בוב דילן נכנס לנעליים הגדולות
במיתולוגיית הפולק ישנו מקום של כבוד לאגדת השפעתו של וודי גאת'רי על מי שיהפוך להיות "בוב דילן". רוברט צימרמן הצעיר קרא את האוטוביוגרפיה של גאת'רי, "Bound for Glory", והופנט הוא אימץ את חתך הדיבור שלו, פינטז על ללכת בדרכו והחליט שהוא חייב לפגוש את הגיבור שלו. באופן מדהים הוא גם עשה זאת כשהגיע אל מיטתו בבית החולים בניו ג'רזי ואירח לו חברה, כשכתב ושר לו. אפילו הפיקנטריה של קניית סיגריות לאלילו ההולך ודועך הפכה לחלק במיתוס גיבוש זהותו של דילן. מי שיהפוך לאחד מהמוזיקאים הגדולים של אמריקה יכיר בהשפעה זו עליו ואף יקדיש שני שירים למורו ורבו.
הקשר המיוחד הזה בין שני המוזיקאים זכה למחווה נהדרת כאשר האוטוביוגרפיה של האחד נארגה אל תוך הביוגרפיה הבדיונית והמופרעת של האחר. טוד היינס בסרטו הנפלא "I'm Not There" התחקה אחר החיים והמוזיקה של דילן כשיצר שש דמויות שונות המסמלות את רבדיו ותקופותיו השונות. אחד מהם הוא נער אפרו-אמריקאי שמכריז כי שמו הוא וודי גאת'רי, נושא גיטרה ועליה הסטיקר המזוהה כל כך עם זמר המחאה - "This machine kills fascists", ומטייל ברחבי אמריקה. הוא אפילו מגיע למיטת חוליו של מי שאמור להיות וודי גאת'רי האמיתי, מניח פרחים ומנגן בגיטרה של הזמר הגדול.
באחת הסצנות בסרט הילד "וודי גאת'רי-בוב דילן" זוכה לעצה מריצ'י הייבנס, זמר פולק אגדי בזכות עצמו כמובן, שמאיץ בו: "חיה בזמן שלך ילד, שיר על הזמן שלך". כך המיזוג המושלם בין מי שאינו וודי גאת'רי לבין מי שבעצם אינו בוב דילן נוגע בליבה של שני הזמרים הגדולים ביחד שניהם לכדו בשירים שלהם את רוח התקופה, את הדור בו חיו, ובזכות הכנות והמבט החד שלהם הצליחו להפוך לעל-זמניים בעצמם.
ברוס ספרינגסטין ו"השיר הכי גדול שנכתב על אמריקה"
כשברוס ספרינגסטין קורא לשיר שלך "השיר הכי גדול שנכתב אי פעם על אמריקה", אין דרך חזרה. המוזיקה של וודי גאת'רי היתה המצפן של אומה שחיפשה את עצמה בין החומר לרוח. היא עדיין מחפשת אותה ביורשיו של גאת'רי, מבוב דילן ועד ספרינגסטין ומעבר לכך: במאמר מרשים שפורסם בגרדיאן השבוע לציון 100 שנה להולדתו של גאת'רי, ציין העיתונאי אד ווליאמי דווקא את גישתו הרדיקלית של גאת'רי שהפכה אותו לאגדה לא פחות מאשר מוזיקת המחאה שיצר. ספרינגסטין אינו אדם רדיקלי, אבל ביצירתו, הוא מעודד את חופש המחשבה שמתוכה מגיעה הרדיקליות.
גאת'רי יצר את האבטיפוס של היוצר המעורב והמשפיע, ספרינגסטין הפך הביא אותה להמונים. היום, מתוך הייאוש, זו כמעט התקווה היחידה שיש למי שמאמין שהארץ הזו, כל ארץ, נועדה לכולנו. אחרי בחירת הנשיא אובמה, ספרינגסטין סגר מעגל עם גיבור מעמד פועלים נערץ אחר, פיט סיגר (לו הוציא ספרינגסטין אלבום מחווה שלם) והשניים, היורש ומי שנשם את גאת'רי בזמן אמת, ביצעו את "This Land is Your Land" לכבוד הנשיא שהבטיח להשיב את אמריקה לערכי גאת'רי.
בילי בראג ו-ווילקו מרגשים עם "Mermaid Avenue"
המורשת החברתית של וודי גאת'רי מיוצגת בכבוד מרשים ומרגש ביצירתו של בילי בראג, יוצר הפולק הסקוטי המצוין והכה מעורב חברתית. בשנת 2000 הוא חבר לווילקו המבריקים כדי ליצור אלבום משירי וודי גאת'רי והתוצאה עודדה אותם להוציא אלבום נוסף, "Mermaid Avenue II", שהיה עוד מאותו דבר מצוין.
השירים של גאת'רי קיבלו טוויסט אלטרנטיבי וחכם מבלי לאבד את הרגש והחייתיות הראשוני שהיה בהם. לשיר היפה ביותר בפרויקט, "One By One" יש אפילו גרסה עברית נדירה שמבצע נעם רותם בהופעות, לעתים רחוקות מדי.
הקלייזמטיקס חוגגים את וודי גאת'רי היהודי
הרוח החיה מאחורי קידום מורשתו של גאת'רי היא נורה גאת'רי, בתו של האגדה, אשר עומדת בפרונט של עמותת וודי גאת'רי. היתה זו נורה שמצאה טקסטים יהודיים שגאת'רי כתב בעקבות אשתו השנייה, מרג'ורי, שאמה היתה משוררת יידית מוכרת, והגישה אותם ללהקת הקלייזמטיקס המפורסמת. התוצאה היתה אלבום בשם "Happy Joyous Hanuka", ובו אוסף הטקסטים היהודיים של גאת'רי בביצוע הקלזמטיקס. ההצלחה הביאה את הלהקה להוציא אלבום נוסף משירי גאת'רי בעלי גוון רוחני כללי יותר, לאו דווקא יהודי, בשם "Wonder Wheel", שגם זכה בגראמי.
המסיבה של New Multitudes
מחווה מרשימה אחרונה היא זו שיצאה ממש ב-2012 וכללה, בין השאר, את סולן My Morning Jacket הנפלאה, ג'ים ג'יימס (המכנה את עצמו בקריירת הסולו Yim Yames). האלבום נקרא "New Multitudes" והוא כולל ביצועים חדשים לשיריו של גאת'רי ברוח האלט-קאנטרי והאינדי, שמראים שלא משנה: 100 שנה, 200 שנה, תמיד יש מי שידאג להזכיר לדורות את ההיסטוריה שוודי גאת'רי עשה.