עולם הקולנוע האמריקאי הוכה היום (רביעי) בעצב, עת התפרסם דבר מותה של נורה אפרון אחת מן היוצרות המוערכות בהוליווד, שהלכה לעולמה בגיל 71 בבית חולים בניו יורק בעקבות מחלה קשה. התסריטאית-במאית היהודייה נישאה שלוש פעמיים בעלה השני ואבי שני ילדיה היה קרל ברנסטיין, מי שחשף את פרשת ווטרגייט. בעלה השלישי, התסריטאי ניקולס פילגי, נותר בצד מיטת חוליה עד יומה האחרון.
מעל הכל, אפרון ידועה הודות לתסריט שכתבה ב-1989 ל"כשהארי פגש את סאלי", מה שנחשבת ובמידה רבה של צדק לקומדיה הרומנטית המושלמת. עם זאת, הרזומה המפואר שלה כולל כתיבה ובימוי של סרטים רבים אחרים רובם רומנטיים, אבל לא כולם. בין השאר, כתבה ב-1984 את הדרמה "סילקווד", שהקנתה למריל סטריפ אחת מן המועמדויות הרבות שלה לאוסקר.
אחת הסצנות המפורסמות שהביאה לעולם:
בשנות השמונים כתבה אפרון תסריטים לסרטים נוספים, בהם אחד שהתבסס על סיפור גירושיה המכוערים והעגומים מברנסטיין - "צביטה בלב" (1986), גם הוא בכיכובה של מריל סטריפ, שהפכה עם השנים לאחת מן השותפות הקבועות שלה. לביים בעצמה החלה ב-1992, וזה היה בקול ענות חלושה עם הסרט הנשכח למדי "This Is My Life".
אך בשנים שלאחר מכן, ביימה אפרון גם סרטים מוצלחים יותר, ובראשם שני להיטים בכיכובו של הצמד מג ריאן וטום הנקס, שהפך בזכותה לזוג הרומנטי האולטימטיבי של שנות התשעים "נדודי שינה בסיאטל" (1993) ו"יש לך הודעה" (1998).
בסרטים הללו, בדיוק כמו ב"כשהארי פגש את סאלי", הפגינה אפרון את הבקיאות שלה בקלאסיקות של הקומדיה הרומנטית ובקונבנציות של הז'אנר, וביכולת שלה לשחק עם הכללים של הסוגה, להתאים אותם למציאות המשתנה, להפתיע בכל פעם מחדש וליצור סרטים שיהיו גם מבדרים ונגישים, אך גם עמוקים, שנונים ונבונים.
אחד מהלהיטיה האחרונים:
היו לאפרון גם סרטים פחות מצליחים כבמאית, למשל "סמנתה" מ-2005, אך גם בשנותיה האחרונות עדיין הבריקה, וב-2009 התאחדה עם מריל סטריפ כדי ליצור בכיכובה את "ג'ולי וג'וליה", קומדיה קולינרית שזכתה להצלחה רבה, סידרה לשחקנית עוד מועמדות אחת ברצף האינסופי של המועמדויות לאוסקר והוכיחה כי התסריטאית-במאית עדיין לא איבדה את הטאץ' שלה.
לולא המחלה שבה נלחמה בעת האחרונה עד שנאלצה להרים ידיים, אולי היתה יכולה אפרון לנצל את הטאץ' הזה כדי להוסיף לקאנון שלה עוד כמה סרטים מענגים. נהוג לומר כי כבר אין בהוליווד יוצרים שיכולים לעשות קומדיות רומנטיות כמו פעם, ועכשיו האמירה הזו נכונה יותר מתמיד.
אפרון היתה מועמדת לאוסקר שלוש פעמים על התסריטים של "סילקווד", "כשהארי פגש את סאלי" ו"נדודי שינה בסיאטל". היא מעולם לא זכתה בפסלון, וכבר לא תוכל לעשות זאת, אבל בטקס הבא, שמה ודאי יונצח באופן בולט, וכל היושבים באולם ומול הטלוויזיה ינצלו את ההזדמנות להוקיר לה תודה בלבם, על כך שפעם אחר פעם, לפחות למשך שעה וחצי, גרמה לנו להאמין באהבה.