בין כל הקאמבקים של להקות עבר מהניינטיז, זה של סאונדגארדן נראה טבעי לחלוטין. הם לא התאחדו כדי לגלגל כמה ג'ובות לכיסם, אלא נכנסו לאולפן שוב כדי לעשות מוזיקה טובה וחדשה ביחד. כך ממש כמו להקת האם, גם הביקור של הסולן המיתולוגי שלה, כריס קורנל, אמש (שני) בזאפה אמפי שוני שבבנימינה נראה טבעי לחלוטין.
אמנם הנרות שעל הבמה היו מזויפים, אבל מעבר להם, שום דבר על הבמה הזו לא היה מזויף. בהופעה הקודמת של קורנל בישראל, ממש לפני שלוש שנים, הבחור נתן הופעה מצוינת עם להקת ליווי לא רעה בכלל מאחוריו. הפעם הוא הגיע לבד. בחולצה לבנה, ג'ינס פשוט וגיטרה אקוסטית כריס קורנל עלה לבמה והחל להפשיט את השירים שכתב לאורך השנים (והם מגיעים ממקומות שונים - סאונדגרדן, אודיוסלייב, טמפל אוף דה דוג ושלושה אלבומי סולו) אחד-אחד. הכלים: גיטרות אקוסטיות בכיווני מיתרים משתנים והגרון האימתני של מר קורנל. אותו גרון שגורם לחספוס להיות מרגש יותר מכל קול פעמונים אפשרי, גם שני עשורים אחרי שהגראנג' נפח את נשמתו.
אם להיות כנים מאחר והוא אחד מאחרוני הרוקסטארים האמיתיים בעולם, הקול של קורנל מגיע לידי שלמות כשיש מאחוריו צלילים של תופים, בס וגיטרות חשמליות. לכן, למרות שהריאות המרשימות האלו משתלבות יפה גם עם גיטרה אקוסטית, משהו פשוט חסר. משהו ששואף להשתלב בסאונד מלוכלך של הרכב רוקנרול ולהפוך לשלם.
ובכל זאת, כשכוכב אחד לבד מצליח להפוך מופע אמפי ענק שמאוכלס באלפי אנשים למופע אינטימי, כנראה שמדובר בהצלחה. הקהל שר ומדבר אל קורנל, והוא מצידו עונה להם, מדבר אליהם כמו חברים, מספר בדיחות, וכשהוא עולה לגבוהים הו הו, אז הם כבר יוצאים מגדרם באמת. קורנל אפילו הכריז על יום הולדתו המתקרב, והקהל בתגובה שר בקולי קולות "היום יום הולדת".
אמנם לקח לו קצת זמן להתחמם, אבל כשכריס קורנל התחיל לשיר רצף של שירי טמפל אוף דה דוג ("Wooden Jesus", "Call Me A Dog" ו-"Hunger Strike") הלהט שבצלילים הגיע לטמפרטורה גבוהה יותר אפילו מזו שאנחנו חווים בצהרי הימים האחרונים.
בסוף הביצוע ל-"Fell On Black Days" המצוין של סאונדגרדן, קורנל ניגש לפטיפון שהונח על הבמה וניגן פלייבק. כן, ככה זה איתו אם כבר פלייבק אז שיהיה בפטיפון. אולד סקול עד הסוף. ועל אותו פלייבק כריס קורנל שר כאילו חייו תלויים בזה. קצת חבל שאחרי זה מגיע פלייבק נוסף של שיר הנושא מאלבום הסולו השלישי והנורא שלו, "Scream" (שהופק על ידי טימבלנד, הלך לכיוון אלקטרוני-פופי יותר ושם את ה"קיא" ב"קיטש"). זה כמעט גורם לך לרצות לקחת חזרה את הקומפלימנטים. ועדיין כריס קורנל.
שירים כמו "Preaching The End of The World" ו-"Can't Change Me" מאלבום הסולו הראשון והמופתי של קורנל, "Euphoria Morning", זכו לביצועים מופלאים כמו גם "Like A Stone" ו- "Wide Awake" של אודיוסלייב, וקאברים ל"Thank You" של לד זפלין,"Imagine" של ג'ון לנון, ו-"To Love Somebody" של הבי ג'יז.
מה הפלא שכשמגיע הזמן למחוא כפיים להדרן, הקהל נמצא כבר על הרגליים. כששומעים את פירוק האקורד הראשון של "Black Hole Sun" בוקע ממיתרי הגיטרה ואת הקול המזכך של אחד מזמרי הרוק הגדולים שישנם, אי אפשר שלא להתמוגג. אז התקיים סוג של פולחן, כשכולם התחננו והתפללו יחד עם כריס קורנל לשמש החור השחור שתגיע ותשטוף את הגשם. הוא היחיד שיכול להביא אותה גם שני עשורים אחרי שנעלמה.
כריס קורנל בישראל: מה אתם חשבתם על ההופעה? ספרו לנו בפייסבוק