אחת הסיבות ש"זנזורי" נראית מעט שונה מסדרות קומיות אחרות שעלו על המסך הישראלי לאו דווקא נעוצה בכישורי המשחק של יובל סמו, אלא יותר לאחורי הקלעים הבמאי שלה, בן בכר, פשוט לא עשה את זה קודם לכן. "אני מגיע מעולם המערכונים, וזו בעצם הפעם הראשונה שאני מביים סדרה שהיא נרטיבית", אומר בכר בראיון לקראת עליית הסדרה ב- yes Comdey ביום שני הקרוב . "זה היה מאלף, מאוד שונה ממה שאני רגיל לעשות. אם אנחנו בעולם הספורט, אני נחשב לבמאי שרץ מאה מטר ופתאום רצתי מרתון. אבל אני בנאדם שלוקח כל דבר שאני עושה מאוד ברצינות, ואני לא מרגיש שלעשות סדרה זה משהו שהוא הרבה יותר קשה, זה פשוט משהו מאוד שונה. אני מכיר במאי סדרות מדהימים שלא יודעים לעשות מערכון. זה כמו לנגן ג'אז ופתאום לנגן בפילהרמונית".
לא סתם מערכונים הוא ביים עד היום: מאחוריו שש עונות של "ארץ נהדרת", שם שימש על תקן במאי מערכוני החוץ של התוכנית, כמו הפילוסים, לצד תוכניות המערכונים של שלישיית מה קשור, "הישראלים" ו"עם סגולה". עכשיו הוא יוצא לדרך חדשה, חמוש בסמו המגלם את פיני זנזורי, מורה נהיגה מיבנה בעל מפלס עצבים נמוך במיוחד, שמגלה ביום הולדתו ה-40 כי הוא עומד למות ומחליט להגשים את חלומותיו הפרועים ביותר, יחד עם אשתו חני (עירית קפלן) ושני ילדיהם ההזויים (אורן זגמן, שהיא גם אחותו החורגת של בכר וסייעה ביצירת הסדרה, ודני ברמן). ההומור בסדרה מכוון על פני השטח למה שכבר התרגלנו אליו דמותו של הישראלי הנבוב, הרועש וחובב הקללות, אבל מתחת למעטה הזה יש לא מעט חשיבה והקפדה.
"הכל התחיל במכרז לפרסומת לבנק הפועלים", מספר בכר. "שמעתי על זה באמצע יום צילום של 'ארץ נהדרת', תפסתי את סמו ואמרתי לו 'יאללה בוא, עושים מכרז לפרסומת'. יצרנו משפחה איתו ועם עירית קפלן, משפחה מאוד עצבנית והכל היה מאוד ספונטני. בסופו של דבר הפרסומת הזו לא יצאה לפועל, אבל נשארנו ביד עם פיילוט של חמש דקות על המשפחה הזו, הראינו אותו ל-yes והם אמרו שהם אוהבים ושנעשה סדרה, ואז הגינו את הרעיון שמדובר בבנאדם שקורה לו משהו מאוד קיצוני, שהוא עומד למות. זו היתה התשתית" וכידוע מוות זו דווקא נקודה מאוד טובה להתחיל איתה.
אתה יודע שממבט ראשון, זה נראה כאילו לקחת כמה מהדמויות של סמו ב"ארץ נהדרת" ואיחדת אותן יחד ליצור כלאיים.
"כן, זו הנטייה של אנשים לחשוב ככה, בגלל שסמו עושה כל חייו דמויות, אז מן הסתם כל דמות שהוא יגלם תזכיר לך דמויות אחרות שלו ויש תחושה של מחזוריות. אבל זה לא מדויק ובעצם אין דמות כזו, הוא אף פעם לא עשה אותה. העניין הוא שלקחנו דמות שהיא כאילו מערכונית והפכנו אותה לדמות עגולה שעוברת מסע ארוך. זה דיסוננס של משהו שממבט ראשון הוא מאוד שטחי, ואז הופכים אותה למשהו עמוק. רואים את זה בהרבה סדרות בריטיות, דמויות שנראות כמעט קריקטוריסטיות ולאט לאט אתה מתרגל אליהן ומקבל את זה שהן כאלה. הדיסוננס השני הוא לנסות לעשות קומדיה כשבעצם האמירה המרכזית היא מוות. אבא שלי בא לפרמיירה, הוא מאוד נהנה וצחק, אבל אמר שהרגיש לא נעים שהוא צוחק, כי מישהו עומד למות. אני תמיד מחפש את הדבר הזה שיוצר לך תחושה שהוא קצת עוכר את שלוותך, שהוא לא פשוט אפילו אם הוא נראה פשוט".
