אין באמת סיבה טובה להשתמש בקלישאה "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות", אלא אם היא קמה לתחייה בדמות הופעה בת שעה וחצי באמצע שבוע עבודה. זה לא היה אמור להיות ככה: מארס וולטה היא להקה חכמה ומרתקת, עם סולן פסיכופט וגיטריסט מהחלל, שחונכו היטב על ברכי להקת האם, At The Drive In. יש להם אלבום חדש ומעניין וכריזמה שמחזיקה כבר עשר שנים ובצדק. הליהוק שלהם להאנגר 11, הגדול יחסית להרכב שלא בדיוק מחזיק להיט בישראל, טמן בחובו אפשרות להפתעה: אולי מישהו כאן הבין משהו שאנחנו לא.
אבל, וזה אבל שמארס וולטה צריכים להבין גם לגבי המוזיקה שהם יוצרים לפעמים הדברים צריכים להיות פשוטים כמו שהם, ומה שאמור היה להיות דרך מצוינת להיפטר מכאבי הראש של החיים, הפך למיגרנה במימדי הטבח בסוריה. מארס וולטה קדחו וקדחו, עד שטבעו לגמרי בתוך כאוס הפרוג-מטאל-בלוז. זו לא מוזיקה להיאבד לתוכה בשמחה, זו מוזיקה שאין ממנה דרך חזרה.
הליהוק של האנגר 11 כאתר לקיים בו את ההופעה של מארס וולטה התבררה כמלכודת: מארס וולטה היא להקה שכל פידבק שלה הוא ניואנס בפני עצמו ואין שום יכולת להבחין בניואנסים של סאונד בהאנגר 11, שמשליך תופים, גיטרה חשמלית, קלידים ושירה לתוך עיסה דביקה של רעש נטול שום ערך מוסף; כל הווירטואוזיות של עומאר רודריגז לופז, הגיטריסט המעולה של הלהקה, נאבדה לתוך הדאבל-בס של המתופף, שהוא מדהים לכשעצמו, אבל כלהקה הצליל לא תפקד. שיר אחרי שיר מארס וולטה אכן נשמעו כמו להקה מהמאדים והם לא באו לשלום.
בנוסף, הופעה מורכבת ואינטנסיבית כמו של מארס וולטה לא יכולה להתקיים ביום שני בשבוע בשעה 22:45 בלילה באולם עמידה כמו האנגר 11. כדי לצרוך את מבחן הסיבולת המוזיקלי הזה, קשה להחזיק כל כך הרבה זמן בלי אפילו אפשרות לדשא או סתם מחשבה על כך שאין לימודים/צבא/עבודה למחרת. אמנם, זו בקשה מורכבת למדי ביחס ללוח זמנים של להקה עסוקה, אבל מה הטעם לקיים הופעה איכותית ללא התנאים המתאימים לה, כולל תאורה שעמדה במקום משך כל ההופעה?
וזה לא שמארס וולטה עצמם לא תורמים לכך: מה שנשמע חכם ועמוס שכבות באולפן, הופך על הבמה למופע של זריקת אבנים מוזיקליות על הראש. ההתלהבות של הלהקה אמנם מדבקת ומרשימה, והסולן סדריק ביקסלר זבלה אכן עושה שמח, אבל מה אפשר להגיד על מופע שהביצוע הטוב ביותר בו היה אלתור ביניים של "Israel" של סוזי והבנשיז?
הלוואי ועוד להקות בסדר הגודל של מארס וולטה יגיעו לישראל. הם, אוף מונטריאול ובקרוב גם בריאן ג'ונסטון מאסקר וסטיבן מלקמוס הם תשובה מצוינת למיינסטרים שמגיע הנה והזדמנות למספיק אנשים חכמים לצאת מהבית ולהרגיש שהם לא לבד. אפשר לקוות שעבור חלקם לפחות, היציאה מהאנגר 11 לא לוותה בקריאות שמחה על רעש גלי הים, שפתאום התגלה כמתוק מאי פעם. אפשר לקוות שבשבילם, הדרך לגיהינום לפחות היתה מעניינת.
מארס וולטה בהופעה: אהבתם? ספרו לנו בפייסבוק