לא הרבה זוכרים, והשנה בצל המחאה והחרם הדבר חמק מהפוקוס על אחת כמה וכמה, כי חגיגות "לילה לבן" מקורן בהכרזת אונסק"ו מ-2003 על העיר תל אביב כעל "העיר הלבנה" ועליה כעל אתר מורשת עולמי שנועדה להלל את בתי הבאוהאוס שצמחו מן החולות וכך הארכיטקטורה המודרנית בגרסתה התל אביבית הפכה למוקד משיכה תרבותי ולא פחות מזה, תיירותי. מכאן ש"לילה לבן" על אף היותו שנוי במחלוקת הוא הזדמנות מצוינת לנבור במאגר הטמבלרים האדיר ולטייל על התפר שבין אדריכלות לאמנות.
את הדוגמאות הידועות לשמצה של מבנים פומפוזים, גרנדיוזים ולא בהכרח שמישים של אדריכלי-על כמו זאהה חדיד ופרנק גרי לא תמצאו פה. לא משום שהן אינן אמנותיות או מאתגרות, אלא כיוון שהן כבר נדונו מכל בחינה אפשרית. תחת זאת הנה מבנים שאולי מפורסמים מעט פחות אך מעניינים יותר לצד יצירות אמנות שיוצרות בעצמן מבנים מעוררי מחשבה.
האמנית רג'ינה סילביירה (Silveira) יצרה בעבודה "Depth" מ-2010 תעתוע אופטי מרשים. המיצב, שמוצג בטמבלרים "masticater" ו-"iwantmyartnow" והוצג בגלריה בפולין, מדמה את הארכיטקטורה של קירות וחלונות גלריה באופן שגורם לצופים בה לחוש כאילו הם הולכים באוויר. למעשה מדובר בדימוי שנוצר באופן דיגיטלי והודבק על רצפת הגלריה כך שנראה כאילו החדר ממשיך בעומק של ארבע קומות מתחת לרגליו של המבקר.
יצירה נוספת שמתעתעת בצופיה היא בכלל מבנה אמיתי. מדובר בביתן הבריטי בתערוכת "אקספו" בשנחאי שעיצב האדריכל והמעצב תומס התרוויק, המופיע בטמבלר "artisticgrinchette". "קתדרלת הזרעים" של התרוויק היתה בעצם מבנה בגובה חמש קומות שהורכב מלא פחות מ-60 אלף מוטות אקריליק שקופים. המוטות הדקיקים זזים ברוח ובלילה מאירים את הבניין. בקצה כל מוט כזה הוטמנו זרעים שונים של צמחים שנלקחו מהאוסף של גני קיו בלונדון.
הקתדלה של התרוויק אולי חריגה במידת הפרסום לה זכתה, כזאת המתקרבת למונומנטים של אדריכלי-העל שצוינו קודם, אך עדיין טמונה בה פיוטיות שמקרבת אותה ליצירת אמנות ולכן הופכת אותה למעניינת יותר. המשחק בין הטבעי למלאכותי, בין התרבותי לפראי, יוצר מבנה שנדמה מרחוק בכלל כמו מעין פטה מורגנה.
אמן נוסף שיוצר יצירות שהן לעיתים מבנים לכל דבר ועניין הוא אולפור אליאסון הדני, שכבר הוזכר במדור. אליאסון יוצר אמנות בעזרת משחקים המשפיעים על הקליטה של החושים. במיצב "Your felt future" מ-2011, שמופיע בטמבלר "4seek1disco2very3february", אליאסון הופך את תקרת החדר למעין בריכת-כספית נוזלת. כך "הקוביה הלבנה", אותו חלל הצגה מודרניסטי ידוע, מקבל טוויסט שמשחק עם גבולותיו של החלל ועם התפיסה שלנו.
מיצב נוסף שלו Your rainbow panorama, שמופיע בטמבלר "ruineshumaines", הוצב למעשה על גג של מוזיאון בדנמרק. מדובר במסלול מעגלי באורך 150 מטרים וברוחב שלושה מטרים העשוי מזכוכית צבעונית. הפרויקט לא מציע רק דיאלוג מעניין בין אמנות לאדריכלות, אלא גם בין הפנים לחוץ.
הטעימה הקטנה הזאת של יצירות אמנות שנוגעות באדריכלות ואדריכלות שיכולה לפתוח את הראש כמו עבודת אמנות טובה מעידה בעיקר על כך שבתרבות הגבולות אינם ברורים, וטוב שכך. כל ניסיון לשים סד על הדרך בה אנו חווים את העולם היא מיותרת במקרה הטוב, ופוגענית במקרה הרע.
פוטו סינתזה: כל הפוסטים של מדור האמנות
נתקלתם בטמבלר מעניין? באמנות מלהיבה ברשת? שלחו לנו למייל
פוטו סינתזה: עוד אמנות? שתפו אותנו בפייסבוק