ז'אנר הריאליטי עלה מדרגה לאחרונה, לאחר שהמציאות הטלוויזיונית של תיעוד אנשים בחייהם היומיומיים הגיעה גם לנושא פחות זוהר. לפני שבועיים עלתה בארה"ב תכנית הריאליטי "Push Girls" ("בחורות דוחפות קדימה" בתרגום חופשי) העוקבת אחר ארבע נשים צעירות בלוס אנג'לס, שכולן מרותקות לכסא גלגלים. התכנית עלתה בערוץ הכבלים של סאנדנס, ברוח הפסטיבל המוכר שמתרחש בחודש ינואר ביוטה, שכולו הפקות של סרטים עצמאיים ואמנותיים יותר.
"Push Girls" נראית ומרגישה כמו כל תוכנית ריאליטי שאנחנו מכירים. היא לא מצולמת כסרט תיעודי או מוצגת באריזה פחות קונבנציונלית, מה שגרם ללא מעט מבקרים אמריקאים לכנות אותה "עקרות בית אמיתיות על גלגלים". ההשוואה הזאת נגמרת כשאנו נחשפים לאורח חייהן של ארבע הבנות: טיפאני, בלונדה אמריקאית פלרטננית וחובבת כל המינים; אוטי, רקדנית היפ הופ לשעבר שמנסה להחיות את קריירת הריקוד שלה חרף מוגבלותה הפיזית; אנג'לה, דוגמנית לשעבר, שנפרדה מבעלה, השחקן דסטין נגוין, הזכור בעיקר בתור איש המודיעין האסיאתי מ"רחוב ג'אמפ 21" בתחילת הניינטיז; ומיה, צעירה יהודיה השואפת לזוגיות ומדברת על להביא ילדים בעצמה.
מיה היא גם היחידה מבין הבנות שלא היתה מעורבת בתאונת דרכים קשה. השיתוק שלה נגרם כתוצאה ממום קשה בעורקים שפגע בחוט השדרה שלה בגיל 15 וגמר לה את הקריירה הספורטיבית אליה חתרה. במהלך הסדרה היא מנסה לשחזר את עברה האתלטי, כאשר המשוכה הכבדה יותר בחייה מתבררת כאמה האלכוהוליסטית לשעבר. באחד הפרקים האם אף מכריזה בכנות שלא פעם היא חושבת ש"אולי היה עדיף אם במקום חיים על גלגלים היא פשוט היתה מתה בגיל 15".
כך, בסיטואציות שונות, מיה ויתר הבנות מנסות לשדר חיוניות ותאווה לחיים גם כשהנסיבות לא פשוטות; בין אם מדובר במציאת עבודה או יציאה לדייט, הן מוכיחות שהכל אפשרי ואף חונכות במהלך הסדרה צעירה בת 19 שנפגעה בתאונת דרכים רק שנה לפני תחילת הצילומים. כל זה נעשה בנעימים ובפנים מחויכות, ממש כמו בפס הייצור של "עקרות בית אמיתיות". המסר בעלילת "Push Girls" לובש חזות רצינית יותר כשעוברים לתשדירי השירות הקהילתיים המשולבים בהפסקות הפרסומות, שמזכירים לקהל הצופים את ההשלכות הקשות של נהיגה בשכרות וברשלנות.
אם ננסה להתחקות אחר המקורות של ז'אנר הריאליטי הזה נצטרך לחזור תשע שנים לאחור, לערוץ MTV. מעט אחרי עלייתה לאוויר של דרמת הנעורים "The OC", החליטו קברניטי הערוץ להשיק דרמת מציאות על הצעירים האמיתיים שחיים באותו מחוז אורנג' יוקרתי בקליפורניה. הסדרה "לגונה ביץ'" שודרה במשך שלוש עונות וייצרה את הספין אוף המצליח "דה הילס", שגם הוא ייצר ספין אוף מצליח פחות בשם "דה סיטי". במקביל, ועם פורמט רעיוני דומה, החליטו ברשת הכבלים בראבו ללכת על קהל בוגר מעט יותר; הם שאבו השראה מהדרמה המתוסרטת "עקרות בית נואשות" והחליטו לתעד לא את המתבגרים של מחוז אורנג', אלא דווקא את הגברות הריקניות שלו.
"עקרות בית אמיתיות" רצה בארה"ב כבר שבע שנים והולידה גרסאות מצליחות בניו יורק, ניו ג'רזי, בברלי הילס, אטלנטה, מיאמי ועוד. ברבות השנים מדינות נוספות החליטו לעלות על הגל וכך גם אצלנו קיבלנו בשנה החולפת את לאה שנירר ושות' ב"מעושרות" של ערוץ 10. בארה"ב הרעיון אומץ בסדרות דומות רבות, כמו "נשות הכדורסלנים", "נשות המאפיה" וגרסה גאה בשם "איי-ליסט" של גייז בניו יורק. ההשראה הפרובוקטיבית ביותר היתה בדמות "הג'יגולואים", שעלתה ברשת שואוטיים בשנה שעברה ועוסקת בעולמם של חמישה נערי ליווי בלאס וגאס, ללא צנזורה ובשעת שידור מאוחרת מאוד. כל תכנית עם עולם משלה וטייק מעט שונה בהתאם לאופי הערוץ בה היא משודרת.
לפיכך נראה כי הספין של ערוץ סאנדנס עם Push Girls מעניק פרשנות מעט יותר רצינית לאינטראקציה החברתית ששולטת בעולם הריאליטי. במקום לשעתק עוד נשים בשלות שמחפשות זמן מסך, או גברים משועממים שמחפשים לגזור גם הם קופון על הטרנד, כאן יש ערך מוסף, בלי ציניות. הפלטפורמה של ארבע המשתתפות נועדה להמחיש את עולמם של המאותגרים באשר הם, כאשר הזוהר אינו נובע מן החומריות המוחלטת, אלא דווקא מחוסר השלמות המקסים. אל תתפלאו אם בקרוב יצוצו פתאום על מסכי הטלוויזיה סיפוריהן של קבוצות פחות בולטות בחברה באריזת ריאליטי, הרי ככה מעבירים היום מסרים.
הריאליטי הולך רחוק מדי או שזו התפתחות מבורכת? דברו על זה בפייסבוק שלנו