אתה לא חושש שיגידו, "שוב ההומור העממי הזה"?
"לא אוהב את המלה הזו, עממיות. מה זה עממי? אולי אני עממי? בסך הכל עשינו סדרה על משהו שאנחנו מכירים. יובל פרידמן שכתב את זה בכלל כתב את זה בהתחלה על מודיעין, ואני חיברתי את זה ליבנה כי שם גדלתי. יבנה זה מן מקום שאתה לא יודע עליו כלום, מן סמל לבינוניות, למשהו שקיים אבל אתה לא בדיוק יודע איפה הוא נמצא ומה בדיוק קורה שם. אז אולי אני עממי, אבל זה בא ממקום של לעשות דמות של אנשים שאני מכיר ולהקצין אותם".
ואולי זה פשוט סוג ההומור שאתה רגיל לעבוד איתו.
"אני חושב ש'זנזורי' היא יותר פיוטית, והיא כן משלבת בין הדברים. זה מקום שקצת שילבתי בין העולמות של מה קשור ו'ארץ נהדרת', אבל אני רוצה להאמין שנוצר עולם חדש של משהו שעוד לא הכרת. זה לא ריאליזם, אני לא ריאליסט כל כך, אני כן בנאדם קצת הזוי".
זו הפעם הראשונה שבכר, 37, יוצא לעבוד על סדרה בלי שלושת הטאלנטים האהובים עליו, ציון ברוך, שלום מיכאלשווילי ואסי ישראלוף. הוא הכיר אותם לפני 13 שנה, בזמן שעבד כבמאי בקשת והתבקש לביים אותם למערכון עבור "יום טוב". מאז דרכיהם לא נפרדו: בכר ביים עבורם את הקליפ ל"תנו לו צ'אנס", את "היכל התרבות" וכאמור, גם את "הישראלים", שהיתה להצלחה מסחררת ואת "עם סגולה", שהצליחה הרבה פחות.
"את 'הישראלים' עשינו ב'רשת', ואם היה 'הישראלים 2' ברשת, סביר להניח שזה היה המשך של אותן דמויות, ואז זה היה נאכל הרבה יותר בקלות", מסביר בכר. "אבל מה שקרה זה שהרומן שלנו עם רשת נעצר ועברנו לקשת, ושם רצו להמציא משהו חדש וזה יצא קצת בן כלאיים, כי זה היה קצת הישראלים וקצת משהו אחר. במקום לעשות משהו חדש מאפס, עשינו משהו חדש מחמישים אחוז. למשל דן כנר, שהיה אחת מהדמויות הראשיות ב'הישראלים', לא היה קיים ב'עם סגולה'. מדריך התיירים שלך בעולם המטורף הזה של הדמויות, פוטר. ב'עם סגולה' הצופה היה שם לבד, לא היה מישהו שיעזור לו לנווט את הדרך בין הדמויות, בין המערכונים. זו דוגמא אחת לכל הדברים שקצת שיבשו את זה".
מתגעגע לעבוד עם השלישייה?
"אנחנו עדיין עובדים יחד, כרגע על סרט קולנוע שנקרא 'ג'באר', קומדיה על מחבל מתאבד, קצת בסגנון ה'זוהאן'. הם הגששים שלי, הבית שלי. עשינו הרבה דברים ביחד".
אתה מעיר לפעמים לציון על כך שהפך בשנים האחרונות להרבה יותר סלב מאשר שחקן?
"אני ממש לא מסכים עם הטענה הזו, אני חושב שהוא קומיקאי ושחקן גאון. בגלל שדברים קורים בחיים, הנטייה הטבעית היא להגיד עליו דברים לא טובים. מה הקשר בין זה שהוא חבר של בר רפאלי לזה שהוא שחקן גאון? זה שג'וני דפ יוצא עם האישה הכי יפה בעולם אומר שהוא לא שחקן מעולה? זה שטויות".
על הטאלנט הנוכחי שלו, סמו, אין בכלל ויכוח. השניים הכירו כשסמו הצטרף לקאסט של "ארץ נהדרת" ב-2007 והרעיון ליצור משהו יחד צץ זמן לא רב לאחר מכן. "הוא בנאדם שלא קל לזכות באמונו, זה היה תהליך", מספר בכר. "בהתחלה הוא היה קצת מבוהל ממני, אבל לאט לאט הוא הבין שאנחנו מדברים את אותה השפה, ששנינו אנשים שמאוד אוהבים לעשות דברים בצורה אחרת והתחברנו מאוד".
