שבהם. אלוהים, הדמיון לשואה פשוט מצמרר.
2. ההיררכיה ב"הישרדות VIP" מאוד פשוטה: ככל שהטייטל שלך יותר ארוך, כך מעמד הסלב שלך יותר נמוך. אם אתה "שחקן" או "דוגמנית" אתה סלב מן השורה. אם מקרטעים לך "כוכב ילדים ונוער בעבר ובדרן" אתה סלב בקושי. אם כתוב לך "נכלא בכלא המצרי לשמונה שנים באשמת ריגול לטובת ישראל והשתחרר לפני כמה זמן לא זוכרים בדיוק כמה אבל הייתה לו דמות ממש קורעת בארץ נהדרת" כנראה שהביאו אותך לפה רק כדי להכין קפה לג'מצ'י.
אז כדי להצדיק את הטייטל, עזאם אוהב לספר על תקופת השבי שלו. מאז גלעד שליט אף אחד לא ממש מתעניין בהרפתקאותיו של דרוזי בשבי, וזו ההזדמנות שלו להזכיר שהוא היה שם קודם, לפני שהוא הפך לז'אנר של בדיחות על בייגל בייגל. בהצלחה עם זה. שנייה, אנחנו רק הופכים את משה פרסטר בחזרה לקומיקאי מצליח ומיד מתפנים לשמוע את הסיפורים שלך, חמודי.
הכבוד הלאומי של מייקל לואיס
3. משה פרסטר כל כך רזה שהוא יכול לשמש כמושא השוואה במשפט מקומם של מיכל זוארץ. שמישהו ישים לו חולצה לפני שהוא ישאב את כל האי לוואקום הצלעות שלו.
4. אושרי כהן. איתי תורג'מן. בקבוצות יריבות. אלוהים, לאיזה יקום מטורף הבאת אותנו?!
5. "מייקל לואיס הודף כמו שור את העגלה", התפייט גיא זו-ארץ כשמייקל, מבואס מכך שבחרו אותו כמעט אחרון, החליט להרים את כל האי ולרוץ איתו לקו הסיום. אבל "רגע, תעצרו את המשימה!" צעק זו-ארץ פתאום, "תעצרו הכול עכשיו נודע לי שמייקל לואיס הוא לא משתמט! אני חוזר, לא משתמט! לא גייסו אותו לצבא כי יש לו מום בלב! עובדה, יש לו התקף לב או משהו כזה באמצע המשימה! אפשר להפסיק לכתוב לו תגובות נאצה באינטרנט שהוא עוכר ישראל ולהחזיר לו את הקמפיין למועצת החלב! ממש לא יפה איך שהתנהגתם אליו עד היום! חברים, הבה נכין כולנו חוברת שתהיה מורכבת מדפים מהודקים בשדכן, ועל כל דף כל אחד מכם יכתוב לו 'סליחה שקראתי לך משתמט' וינסח התנצלות בחרוזים, ויקשט בטושים ובמדבקות, אני מיד עובר עם צלוחית דבק וחופן נצנצים לכל אחד בשביל להדביק מסביב, וכולנו יחד נביא לו את החוברת מחר לבית החולים. חוץ ממך, אושרי, אתה משתמט מסריח, שאלוהים ייקח אותך".
טיפ בוקי נאה להשבוע:
כשאתה מקפץ עירום לעיני כולם וישבנך מתנופף מאחוריך כמפרש, כשאתה יונק לכולם את הנפש עם פקודות ובלילה נוחר בקולי קולות, אין צורך להתעלף מהפתעה כשבוחרים את מייקל לואיס לפניך לקבוצה.
הציטוטים
"ראיתי בוץ, ראיתי קקי, ואני צריכה לגעת בקקי. אוי" (איריס בר-און, לא סקסולוגית לכל אחד)
"הדבר היחיד שמלחיץ אותי זה לא לעשות בושות לבת שלי" (איתי שגב. וואו בנאדם, הסירה הזאת הפליגה כבר ב-94')
"אנחנו אמנם סלבס אבל הדלקנו אש בשניות!" (יוליה פלוטקין בקמפיין אקי"ם למען סלבס מוגבלי יכולת)
"אתה לא יכול לאהוב את כולם!" (בוקי נאה מטיח בעזאם עזאם. נסה אותו)
"חשבתי שאני שמן, אז כשראיתי את בוקי התנחמתי מאוד" (עזאם עזאם מתנחם מאוד)
"אף אחת לא נתלתה עליי, כי אני לא כוסון" (בוקי נאה רוצה להיות מתלה כובעים)
"בסוף מצאתי את עצמי ראש בראש עם בוקי ופרסטר, וזאת בושה" (מייקל לואיס מתפדח להסתובב עם לוזרים)
"פא-תט-יים!" (שיר השבט של שבט דאנג. שוק)