"הסמויה": כך הסדרה ממשיכה לחיות עשור אחרי שמתה

"There Ain't no back in the day, Nigga. Ain't no nostalgia to this shit here. There's Just the street and the game and what happen here today"

העובדה שהרשתות החברתיות ואתרי שיתוף התוכן, כפי שאנחנו מכירים אותם כיום, לא חיו לצד "הסמויה" מיום שידורה, היא אולי ההסבר הכי מתקבל לנתוני הרייטינג הסבירים במהלך שידורה בזמן אמת ולהתעלמות מצד טקסי הפרסים הגדולים.

בעולם הדיגיטלי המציאותי בו אנחנו חיים, הפרויקט הדמיוני המחווט של לסטר פרימון לא נמצא בסכנת סגירה בכל רגע נתון. ההיפך. האינטרנט החייה את "הסמויה" מחדש גם הרבה אחרי שהיא נגמרה. בכל יום נחשפים לסדרה מעגלים חדשים של צופים, שהופכים במהרה למיסיונרים. ביוטיוב, בפייסבוק, בבלוגים, אם אתם שם ולא הייתם יודעים אחרת, הייתם נשבעים שהעונה הבאה מעבר לפינה. בוודאי כשעמוד המעריצים הרשמי של הסדרה בפייסבוק ממשיך לעדכן בתמונות וציטוטים בלתי נשכחים מהסדרה, בסקרי דעת קהל, בכתבות שמתפרסמות עד היום בנושא ובתחרויות מעריצים.

זאת לא רק נוסטלגיה, זאת לידה מחדש בכל רגע נתון. לאורך כל עונותיה התפורות בקפידה העניקה "הסמויה" מבט פנורמי מרתק על תפקוד מוסדות בעיר מודרנית ובעולם קפיטליסטי. באופן מעניין למדי, הרשת היא זו שמעניקה כעת את אותו מבט רחב על הסדרה עצמה. היכולת לחזור ולבקר בכל אספקט שהופך את "הסמויה" לאחת מסדרות הטלוויזיה הטובות ביותר אי פעם, מבוססת על אותו האופן שבו סיימון פירק את בולטימור לגורמים והגיש לנו אותה על כרית מוזהבת.

ציטוטי הפתיחה ב"סמויה", חלק בלתי נפרד ממבנה הפתיחה של כל פרק, מקבלים לעתים משקל רק בצפייה שנייה כשהראש פנוי לאתר את הדמות שעומדת להוציא את הציטוט מהפה ולסכם את משמעות המשפט בהקשר הפרק כולו. הודות לכמה מעריצים מסורים עם זמן בידיים, אפשר ליהנות מהציטוטים הללו גם כסיכום כולל של הסדרה כולה, כשהם מופיעים ברצף מפי הדמויות עצמן, כולל ציטוטים מסוף העונה הרביעית והחמישית, שלא מדוברים על ידי דמות ספציפית, אלא כתובים.

שיר הפתיחה המקורי של הסמויה, "Way Down in the Hole" ששייך לטום ווייטס (במקור מהאלבום "Franks Wild Years" מ-87) היה זה שפתח דווקא את העונה השנייה שלה. הביצוע של העונה הראשונה הוא של חבורת גוספל בשם The Blind Boys Of Alabama. בעונה השלישית של הנוויל בראדרס ועבור העונה הרביעית הוקלט במיוחד על ידי DoMaJe, קבוצת נערים מבולטימור. הביצוע של העונה החמישית שייך לסטיב ארל, ששיחק גם את החונך של באבלס בקבוצת הגמילה.

ואל תשכחו גם את נעימת הסגירה, The Fall, שנכתבה על ידי המנהל המוזיקלי של הסדרה, בלייק ליי. מעבר לחוויית ההאזנה הנעימה, אפשר לראות כעת כיצד כל שיר, במבט לאחור, מבטא במידה מסוימת את התמה והתחושה של העונה כולה. הבסים המתגנבים לאטם בעונה הראשונה, החספוס שמאפיין את הנמל של העונה השנייה, הנשמה והמורכבות בעונה השלישית (האמסטרדם), הילדות העצובה והתמימות המפוקפקת של העונה הרביעית והציניות העיתונאית של העונה החמישית.

המונטאז', אלמנט קולנועי שחוק, אבל קולע למטרה בסדרה שחיה לרוחב, חתם כל עונה של הסמויה. בצפייה בזמן אמת הוא לווה תמיד בנשימה כבדה אבל מסופקת. לראות את כל הסיכומים האלה היום, אחרי שכבר צפיתם בעונות, זוהי דרך נוספת להיזכר מחדש בסדרה דרך המסקנות הסופיות שלה והמעגליות הנסבלת והבלתי נסבלת של החיים בבולטימור.


Vulture מסכם כל פריים ופריים במונטאז' הסיום של הסדרה

אחרי הצפייה בפרק הסיום של "הסמויה", עלולה להיווצר תחושת ריקנות לא נעימה בחזה. אחד הפתרונות לכך הוא שיטוט מעמיק יותר בוויקיפדיה וגילוי הסיפורים שמאחורי הדמויות והשחקנים ששיחקו אותם. הכנה לצפייה חוזרת אם תרצו. ערך "הסמויה" בוויקיפדיה הוא מסועף, אין סופי ונתון לפקפוק ברמת הדיוק שלו, אבל מעבר על רשימת המקורות הוא חווית קריאה שמנציחה ללא סוף את הסדרה האהובה. בין הפרטים הקטנים שתמצאו שם, הוא הסיפור על דמותו של אייבון ברקסדייל, שמבוססת על סוחר סמים אמיתי, "ליטל מלווין" וויליאמס, שהמפיק והתסריטאי, אד ברנס, הכניס לכלא בימיו כשוטר. אותו וויליאמס מופיע בעונה 3 בתור הדיקון, איש הכנסייה שהקהילה כל כך אוהבת.

