זה היה כנראה היום השמח ביותר בכהונתה של שרת התרבות והספורט לימור לבנת, לפחות עד כה. החוק להגנת הספרות והסופרים, שעבר גרסאות אין ספור מאז העלה אותו לראשונה דווקא ח"כ ניצן הורוביץ מהאופוזיציה, הפך לבייבי החדש של ראש הממשלה בנימין נתניהו וכיאה למי שנחשב ל"קינג ביבי", הפך גם לבבת עיניהם של שרי הממשלה ואושר בוועדת השרים לענייני חקיקה. עתה, צעד אחד משמעותי קדימה לכיוון מהפכה, מתחילים אנשי הספרות והכלכלה בישראל לחשוב על היום שאחרי: היום בו הרגולציה תהיה חלק אינטגרלי משוק הספרות המקומי.
"עוד מוקדם לברך, קודם שיעבור החוק לחלוטין", אומר ירון סדן, יו"ר התאחדות המו"לים בישראל ומי שפעל רבות לקידום החוק. "אחרי שהחוק יעבור אני מאוד מקווה שהכל ייכנס לנורמליזציה, ויפה שעה אחת קודם. רשתות יתחילו אולי ממחר בבוקר להפסיק לסחוט את המו"לים והסופרים, ואולי זה הזמן לקרוא להן ליישם את החוק ולאפשר לסופרים להתפרנס בכבוד, עוד מבלי שהחוק ייכנס לתוקף".
"זה ההישג הכי גדול של לבנת, שיציל את הספרות העברית, בלי ספק", אומר חוקר הספרות והמו"ל מנחם פרי. ה"יום הוא לא היום להתווכח עם סעיף זה או אחר, זה לא חוק שאני עצמי הייתי כותב, אבל הוא יכול להוציא אותנו מהמצב הלא נורמלי הזה, שאין בשום מדינה בעולם. מעבר לחוק עצמו, יצא כאן תקדים גדול: אחרי כל מיני פילוסופיות כלכליות שמזמן כבר פשטו את הרגל בעולם, קמו ראש הממשלה, שר האוצר ושר התמ"ת, קמו והלכו כנגד היועצים שלהם. גם ההישג של נתניהו הוא הישג. הוא לא אמר שהוא תומך בחוק ונתן לו להתמסמס, אלא עזר ללבנת והבין שספרים זה לא עוד מצרך ושהוא מתנהג אחרת, שהמומחים לכלכלה ולהגבלים עסקיים הם רק פסאודו-מומחים, ושאפשר לחלוק על דעתם".
יחד עם זאת, גם פרי מאמין כי הדרך עוד ארוכה. "אי ההבנה של הסיטואציה הוא די גדול", הוא מסביר. "עדיין מתגלגל רעיון התמיכה בסופרים עצמם, רעיון שכרוך במיליארד שקל בשנה. בניגוד לפילהרמונית או לאופרה, תחום הספרים הוא לא מסובך ויקר, ולא זקוק לסובסידיה. אם החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים תהיה לכלכל את הסופרים, כל עם ישראל היה כותב ספרים, אבל תרבות בנויה על סלקציה, שיפוטי טעם וכן החלטה מה טוב ולא טוב. שני מנהלי רשתות ספרים הם לא אלה שיחליטו מה יקרא העם, ולכן מגיע לחוק הזה כל שבח בעולם".
בעולם המו"לות ובקרב רוב הסופרים, החוק החדש הוא הדבר הקרוב ביותר לקונצנזוס, אך למרות שאלו זוכים לגיבוי תקשורתי רב, חשוב לזכור שבקהילה הכלכלית, מהממונה על ההגבלים העסקיים ועד כלכלנים בכירים במערכת, "חוק הסופרים" נחשב לאסון, לא פחות. הכלכלן נחמיה שטרסלר, למשל, מאמין כי החוק הוא פרצה שקוראת לגנב. "מדובר בחוק לא טוב, שהופך את הממשלה ואת המחוקקים לסופרמנים שיודעים בדיוק מי צריך להרוויח, כמה צריך להרוויח, ואיך מארגנים שוק בולשביקי בו הכל נקבע מלמעלה", הוא אומר. "הם מאמינים שהציבור ימשיך לקנות את אותה כמות ספרים בעוד המחיר יעלה, כולם ירוויחו ויהיה נהדר, אך ברור שלא זה המצב. הציבור יקנה הרבה פחות, הסופרים לא ירוויחו והספרות לא תרוויח בלשון המעטה. בשנה וחצי הראשונות להוצאתו של ספר, יקראו אותו אנשי השכבות הגבוהות, בעוד שמי שהכנסתו נמוכה לא יוכל לרכוש אותו. כך נחזור למצב בו הציבור הרחב לא יקרא ספרים, מה שיגדיל את פערי החברה".
"השוק חזק יותר מכל החוקים", מסכם שטרסלר, "והוא ימצא את הדרך לעקוף את החוק, מה שיביא לעיוותים, כעסים ולחוסר תועלת. ספר אפשר למכור גם דרך חנויות שלא מוגדרות חנויות ספרים, כמו סופרמרקט, או אפילו דרך אייפד וסמארטפונים. הכוחות האלה חזקים יותר מאשר חקיקה שמתיימרת לסדר ענף".
האם לא ראוי שהסופרים ירוויחו שכר הוגן?
"אני בעד הספרות והסופרים, אבל חושב שהחוק הזה לא ייטיב, בעיקר עם סופרים חדשים, ויפגע בכמות הספרים שיימכרו. אני רוצה לשאול מה יעלה בגורלו של אותו פועל ייצור שהיה יכול לקנות גם ספר עבורו, שני ספרים לילדיו ועוד ספר מתנה, ועכשיו יחכה שמונה-עשרה חודשים עד שהמחירים ירדו? אז בצפון תל-אביב ייקנו וייצרו שיח כשהספרים ייצאו, אבל במקומות עניים יחכו שנה וחצי כדי להתעדכן".