ההתקדמות של לירון רמתי
יוצא "כוכב נולד" לירון רמתי, שזכה לפרסום שלא בנסיבות מחמיאות לאחר ששמו נקשר בפרשת מרגלית צנעני והסחיטה באיומים (על אף שהוא לא עשה דבר, כמובן), מוציא שני סינגלים חדשים לקראת אלבום. השיר הראשון מתוכו שיצא ממש היום "שתאהב אותי בחזרה" נכתב על ידי נעם חורב ללחן של אוהד חיטמן. העיבוד של תמיר קליסקי ואהרון קמיגרוב, פינה מקום ללירון רמתי ואיפשר לו להתבטא. למרות שהשיר שקט, הלחן מזכיר במשהו את "האור שבעיניים" הקצבי של אייל גולן.
רמתי יודע להגיש שיר וברגע שייפרד לשלום מהאובר מניירות שלו, הוא ימצא את עצמו טוב יותר. אגב, השיר השני שמוציא רמתי במקביל הוא חידוש ל"זר בעולם" של גדי שמור. אם תרצו, אפשר לשייך את המשפט מתוכו "רק אני לא מתרגש מכלום, כאילו מנותק מהיקום", לפרשת מרגול. רמתי משדר עסקים כרגיל ולפחות בשלב הזה לא נראה שהוא מתכוון לשתף אותנו דרך השירים בתחושות שעברו עליו בתקופה הסוערת ההיא.
הדואט האמיתי בין נסרין קדרי למאור אשוואל
כבר מזמן לא שמענו דואט אמיתי, כזה שהוא לא רק ביצוע שיר על ידי שני זמרים ביחד. אלא שיר שיש בו דיאלוג מוזיקלי, ווקאלי וטקסטואלי. מהסוג שהיה בין אביבה אבידן ואלי לוזון ב"פרי גנך" או עופר לוי עם זהבה בן ב"שאני איתך". נסרין קדרי ומאור אשוואל, שני הזוכים של העונה השניה בתכנית "אייל גולן קורא לך", הקליטו יחד את "כמעט לאהוב" וזה לא עושה טוב לשניהם.
מכיוון שמדובר בדואט בין גבר לאשה, צריך לבנות שיר שלוקח בחשבון את הבדלי הטונים. זה קרה בדואט של ג'ולייטה ואביהו שבת "לא יודע/ת כלום על אהבה" וגם לאייל גולן ושרית חדד ב"רגע גדול". עם קצת מחשבה, אפשר היה לקחת את הקול האסלי של נסרין ולנצל אותו טוב יותר, מה שלא קורה כאן אבל אולי יקרה בעתיד.
עדיף להיות משה פרץ או אייל גולן?
מעמדו של הזמר הקלאסי, זה שמתמקד בביצוע השיר בלבד, הדרדר בשנים האחרונות. התופעה המבורכת לכשעצמה של זמרים יוצרים, הפכה את הזמר המבצע למשהו כמעט פחות ראוי להערכה. התפיסה המקובלת היא שלזמר שכותב ומלחין את שיריו, יש יתרון בביצוע משום שהוא מכיר את השיר טוב יותר. מה גם שהוא כתב את השיר בהתאם ליכולותיו ולמידותיו. ההגיון הוא שאתה יודע יותר טוב מכולם מה מתאים לך. ברגע שאתה מכין לעצמך את הארוחה, זה יוצא הכי טעים. הטענה הזאת קיבלה חיזוק בעזרת שני הכוכבים הגדולים של הדור הצעיר במוזיקה המזרחית משה פרץ ודודו אהרון.
באלבומים הראשונים שלהם השניים נשענו בעיקר על שירים של יוצרים אחרים. כתוצאה מכך, הם קיבלו את השירים שהזמרים הגדולים ויתרו עליהם. בלית ברירה, כך לפי האגדה, נאלצו משה פרץ ודודו אהרון לכתוב לעצמם את השירים. רק טוב יצא להם מזה. פתאום נולדו שני זמרים חדשים בעלי צליל מאפיין משלהם. צליל שהשפיע על כל התעשיה. בראיונות איתו דירבן משה פרץ זמרים צעירים נוספים לעשות את זה ולהיווכח עד כמה הלהיט נמצא ממש מתחת לאף ולא צריך לחפש יותר מדי רחוק.
ההשפעה של פרץ ואהרון גרמה לכך שאפילו הזמרים הגדולים ביותר פתאום כותבים ומלחינים בעצמם. שניים מהבודדים שעוד נשארו בשלהם ומעדיפים להתמקד בביצוע הם ישי לוי וחיים משה. הם מגיעים מדור הנפילים של שנות השמונים שבהן הזמר היה הזרוע המבצעת. היוצר הוא האדריכל והזמר הוא הקבלן שבונה את הבית. חלוקת התפקידים, יוצרת מצב שכל אחד מתמקד בשלו והפועל היוצא הוא שאלמנט אחד לא מגיע על חשבון השני.
יוצר השיר, מרוב אהבה לילד שלו, לא תמיד יודע איך לטפל בו נכון. היו הרבה מאוד מקרים שבהם היוצר הקליט ביצוע פחות מוצלח מהזמר. לדוגמא "אלינור" שכתב והקליט ג'קי מקייטן. הביצוע של זוהר ארגוב העלים לגמרי את כותב השיר. גם "עוד סיפור אחד של אהבה" בביצוע שימי תבורי ואפילו "ברית עולם" בביצוע הפנטסטי של בועז שרעבי היו כאלה. כך גם "בין הטוב לרע" של אביהו מדינה, ישי לוי עם "אלוהים נתן לך במתנה" שהיה הרבה יותר חזק מהביצוע של מלחין השיר איתן מסורי. אייל גולן, שהוא המבצע הטוב ביותר בכל הזמנים, ידע להוציא מהשיר הזה את המקסימום.
דוגמאות נוספות מהתקופה האחרונה: ישי לוי באלבומו החדש "את" שבו הוא לקח את השירים שכתב עמיר בניון צעד אחד קדימה והדואט של משה פרץ עם יניב בן משיח בשיר "ואחרי ככלות הכל". בן משיח רצה כל כך לבעול את השיר, שהוא השתמש בכל הארטילריה שלו. בסופו של דבר, הוא הצליח.
הרגש של האבא לא תמיד פועל לטובת הילד. החוכמה היא גם לדעת לקחת שיר ממקום מסוים, להוציא אותו מבית אביו ולתת לו לנשום את האוויר שבחוץ. המוזיקה המזרחית צריכה להתפתח עוד ועוד בכיוון של יוצרים, אבל גם היוצרים עצמם לא צריכים להתאהב במה שנשקף מהמראה. יש סיבה שהז'אנר הצליח להתפרץ בצורה כזו בזכות המבצעים שלו. ב-2012 אנחנו נמצאים בדרך למקום טוב יותר של סינרגיה בין הצדדים ויוצרים מגוונים יותר שמסוגלים לעשות הכל.