מה יש בו לדעתך, שמאפשר לו להוביל סדרה מהסוג הזה על הכתפיים?
"תראי, אם אתה מצליח לעשות דמות שהיא אמביוולנטית, אז עשית את הדבר הכי מקסים בעיניי. אם דמות כמו הומר סימפסון היא דמות שאתה מצליח גם להיקרע מצחוק ממנה וגם מאוד לאהוב אותה ברגעיה הקשים, אז הרווחת פה גם את ההומור וגם את הדרמה, שזה כל הזמן מה שסמו מחפש. גם אם הוא עושה דמות של מלכת בריטניה, הוא רוצה להצחיק אותך אבל גם שתישאר עם טעם לוואי בפה. הוא מאוד מיוחד, היחידים שמשתווים אליו לדעתי זה שייקה אופיר ואסי כהן. הוא באמת שחקן אדיר ויוצא דופן, והוא מאוד צנוע, הוא תמיד מגיע לעבודה ממקום של חיפוש וצניעות ותמיד שואל. הוא לא חושב שהוא יודע הכל, בגלל זה נורא כיף לעבוד איתו. אתה כל הזמן נמצא במן חיפוש. וגם בשביל יובל זו פעם ראשונה שהוא עושה סדרה משלו. הוא תמיד היה על תקן סייד קיק שגונב את ההצגה, והפעם ההצגה היא שלו".
נכון לרגע זה, בכר לא ממש יודע לחזות את התגובה של הקהל הישראלי ל"זנזורי", אבל בהתחשב בכך שרשת tv land האמריקאית כבר רכשה את הזכויות עליה, לבכר אין סיבה אמיתית לדאגה. מבחינתו, הוא לפחות שמח שניתנה לו ההזדמנות לצאת מקופסת "ארץ נהדרת", אותה עזב בעונה הקודמת, ובעיקר מעולם הרייטינג. "'ארץ נהדרת' היא המקום הכי יצירתי שעבדתי בו בחיים, ואני תמיד אתגעגע אליה ולמולי שגב", הוא אומר. "אבל אין לך מושג כמה אני שמח ש'זנזורי' תהיה משודרת ביס. אני בנאדם שכל חייו חי בפריים טיים, וזה מקום שהכל בו הוא מאוד זמני, הביקורת היא מיידית, החוויה היא מיידית. ביס ובערוצי נישה, אני חושב שדברים יכולים להיבנות בצורה הרבה יותר טובה מבחינת הצופה ויש יותר מקום לקבלה של סדרה וזה מאוד נעים לי".
ופה גם לא יכולים למדוד לך רייטינג.
"רייטינג זו מילה מגעילה. השחקנים היום מאבדים את העבודה שלהם בגלל אנשים שאין להם שום קשר ליצירה, כל מיני זמרי ריאליטי וכוכבי ריאליטי שקופצים על הזדמנויות והורסים לנו את הילדים ואת התרבות. אם פעם הילדים היו רואים שחקנים וזמרים, היום הם רואים כל מיני אנשים שחיים את החיים שלהם ולא ממלאים אותך בשום תוכן תרבותי, אז המילה רייטינג מתקשרת לי היום עם דברים לא טובים. המכנה המשותף הנמוך, ברור שהוא יהיה הכי גדול, אבל הוא עדיין נמוך.
"yes מאוד אמיצים שעשו את 'זנזורי'", הוא מסכם. "זו לקיחת סיכון גדולה, כי הקהל בארץ הקהל רגיל לדברים שלא צריך לחשוב בשבילם ולא צריך להפעיל בכלל את המוח. אתה יושב וצופה בהתנהלות של ריאליטי, תחרויות כישרונות ולאט לאט היצירה המקורית הולכת וקטנה וזה מאוד חבל ועצוב, שמרגילים את מיליון וחצי האנשים שרואים טלוויזיה במדינה הזו, לזבל. סדרה כמו 'זנזורי' היא סדרה שלא כולם יאהבו, אבל היא סדרה שמספקת משהו אחר. וטלוויזיה צריכה לתת כל מיני דברים, לא רק דבר אחד. וזה משהו אחר - קומדיה מטורפת, משולחת רסן, פרועה מצחיקה ומאוד מקורית. היא נמכרה לחו"ל בגלל זה בדיוק, בגלל שבמקומות אחרים בעולם ובמיוחד בארה"ב, שיש יש מקום גם לדברים כאלה. בארץ יש מקום רק לציצי גדול ובלונדה שמשתכשכת בבריכה".
"זנזורי" בוואלה! yes
"זנזורי" - האם תצפו בסדרה? ספרו לנו בפייסבוק