סר וולטר אליוט מאחוזת ק?ל?ינץ' אשר בסו?מ?רס?טש?ייר היה אדם שלהנאתו אהב לעיין אך ורק בספר הב??רו?נ?טים. זה הספר שהעסיק אותו בשעה בטלה וניחם אותו בשעה קשה; הוא שעורר בקרבו התפעלות ורחשי כבוד, כשחשב על קומץ האצילים שמוצאם משושלות עתיקות יומין; הוא שבין דפיו כל אי-נחת שעוררו בו ענייני הבית התחלפה בנקל בבוז וברחמים, כשעלעל ברשימה המתארכת כמעט לאין קץ של תוארי ב??רו?נ?טיות שהוענקו במאה השנים האחרונות והוא אשר בו, גם אם הכזיבו אותו כל שאר הדפים, יכול לקרוא את תולדותיו שלו בסקרנות שלא ידעה שובעה, בדף שבו נפתח תמיד הכרך האהוב:
"אליוט מאחוזת קלינץ'.
"וולטר אליוט, נולד 1 במארס 1760, נשא לאישה, 15 ביולי 1784, את אליזבת, בת לג'יימס סטיוונסון הנכבד, מס?או?ת פארק שבמחוז גלו?סט?ר; אותה גבירה (מתה 1800) ילדה לו את אליזבת, נולדה 1 ביוני 1785; אן, נולדה 9 באוגוסט 1787; ילוד מת ממין זכר, 5 בנובמבר 1789; מרי, נולדה 20 בנובמבר 1791".
בנוסח זה בדיוק יצאה הפסקה תחת ידי המדפיס; אולם סר וולטר הגדיל לעשות ולתאריך הולדתה של מרי הוסיף, לידיעתו הוא ולידיעת בני משפחתו, את אלה המילים: "נישאה, 16 בדצמבר 1810, לצ'רלס, בן ויורש לצ'רלס מ?סגרו?ב הנכבד, מא?פ??רקרו?ס שבמחוז סו?מ?רס?ט" ואף שיבץ בדיוק נמרץ את היום והחודש שבהם מתה עליו אשתו.
אחר כך סופרו תולדותיה ועלילותיה של השושלת העתיקה והמכובדת, בנוסח המקובל: סופר שם שתחילה ישבה המשפחה בצ?'ש?ייר; ששמה נזכר בספר הברונות של ד?גד?ייל על בניה שכיהנו במשרת ראש המחוז, ששימשו צירים מטעם העיר בשלושה פרלמנטים בזה אחר זה, שהוכיחו נאמנות, וקיבלו תואר אצולה של ברונט, שהוענק בשנה הראשונה למלוך המלך צ'רלס השני, ועל כל מרי וכל אליזבת שנשאו אותן לנשים; כל זה מילא שני עמודים שלמים בתבנית תריסר והסתיים בסמל המשפחה ובססמתה, ועמם המשפט "מושב עיקרי, אחוזת קלינץ', במחוז סומרסט," וכאן שב והופיע כתב ידו של סר וולטר במילים החותמות:
"יורש משוער, ויליאם וולטר אליוט הנכבד, נין לסר וולטר השני."
ההתהדרות היתה התכלית והתחילה של אופיו של סר וולטר אליוט; הוא התהדר בגופו ובמעמדו. בנעוריו היה יפה תואר; ועכשיו שמלאו לו חמישים וארבע עדיין היה גבר טוב מראה. מעטות הנשים שהחשיבו את מראיהן יותר ממנו; אף לא היה בנמצא משרת של איזה אדון שזה עתה קיבל תואר אבירות שהתמוגג כמוהו ממעמדו בחברה. סבור היה כי ברכת היופי נופלת בחשיבותה רק מברכת הברונטיות; ואותו סר וולטר אליוט, שהתברך בשתיהן גם יחד, היה תמיד מושא מסירותו ורחשי הכבוד החמים ביותר שלו.
היתה אמנם הצדקה אחת לחיבה שרחש ליפי תוארו ולרום מעלתו; שהרי הם שזיכו אותו מן הסתם ברעיה מצוינת שעל פי שאר תכונותיו לא היה ראוי לה כלל. ליידי אליוט היתה אישה נפלאה, טובת שכל וטובת מזג. כוח השיפוט שלה וכל מעשיה, אם יסולח לה על התאהבות הנעורים שבשלה הפכה לליידי אליוט, לא הצריכו מאז סלחנות כלשהי. היא הסכינה עם מגרעותיו, או ריככה אותן, או הסתירה אותן, ורוממה באמת את כבודו במשך שבע-עשרה שנים; הגם שלא היתה כשלעצמה המאושרת באדם, הרי שבחובותיה, בידידיה ובילדיה מצאה די טעם לחייה, ובשלהם לא היתה אדישה כשנקראה להיפרד מאלה החיים.
