חתולת רחוב
1. יוליה מבולבלת. היא לא מבינה מה קורה כאן. גם אני לא. כל מיני אנשים מצביעים כל מיני דברים בלי קשר אחד לשני, אחרים ממציאים תחבולות חסינות חסרות היגיון, ומישהו בקפלן שורף את עצמו. היד האוחזת בעט רועדת, איני יודעת מה לכתוב, לצד מי אני, מהי האמת בעצם. הדבר היציב היחידי בחיי כרגע הוא משה פרסטר, ההופך לאיטו לאחד עם הקיום, גופו מתפורר לחול, זקנו מצטמח לעשב, והוא כולו נעשה הרים ונחלים ורוחות ים מייללות. פרסטר מעניק לנו פרופורציות: כשחושבים כך על היקום הענק שמסביבנו, ההדחה של יוליה נראית חסרת חשיבות לחלוטין. וגם כשלא חושבים על היקום בכלל.
2. בהתחלה הפרק עוד איכשהו נראה הגיוני: משימת דו-קרב שבה אושרי ופרסטר תלויים הפוכים וצריכים לנחש איזה קוסם הופיע בתכנית של מיכל זוארץ. אוקיי, מייקס סנס. פרסטר מאושר, כי להיתלות הפוך זה בדיוק תרגיל היוגה שהיה חסר לו בסדרה שהתחיל תרגיל "החרגול המבולבל". אבל אושרי נקלע ללא מעט מבוכות, העיקרית שבהן היא כשהוא חופר שעה על כמה זה מפגר לקרוא לאלבום על השם שלך ואז מגלה שלאלבום הראשון של הראל מויאל אכן קוראים "הראל מויאל". "סליחה, הראל, אבל לקרוא לאלבום שלך על שמך זה באמת דבילי", הוא צוהל. כן אושרי, ספר לנו בבקשה על דברים דביליים.
3. ובינתיים, במוח של יוליה: קבוצת שפנפנים חמודים בכובעים עורכת מסיבת תה. "הי יוליה", צועק השפנפן הראשי בתוך המוח שלה, "בא לי רעיון חמוד נורא! בואי תהיי בברית גם עם דאנג וגם עם טיניום! טרילילי!" "נכון", חושבת יוליה, "למה בעצם אני לא יכולה להיות חברה של כולם? הם בטח נורא ישמחו ואני אקבל כפול זמן מסך ופרומו". אז היא יושבת עם תורג'י כי הם חברים ושיחקו פעם בחסמב"ה דור ההמשך, ואז יושבת עם נטלי כי היא מהברית שלה, ואז שוב עם תורג'י כי אולי הם יעבדו ביחד בעתיד. לכולם היא ממלמלת בביישנות "אני לא יודעת, עוד לא החלטתי, אוף, שיואו". "כולם אומרים עלייך עכשיו שאת מזגזגת", נוזף בה בוקי בצד, "את הבדיחה של השבט". "מה הוא אמר? שאת המקסימה של השבט?" צורח השפנפן מתוך המוח שלה, "מצוין! ידעתי שזה הולך להיות מהלך מבריק! קדימה לגמררררר".
4. משימת השכר והעונש, שוב פאזלים. אם אי פעם תיתקעו על אי בודד ותצטרכו לשרוד, מוטב שתדעו לעשות פאזלים. תורג'י מנסה להתאים בכוח חלקים שלא מתאימים והכול נתקע לו, ענת זוכה בווטו ויוליה מפסידה במשימה. אבל היא לא דואגת, הרי היא התיידדה עם כולם, גם עם דאנג וגם עם טיניום, מה שאומר שהיא מכוסה מכל הצדדים, לא? בינתיים כולם מחליטים להעיף אותה, כל הקבוצות שאיתן היא ניסתה להתיידד. בוקי, שחושב שהעניינים לא מבולבלים מספיק, מעמיד פנים שקיבל פסל חסינות ואף אחד לא מבין מה הוא רוצה. ורגע לפני מועצת השבט, יוליה סוף סוף מודיעה שהיא החליטה סופית: היא בעצם... אמממ.... היא עם... אהה, עם איתי שגב! והיא תצביע לתורג'י. טוב.
5. במועצת השבט, יוליה לא מבינה מה רוצים ממנה. הרי "אני יודעת לאן פניי נושבות", היא מכריזה, פניה מתנופפות באוויר כמו סמרטוט לח, כמו שפנים נושבות בדרך כלל. האחרים לא ממש משתכנעים, כי עדיין אין להם מושג מה היא בעצם מצביעה, אז היא מתחילה לבכות. "קשה לי עם המצב הזה", היא מתייפחת, "בתל אביב אני חתולת רחוב". "אנחנו אוהבים אותך!" קוראים כולם בחמלה, וחיבוקי חומצי נושר מהשמיים. אני מוחה דמעה וזוארץ מקריא את תוצאות ההצבעה: הרוב הצביעו ליוליה, ויוליה הצביעה איתי שגב. מה?!
הטיפ של בוקי:
תחבולות גאוניות נגד אויבים: להגיד לכולם "איזה אוצר מצאתי" בנימה מסתורית, להחליף את השם שלך ב"שוקי שדה", ואם זה לא יעזור תאשים אותם בסחיטה באיומים.
מילה מהמודחת:
אופסי שנייה, שוב התחרטתי, אפשר להצביע בעצם למיכל זוארץ?
ציטוטים:
"אני כולי לב!" (תורג'י בעוד רגע מרגש)
"זה מכניס אותי לסוטול" (אושרי מתחרמן מלהיקשר הפוך)
"אני צריך את יד ימין. יד ימין זה חשוב. זו יד חשובה" (אושרי עדיין לא סגור שהבנתם את הרמז)
"זה מצחיק, 'רבין, המחזמר'. כאילו יעשו 'שואה, המחזמר'" (המציאות קשה לאושרי)
"מה שאתה עשית לי זה סחיטה באיומים" (בוקי בסרטים על אושרי)
"השלישייה הזאת הייתה עדה לחתול שחור שעבר בה והשאיר חרא על הדרך" (תורג'י מתפייט)