לא מעט אנשים, בהם שלל תיכוניסטים מיואשים, מייחלים כבר שיגיע ה-21 ביוני - היום שמבשר רשמית על בוא הקיץ. עבור אחרים, יום ההיפוך הקיצי עובר ללא תשומת לב מיוחדת תחת אור הפלורוסנטים; הצרפתים דאגו להזכיר לעצמם את היום בו מתחילה העונה החמה בחצי הצפוני של כדור הארץ בחגיגות חג המוזיקה, והסקייטרים נהנים משעות האור הרבות ביותר ביום בשנה בהתחרעות על יום הסקייטבורד הבינלאומי.
כך או כך, עבור טור האמנות מדובר בהזדמנות מצוינת לחגוג את תפקידו של האור ביצירה האמנותית. בין אם זה הצייר שנזקק למשחקי אור וצל על מנת להעניק משמעות עמוקה יותר לציורו או הצלם שתלוי בשמש על מנת לייצר בכלל את הדימוי - הנה כמה דוגמאות לעבודות שמעוצבות על ידי קרני האור, אלה האמיתיות וגם כמה תחלופות מעשה ידי אדם.
אחד מהמאסטרים הישנים, הצייר ההולנדי רמברנדט, היה ידוע בשימוש המופלא שלו באור ובצללים. הציור "אריסטו מתבונן בפסל של הומרוס" מ-1653, שמופיע בטמבלר "loss-of-control", מציג, כפי שמשתמע משמו, דיוקן דמיוני של הפילוסוף היווני המביט בפסלו של המשורר האפי. את השימוש באור כאן נהוג לפרש כמכריע בהרהורים של אריסטו בנוגע לערכה של ההצלחה החומרית מול זו הרוחנית.
מהקלאסיקה הזאת נעבור לכאלה שנעשו ברוחה, רק במדיום חדש יותר - צילום.
הצלם הצ'כי יאן סאודק, שאחד מצילומיו שימש כעטיפת אלבומו המטלטל של יהודה פוליקר "אפר ואבק", מציג בצילום זה הלקוח מהטמבלר "sealmaiden", את תפקידו של האור בתוך המסגרת המצמצת לכאורה של השחור-לבן.
האור כאן אינו בולט וברור כמו בציורו של המאסטרו ההולנדי, אך למעשה מרכז התמונה ובה הילד הצועד לבדו בשטח הנטוש, ספק-רגעית ספק-לנצח, כמו מלווה באור הבוקע מבין העננים. ייתכן כזה המראה לפעוט את הדרך, או כזה שייעלם בעוד רגע קט, כשהשמיים יתקדרו.
באותו הטמבלר מופיע גם הצילום הבא של אלפרד אייזנשטדט, המתאר רחוב איטלקי בשנות ה-30 של המאה העשרים. אייזנשטדט, היה צלם גרמני-אמריקאי שהפך לאחד מצלמי הבית של המגזין LIFE ולצלם עיתונות מוכר ומשפיע. הוא זה שצילם את נשיקת האחות והמלח בטיימס סקוור במהלך חגיגות סיום מלחמת העולם השנייה. בתמונה המפורסמת ההיא, כמו גם כאן, ההבדל שבין תיעוד עיתונאי לבין צילום אמנותי מטשטש. במקרה הזה האור החזק, שיוצר את הצללים המרשימים ואת ההפרדות הגיאומטריות במשטח המצולם, מעניק לתמונה מימד פואטי.
אבל משחקי האור והצל לא מייצרים אך ורק אפקט דרמטי - גם הקומי יכול להרוויח מהם. בתמונות הבאות, שמופיעות בטמבלר "mr-mo", צל האופניים הנופל על הכביש מייצר פליאה ואז, חיוך. בעזרת עיבוד מחשב כלשהו, האובייקט הממשי נעלם אך השארית שלו, העקבות שלו, עוד איתנו. כיוון שהאובייקט הוא זוג אופניים, הפער שנוצר הוא פער מעלה גיחוך - הרוכב התלוי באוויר נראה כמו קוסם באמצע תעלול.
כולנו יודעים שאנו זקוקים לאור השמש עבור ויטמין D, ושבמדינות הסקנדינביות אחוז ההתאבדות גבוה במיוחד, בין היתר בגלל החורף הארוך והקשה שלהם. אולם בתמונה הזאת, המופיעה בטמבלר "buddhabrot", קרני האור אינן מלטפות וחמימות - הן מסוונרות. אך האדם המביט בהם עושה זאת בעיניים פקוחות לרווחה. כך נראה שהשמש כאן קיבלה תפקיד נוסף - כזה מחטא, מנקה, חושף, מוציא לאור. האדם המביט בה דרך חרך כלשהו עומד כשידיו מורמות לצד ראשו. הקונוטציה של תנוחה זו ברורה והשמש בה נראית כמעין עינוי, לא הקלה.
האור בחיינו כמובן אנו נסמך רק על זריחת החמה, ולכן את היום הארוך בשנה נחגוג גם עם שימושים אמנותיים מעניינים שנעשו באור שהמציא האדם - נורת החשמל.
המעצבת ההולנדית פיקה ברגמנס מציגה את הפרשנות שלה להמצאה של תומס אדיסון. הנורה החשמלית כאן נוזלת, מתפתלת, נמרחת בצורה מקסימה לחלוטין. היא משנה את יעודה, את האסתטיקה שלה, ולכאורה גם את מצב הצבירה שלה.
גופי התאורה הסוריאליסטים שלה הם עיוות שהוא לא פחות ממושלם.
שימוש נהדר נוסף בתאורה הוא זה של קבוצת Luzinterruptus, שמאירים בשלל צורות את רחובות העיר מדריד. מדובר בקבוצה של אמנים שפועלים באנונימיות שמקשטים את העיר במיצבי נוריות משעשעים, סרקסטיים, מופרעים ובעיקר מקוריים להחריד.
התמונה למעלה, המוצגת בטמבלר "myampgoesto11", היא מזרקה שעברה את השדרוג של Luzinterruptu. טיפות המים הוחלפו במה שנראה כמו בקבוקים זוהרים לתינוקות.
באותו הטמבלר מופיע גם מיצב שדה האנשים הגרעיניים של הקבוצה. כאן התאורה אמנם יוצרת מראה מרהיב, אך התוכן מרתיע - שדה רוחות רפאים שמעידות יותר מכל על הסכנה הרבה הטמונה באיום גרעיני, שאינה רק פוליטית כפי שאנו נוטים לשכוח.
לסיום, ביום הארוך ביותר בשנה ולקראת הקיץ החם והמזיע שצפוי לנו, אם אפשר בקשה אחת קטנה, זו המופיעה גם היא בטמבלר "myampgoesto11" - עוד אור בחיינו, רק שילווה במיזוג אוויר אם אפשר.