באחד מסיבובי ההופעות שלה בארה"ב, The Afghan Whigs בראשות גרג דולי חיממה את אירוסמית' הענקית. המסע הזה העניק לגרג דולי, סולן ההרכב, הרבה זמן איכות עם סטיבן טיילר של אירוסמית' וגם את אחת התובנות בהן דולי משתמש לא מעט: "אני זוכר ששאלתי את סטיבן איך לעזאזל הוא מבצע את 'Dream On' בפעם ה-3,000", מספר דולי בשיחה מלוס אנג'לס.
"הוא פשוט ענה לי ככה, בסטיבן טיילוריזם הזה: 'אני פשוט מביט באנשים כשאני שר'. הוא ראה עד כמה זה משמח את הקהל וזה גם מאפשר לנו, כלהקה, לחזור לשירים שכבר עזבנו. זו גם הסיבה שהחלטנו להתאחד: אנחנו באמת אוהבים את השירים האלה ואנחנו חושבים שהקהל מחפש ורוצה אותם. אז אנחנו באים".
אתה יודע, אירוסמית' כבר הרבה זמן לא עשו משהו טוב.
"כן, הרבה שנים לא יצא להם אלבום, אבל היי, אני עדיין מת עליהם".
הרבה יותר משמפתיע שגרג דולי שוב מגיע לישראל, בפעם הרביעית בתוך שש שנים, מפתיע שהוא עושה זאת עם אפגן וויגז (דולי, ג'ון קורלי וריק מקולום), מהרכבי הרוקנרול הנפלאים של שנות ה-90, להקת גראנג' בעיקרון אבל כל כך הרבה יותר, כפי שדולי הוא רוקר, אבל הרבה יותר. הלהקה, שמאחוריה אלבומי מופת כמו "Congregation" וכמובן "Gentlemen" (בקלות אחד מהאלבומים הטובים בכל הזמנים) התאחדה אמנם לזמן קצר לכבוד אוסף של הלהקה שיצא ב-2006, אך עתה מדובר באיחוד מלא, כולל תוכניות לחומרים חדשים ועוד. מעבר לרצון הטוב של דולי בהנאת הקהל, קדם לאיחוד הנוכחי של אפגן וויגז מסע התבשלות ארוך שלו עם השירים שכבר עזב וגם עם עצמו, גרג דולי של ימי האפגן וויגז כללו סמים, אלכוהול, קריזות וזעם.
"עשיתי טור אקוסטי לפני שנה וחצי וניגנתי שם שירים של אפגן וויגז לראשונה מזה הרבה מאוד שנים", הוא מספר. "לכבוד האירוע, הזמנתי את ג'ון לנגן איתי בסינסינטי ובגלל ההצלחה הגדולה ביקשתי ממנו שיבוא איתי גם לשיקגו".
שתי הופעות מוצלחות לא מתחילות איחוד. לא אחרי כל כך הרבה זמן.
"זה נכון. מה שקרה הוא שבכיתי מלנגן את השירים האלה".
דמעות ממש?
"דמעות ממש. זו היתה חוויה עצומה לראות אותו וחוויה עצומה לא פחות לראות את הילדים שלו רואים אותו מנגן לראשונה את השירים שליוו תקופה כל כך חשובה בחיים של שנינו. הילדים פתאום הבינו מי זה באמת אבא שלהם והחלטנו שעכשיו זה הזמן לגרום לכולם גאווה על מה שעשינו בעבר".
לקהל הישראלי יש כבר ציפיות ממך.
"יש אינטימיות עם הקהל בישראל ואני לא יודע מאיפה זה בא. הקהל שם מרגיש אותך. סיפרתי לחברים בלהקה שתל אביב תזכיר להם את רומא: אנשי מזרח תיכון מחבקים וחמים".
תהליך האיחוד לא היה פשוט. דולי, כאמור, לא היה צריך להתגבר רק על הדחייה שלו מנוסטלגיה, אלא גם על הדמות שנשקפה מהמראה של עידן האפגן וויגז, בין 1986 ל-2000. "חשוב להגיד שלא התפרקנו כי שנאנו אחד את השני", אמר דולי. "הופענו ביחד 1,500 פעם, היינו אחד בתחת של השני ונחנקנו. ג'ון וריק רצו להקים משפחות ואני לא אני רציתי לרוץ. אז ישבנו על זה ביחד והחלטנו מה סדר העדיפויות של כל אחד. זה נגמר בפרידה".
כשאתה מסתכל על גרג דולי של אמצע הניינטיז. מה אתה רואה?
"בן זונה משוגע, בחור משוגע. לא בטוח שהייתי מחבב אותו בכלל".
דולי, האיש שכתב את המשפט "Once Again, The Monster Speaks" ב-"Debonair" הבלתי נשכח, אכן ניצל את כל השנאה וההרס העצמיים כדי להוציא את "Gentleman", אלבום מופת טעון, אמוציונלי ומתפוצץ, שצפוי לקבל מקום מכובד למדי בסט הנוכחי של אפגן וויגז. היום, כמעט 20 שנה אחרי שיצא, גם דולי יודע להעריך את המקום שלו בקריירה שבין אפגן וויגז, Twilight Singers והרכבים נוספים: "זו היתה תקופה עצובה בחיי", מספר דולי. "זו היתה תקופה עצובה, אבל גם מאוד יצירתית, שבה התפתחתי ככותב ומצאתי קול שלא היה שם קודם. בחנתי את עצמי בצורה חשופה מול הקהל ולא ידעתי שתהיה לכך כזו עוצמה".
ומאז ככה אתה כותב, חשוף. אתה לא מרגיש שרוף לפעמים?
"אני פשוט לא מסוגל אחרת. אם לא הייתי עושה את זה הייתי משקר לעצמי ואני לא מסוגל לכך. שיקרתי לעצמי בעבר כשניסיתי לסמם את עצמי. כשהפסקתי עם זה גיליתי אדם חדש".
לסיום ואגב "ג'נטלמן", השביעו אותי שאשאל אותך שאלה שעלולה להרגיז.
"כבר סיפרתי על הסמים, מה כבר נשאר?"
תנגנו את "Debonair"?
דולי משתהה מעט, ולבסוף עונה: "כן. ניגנו את זה בחזרה לא מזמן אחרי 13 שנה. אלוהים, בכיתי שוב מאושר. הנה, Once again, the monster speaks".
Afghan Whigs יופיעו בישראל
אפגן וויגז - האם תלכו להופעה? ספרו לנו בפייסבוק