נפלו בעריכה: יאיר לפיד מפלצת תקשורת

הראיון של יונית לוי עם יאיר לפיד הוא מסוג החומרים שההיסטוריה תעסוק בהם בשנים שאחרי; אולי כדי לנתח את הצלחתו המטאורית של לפיד בפוליטיקה או להתחקות דווקא אחרי כישלונו, כך או כך זה היה שיעור מאלף בעיתונות, בידור, פוליטיקה והחוט הדק שמחבר ביניהם: יונית לוי באה מוכנה כרגיל ועם הרצון הלא פשוט להיכנס לזירת אגרוף עם לפיד, שכידוע, מבין דבר או שניים בשמאליות וימניות.

אבל לוי ניסתה לנצח את לפיד במגרש שלו ולכן, לא משנה עד כמה מילאה את תפקידה בצורה מעוררת כבוד, לפיד המציא את ה"מה ישראלי בעיניך" וכרגע הצופים בחדשות הם אלה שהתאהבו ב"מה ישראלי בעיניך?" ולכן לקושיות של יונית אין סיכוי מול היד המתנפנפת של לפיד והטרמינולוגיה המגובשת שאימץ לעצמו. אלו הם גם הגורמים שהופכים את הראיון לטלוויזיה במיטבה - שני שחקנים בכירים, שמכירים זה את זה ומבינים שכולם יודעים שזו לא סיטואציה רגילה, בודקים מי יישבר ראשון.

אך עם כל הכיף שטמון בצפייה בקרב לוי-לפיד, אסור לחשוב שזהו הדבר החשוב ב-14 דקות הראיון ששודר בחדשות 2 השבוע. מה שחשוב הוא שיאיר לפיד מביא את עולם הטלוויזיה לפוליטיקה באופן שבו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אפילו לא חשב עליו. השימוש שלו בתנועות ידיים, משפטים קצרים בשפה גבוהה ונמוכה בו זמנית, ספין של שאלות קשות ופנייה אגרסיבית לרגש (ההשוואה בין גידול ילדה אוטיסטית לחיים של מעמד הביניים בישראל), הופכים את לפיד למפלצת התקשורתית שהעולם הפוליטי אכן פחד ממנה.

ההחלטה שלו להתראיין אחרי זמן מה השתלמה: הוא בא מוכן, וגם עכשיו, כשלאיש אין באמת מושג מה אומרות תוכניות הדיור והגיוס שלו, הוא כוכב יחיד בתוכנית ריאליטי שמוקדשת לו ויונית לוי היא האורחת. הקרב ביניהם, שנראה בהתחלה שקול ומאוזן, הפך למופע יחיד של מלך ה"תראי", "אני אגיד לך". בקרוב, יאיר לפיד יגיד את זה לכולנו.

בתוך עולם הריאליטי מבהיקה "היפה והחנון" כתוכנית האנושית יותר, המטרידה פחות מבחינה מוסרית, שלעיתים צצים בה רגעים מתוקים כשהשאפה, מתחוור לה שהיא בעצם מחבבת את הגיק חובב "מלחמת הכוכבים" והוא מצידו זוכה לנשיקה הראשונה בחייו. אבל את המנה העיקרית ללא ספק מספקת הבורות של המתמודדות והיא במרכז הטקסט הטלוויזיוני. חנונים, מה לעשות, זה הרבה פחות מצחיק מבחורינה שלא בטוחה מי קדם למי, האדם או הקוף. במקהלה מתוזמרת היטב, מצחקקות הבנות את טיפשותן, והבנים בוהים באיטיות ולוקחים את הזמן עד שהם מפיקים תגובה ציונית הולמת.

בואו נישאר שנייה עם הבורות המצטלמת היטב הזו: כשבחרו המפיקים והיוצרים של התוכנית להעמיד במוקד הבידור את חוסר הידע של הבנות ולהפוך אותו מושא ללעג, יכולנו להסיק שהידע הכללי וההשכלה הרחבה הם הדגלים שמניפה הטלוויזיה המסחרית בבואה ליצור, וכל מי שטיפש ורדוד וראוי לכל גינוי שלא לומר לפרומואים מגחיכים.

אבל האם מי שיודע לנחש, בכל שעשועוני הטריוויה שהזכייניות מאביסה אותנו בהם שמגנה כרטה קשורה איכשהוא לבית המלוכה הבריטי, מעשיר את הידע של הצופה? ומה בעצם התגמול על מפגן ידע ואופקים רחבים? מיליון שקל? ביג דיל, הרי זה בדיוק אותו הפרס שניתן לזכות בו בהפגנת כישורי החלקת שיער, לא כולל מתמטיקה. כי מה כבר תעזור המתמטיקה לבוגר טכניון שלא יודע כיצד משתמשים בדאודורנט? ומה להם לחמישים המושגים שיש לדעת כדי להיחשב בן תרבות, לעומת חמישים מילים שיש באוצר המילים של היפות, אבל המילים הנכונות כמו: "קדימה, יש לך שעה לסכם לי את החומר! אני הולכת לישון".

זו תמצית המניפולציה - הטלוויזיה כבר שנים מקדמת הצלחה במונחים מסוימים מאוד: פרסום, קמפיינים, נוכחות ביצתית. אבל אז, כשמגיעות הבנות שיודעות את הדרך לשם בעיניים עצומות, היא הופכת אותן בהסכמה שקטה לקריקטורות של בורות. ובלילות החמימים לוחשת להן באוזן: זה בסדר. אנחנו נעשה כאילו נורא חשוב לדעת איפה יבשת אסיה, ונצחק עליכן כשלא תדעו, אתן בינתיים תוכיחו פקחות חריפה בכך שתשתפו פעולה, ויחד נצחק על מי שהשקיעו שנות טכניון רבות כדי להתקדם בחיים. אח, לו רק היה להם קצת שכל.

ומה אתם חושבים על "היפה והחנון"? ספרו לנו בפייסבוק