תוכלו גם לקרוא על האנשים האמיתיים מבולטימור שזכו לקבל תפקיד קטן בסדרה, על ג'יי לנדסמן, השוטר בחיים ששיחק את לוטנט מלו בסדרה (עוד דמות שקרויה על שם שוטר אמיתי) ובו זמנית היווה השראה לג'יי לנדסמן הדמות (אחרי שלא עבר את האודישן לדמותו שלו). תוכלו לקרוא אפילו על סנופ המלחיצה (פלישיה פירסון), שבמציאות ישבה בכלא על רצח שהיתה מעורבת בו וסחרה בסמים עד שפגשה את מייקל קיי וויליאמס, הלא הוא עומאר ליטל, שהכיר לה את דיוויד סימון וסידר לה תפקיד בסדרה. הפרק בוויקיפדיה על עומאר לבדו ייקח אתכם למחוזות קריאה מרתקים.

אם תעמיקו אפילו יותר בסיפור שמאחורי כל שחקן ודמות, תגלו קשר מפתיע בין יוצאי "הסמויה" לסדרות עדכניות שמארחות אותם בפרקים שונים בתפקידי אורח בסדר גודל בינוני. "חוק וסדר: מדור מיוחד" ו"האשה הטובה" מובילות ברשימה. לראות את מרלו סטנפילד, אחת הדמויות המלחיצות על מסך הטלוויזיה אי פעם, מככב ב"חוק וסדר" כקורבן אומלל ועוד דובר צרפתית, זו חוויה מטהרת ועדות מרשימה ליכולות המשחק של ג'יימי הקטור.

הדמות של קליי דיוויס הביאה לנו את ה-"Shiiiit" (השחקן שמגלם את דיוויס, אייזאה וויתלוק ג'וניור, עשה את זה אפילו קודם ב"השעה ה-25" של ספייק לי) ומקנולטי ובאנק הולידו את דיאלוג ה-"Fuck" אבל אם לא היתה הרשת, אולי עוד היינו במקרה שוכחים.

סצנת ה"פאק" היא אחת הסצנות היותר מפורסמות מתוך הסדרה (עונה 1) ומצליחה לתמצת את המהות של החיים במילה אחת. פאק.

עוד דרך לחיות את "הסמויה" מחדש אחרי שנגמרה, היא דווקא דרך המוות שבה, כפי שמוצג בסרטון האוסף של כל מקרי המוות (והכמעט מוות) לאורך כל עונות הסדרה. מהאקראיים ביותר, המכעיסים בפשטותם, האגביים, עד המקרים שגרמו לכם לזעוק אל המסך בקול. צפייה בסרטון המרוכז הזה מעצימה את האספקטים המורכבים של חיי הרחוב שסימון היטיב כל כך לבטא, לעתים במבט קטן של הרוצח, או בהלם השקט והחולף במהרה של כל מי שהכיר את המנוח. לזכרם.

מימים, הרעיונות שמתפשטים מפה לאוזן ובזמננו מגולש לגולש, משאירים את "הסמויה" בחיים עד עצם היום הזה, אבל לא רק הם לבדם. מאמרים וניתוחים של סדרת המופת צצים כל הזמן ובעיקר נשארים רלוונטיים נוכח העל-זמניות של "הסמויה". גם כשבלשי מחלק הרצח מזינים דו"ח דרך קופסה שפעם נהגנו לקרוא לה מחשב, הם מצליחים לבטא את התמצית של כל מה שנכון גם היום בעולם שאנחנו חיים בו.

יותר מכך, היות ו"הסמויה" היא לא רק סדרת מופת, אלא מתווה דרך עבור סדרות שהגיעו אחריה, היא לנצח מככבת ברשימות השוואה שונות או ריפרורים עדכניים לימינו. תמצאו אותה בטאמבלרים שמקדישים פעילותם לצילומי מסך מתוך הסדרה, או אפילו כאלה שמייצרים אותה מחדש בעזרת חתולים. תוכלו לחזות ב"הסופרנוס" כפי שהיתה מסתיימת אם היתה "הסמויה" או באחד משלל מימים של ציטוטים מ"הסמויה" שמולבשים על דמויות מסדרות אחרות, כמו" משחקי הכס" העכשווית למשל.

מים השיט הוא דרך נוספת לחיות את הדמות של קליי דיוויס מחדש, באחד הסרטונים הראשונים שהופיעו בעניין, הרמיקס, ההילוך האיטי ואפילו גרסת הדראם אנ' בייס ויש גם דרכים מתוחכמות יותר לחיות מחדש את הסדרה כמו מאמר וידאו מלומד שסוקר את האסתטיקה והסטייל של הסדרה.

"הם כולם נגמרים", אומר לסטר פרימון למקנולטי באחד מפרקי העונה השלישית על תיקי חקירה טובים. "האזיקים עושים קליק וזה נגמר ולמחרת בבוקר זה רק אתה בחדר עם עצמך", הוא מנסה לחנך אותו להשלים עם החיים שאחרי. "חיים, ג'ימי. אתה יודע מה זה? זה החרא שקורה בזמן שאתה מחכה לרגעים שאף פעם לא באים".

בונוס: איך אתם נראים כשאתם רואים את "הסמויה"?

הילית וולברג היא עורכת אתר Flix

"הסמויה" - מה אתם יודעים על הסדרה?
"הסמויה" - הדמויות הגדולות ביותר והסצינות שלהן
"הסמויה" - הציטוטים הגדולים מהסדרה