בתרבות מוזיקלית שבה הטקסטים המכוננים ביותר מסתכמים ב-"Move Your Body" או "Can You Feel It?" ישנה חשיבות מכרעת בנוכחותם של אמנים דוגמת מיס קיטן. מאז הפציעה לחיינו בתחילת העשור החולף כחלוצית תנועת האלקטרו-קלאש, קיטן אחראית על כמה מהטקסטים השנונים, האבסורדיים והקאנונים ביותר בתרבות המועדונים לדורותיה. המנוני דאנס בלתי נשכחים פרי עטה דוגמאת 'Rippin Kittin', 'Frank Sinatra' או '1982' הציגו לא רק סאונד חדש שעד היום זוכה לחיקויים ואינספור הומאז'ים, אלא לפני הכל גם גישה פופית ראוותנית למוזיקת דאנס בעזרת טקסטים שספק סובלים מעודף חשיבות עצמית ספק מביעים סרקזם תמים.
מסיבה זו ורבות אחרות אפשר לפגוש בכל תקלוט שלה ברחבי העולם בלא מעט פרצופים שלא הייתם ממהרים לקטלג כ"קלאברים", ומי מבין הקוראים שלנו שזכה להיות בין אלו שהגיעו לשמוע את קיטן בביקורה הראשון בתל-אביב לפני שנתיים, ודאי יכול להעיד שלצד הפרצופים המעוכים הרגילים ניתן היה להיתקל באותו ערב גם בילדות גותיות חיוורות וחובבי מטאל קשוחים.
הקשר של קיטן עם רוק וכוכבות בא לידי ביטוי לא רק בטקסטים או בתכנים המוזיקליים שהיא יוצרת ומבצעת, הם גם חלק בלתי נפרד מאישיותה הזוהרת אשר מספקת למדורי מוסיקה אלקטרונית ידיעות רכילותיות שאפשר לבלבל בטעות עם אקסל רוז. "אני בדרך כלל לא עושה את זה, אבל הפעם הרגשתי שאין ברירה. הבקשות שלי רחוקות מלהיות מוגזמות, כל מה שרציתי זה את המיקסר שאני רגילה לעבוד ולהופיע איתו - לא שום דבר אחר". מספרת קיטן מדוע ביטלה ברגע האחרון הופעה בטוקיו לפני חודשיים. היא האמנם ידועה בציבור כסרבנית ראיונות כרונית אך לבקשה שלנו נענתה קיטן בחיוב בין רגע . תעלומה שנפתרה, באופן מפתיע, בזכות הגיאוגרפיה. מוזר, בדרך כלל זה עובד אחרת.
"הביקור הראשון שלי בישראל היה אדיר", היא מספרת. "חיכיתי המון זמן כדי להגיע אליכם, לוקח זמן עד שנהיים מוכנים לביקור בישראל והרגשתי שאני מוכנה לזה. איך שירדתי מהמטוס הרגשתי באנרגיה מיוחדת מהאדמה וההופעה היתה ללא ספק אחד הרגעים החזקים בקריירה שלי, יש משהו מאוד אינטנסיבי במדינה שלכם שקשה להסביר".
זכרונות מביקורה של קיטן בישראל:
להקשיב לקולה של קיטן מתנסחת במבטא צרפתי כבד אודות הא ודא היא חוויה שקשה לתאר. ריתמיקת הגיית המילים שהיא בוחרת בקפידה יוצרת סימפוניה מוזיקלית שלמה מהבל פיה, זה ממש לא מפתיע כיצד היא הכתירה את מעמדה כאישה דומיננטית ומובילת דעת קהל בתרבות בה הגמוניה גברית שולטת. "בעיני זה אף פעם לא היה עניין חריג או אמיץ במיוחד", היא אומרת. "אבל אין ספק שכרגע, לראשונה בקריירה שלי, אני לא מרגישה בודדה במערכה. יש היום כל כך הרבה נשים תקליטניות ומוזיקאיות שעושות את זה בגדול בזכות עצמן שזה מדהים. אנחנו יכולות לבכות עד מחר על כמה קשה אנחנו עובדות כדי להוכיח את עצמנו ועל כך שלעולם לא נקבל את אותו קרדיט שמקבלים גברים, אבל אם יש דבר אחד שלמדנו עד עכשיו זה שאנחנו יכולות לסמוך רק על עצמנו. אני משוכנעת שאנחנו בתחילתו של עידן חדש לנשים תקליטניות ושהמגמה זו רק תתעצם עם הזמן".
מה לגבי סאונד נשי?
"לא ממש חשבתי על זה. מוזיקה שאדם מפיק היא ראי לדמותו או לרגע היצירה המסוים ובטח לכל מאזין יש את החוויה האישית שלו ממנה. לגבי, אני יכולה להעיד שעם השנים המוזיקה שאני מפיקה או מתקלטת נעשית מלודית וחמה יותר, אבל אולי זה גם עניין של גיל. עם הזמן אתה לומד להביע את הרגשות שלך בצורה עדינה יותר ולאו דווקא בעוצמה ורעש כמו בגיל צעיר. זה כיוון שכל מי שסביבי הולך בו לאחרונה, זה אומר שכולם נעשו נשיים?"
אפרופו נשיים. ציפור קטנה לחשה לי שמייקל סטייפ הוא מעריץ אוהד.
"זה נכון. ישבתי במסעדה בקאן עם חברים, יצאתי החוצה לעשן ופתאום הוא הופיע מולי, לחץ את ידי וסיפר שהוא מאוד אוהב את המוזיקה שלי. אני הייתי משותקת לגמרי, רוחב הלב והרכות של העיניים הכחולות הגדולות האלה שלו ממש הדהימו אותי. לא האמנתי שהוא מכיר אותי למרות שיש לנו חברה טובה משותפת. כמזכרת לאותו ערב החלטתי לילה אחד להקליט קאבר משלי ל-'Everybody Hurts', ביקשתי מהחברה המשותפת לנו לשלוח לו את זה והוא כתב לי אחרי כמה זמן שהוא אהב את זה יותר מאת המקור.עד עכשיו כשאני חושבת עליו אני לא יכולה לעצור מלחייך".
שאלה מביכה לסיום, אבל הייתי חייב. התינשאי לי?
"אני אצטרך לערוך קודם מחקר כדי להשיג ניירות שמוכיחות שאני יהודייה אז זה בטח ייקח קצת זמן... אמא שלך לא היתה רוצה שתתחתן עם גויה לא?"
מיס קיטן תופיע בערב שישי הקרוב ה-18 במאי במועדון האומן 17, תל אביב