שלוש בנות, שתי הגדולות בנות שש-עשרה וארבע-עשרה זאת היתה ירושה מטילת מורא שנגזר על האם להותיר אחריה; ובעצם חובה מטילת מורא להפקידה בידי אב יהיר ומטופש שיורה להן דרך. ואולם היתה לה ידידה אחת קרובה מאוד, אישה טובת שכל וראויה, שמפאת האהבה העזה שרחשה לה השתכנה בקרבת מקום, בכפר קלינץ', ואשר בעיקר על טוב לבה ועל עצותיה סמכה ליידי אליוט, שיסייעו וישמרו על העקרונות הטובים והחינוך שהעניקה עד כה לבנותיה בלב חרד.
אותה ידידה וסר וולטר לא נישאו, גם אם בחוג מכריהם היו ציפיות שונות בעניין זה. שלוש-עשרה שנים חלפו מאז מותה של ליידי אליוט, והם עדיין שכנים קרובים וידידים טובים; ושניהם כאחד עומדים באלמנותם.
על כך שליידי ראסל, שגילה ואישיותה ידועים והכנסתה יפה, לא חשבה להינשא בשנית על כך אין צורך להתנצל לפני הבריות, שעל פי רוב הן נרגנות משום מה דווקא כשאישה נישאת בשנית, ולא כשאינה נישאת בשנית; אולם העובדה שסר וולטר דבק ביחידותו אומרת דרשני. להווי ידוע אם כן שסר וולטר, בחזקת אב טוב (ולאחר שנחל אכזבה או שתיים השמורות עמו כשבא בהצעות לא מתקבלות על הדעת, התגאה בכך שנותר בלא אישה למען בנותיו היקרות.
למען בת אחת, בכורתו, באמת היה מוכן לוותר על כל דבר, הגם שלא הרגיש צורך דוחק בוויתורים. בת שש-עשרה ירשה אליזבת את מקומה של אמה ואת זכויותיה מכל הבחינות האפשריות; ומאחר שהיתה נאה מאוד, ודומה מאוד לו עצמו, היתה השפעתה גדולה, והם ראו תמיד עין בעין. שתי בנותיו האחרות היו נחותות מאוד. מרי קנתה לה מעט חשיבות שלא בדרך הטבע, כשנהפכה לגברת צ'רלס מסגרוב; אבל אן, שנועם מחשבותיה והליכותיה ודאי היה מעורר הערכה רבה בקרב אנשים טובי טעם, נחשבה כקליפת השום בעיני אביה ובעיני אחותה: איש לא האזין לה, איש לא התחשב בה היא היתה רק אן.
ליידי ראסל מצדה אהבה והוקירה מאוד את בת סנדקותה זאת, שהיתה חביבתה וידידתה. ליידי ראסל אהבה את כולן; אבל רק בדמותה של אן יכלה לראות את דמותה של האם.
רק כמה שנים חלפו מאז היתה אן אליוט נערה יפה, אבל היא הקדימה לדעוך. גם בשיא פריחתה לא התפעל ממנה אביה ביותר (שכן תווי פניה העדינים ועיניה הכהות הרכות היו כה שונים מאלה שלו), ועכשיו שקמלה וכחשה לא היה במראיה מה שיעורר בו הערכה. מלכתחילה לא השתעשע בתקוות רבות לראות את שמה באיזה עמוד אחר בספר האהוב עליו, ועכשיו שוב לא קיווה לכך כלל. לברית נישואים בין שווים תצלח רק אליזבת; שכן מרי התקשרה עם משפחה כפרית ותיקה, מכובדת ובעלת הון גדול כלומר, היא רק נתנה כבוד, ולא קיבלה; אליזבת, ביום מן הימים, תבוא בברית נישואים הולמת.
יש ואישה בת עשרים ותשע נאה מכפי שהיתה עשר שנים לפני כן; ובדרך כלל, למי שלא סבלה ממחלות ודאגות, זהו גיל שבו החן כמעט שאיננו מתמעט. כזאת היתה אליזבת, עדיין אותה מיס אליוט יפה שהתחילה להתהוות לפני שלוש-עשרה שנה. אפשר אפוא לסלוח לסר וולטר ששכח את גילה, או לפחות לא לראות בו טיפש גמור, אלא רק טיפש למחצה, משום שחשב שהוא ואליזבת ממשיכים לפרוח בשעה שכל הסובבים אותם מתכערים; בנקל ראה כמה הזדקנו כל שאר בני משפחתו ומכריו. אן גרומה, מרי גסה, כל קלסתר פנים בסביבה נפגם; והקמטוטים שפשו בצדעיה של ליידי ראסל העכירו את רוחו זה כבר.
השפעה / ג'יין אוסטן, מאנגלית: מיכל אלפון. הוצאת כתר, 268 עמ'
"השפעה" - האם יש לכם מקום לעוד רומן נשים ויקטוריאני? ספרו לנו בפייסבוק