הקו הדק בין לתת לקהל את מה שהוא רוצה לבין לסמוך עליו לקבל את ההחלטה הנכונה, נבחן בעולם הדיגיטלי בכל רגע נתון. סדרת סרטי באטמן של כריסטופר נולאן שהגיעה בסוף השבוע האחרון לסיומה עם "עלייתו של האביר האפל", היטיבה להציג את הקו הדק הזה במשל על תושבי העיר גותהם. בסרט השני, "האביר האפל", עמדו התושבים במבחן הג'וקר כאשר ניתנה בידם ההחלטה ללחוץ על הכפתור שיפוצץ את הספינה האחרת. בסירובם, הם הוכיחו שקיים עדיין טוב בעולם, רק צריך לתת לאנשים את ההזדמנות להגיע להחלטה הנכונה. אותה סוגיה נבחנת בצורה מעט אחרת גם בסרט השלישי (וכדי למנוע ספוילר תוכלו לגלות את המשל בעצמכם).
העימות התמידי הזה - בין קברניטי המוסד שמנחיתים החלטות מלמעלה או נציגיהם המבצעים פקודות, לבין העם שמוכן או לא מוכן לקבל את התכתיבים הללו - מיוצג באמצעות באטמן והדרך האחרת שלו, פורע חוק עם כוונות טובות. האינטרנט הוא הנמשל לבאטמן במידת מה. הוא מאפשר שבירה של הדפוסים המקובלים של עבודה מול חברת הפקה או חברת תקליטים ובכך משמש כפורע ה"חוק" הישן. הוא גם מעניק כלים לקהל הרחב לשנות את המקובע והמקובל בעולם האמיתי, בין אם באופן האקטיבי של צריכת התוכן ובין אם בבחירה בסוג התוכן.
אתרים כמו kickstarter ו- Headstart, המגייסים מימון מהקהל עבור פרויקטים תוך שמירה מקסימלית על זכויות הקניין של יוצר הפרויקט מאפשרים לקהל להחליט על מה הוא מוכן לשלם, ואיזה סכום, כדי לקבל את מה שהוא רוצה ולא את מה שהמכנה המשותף הרחב מכתיב עבורו. אחד מהפרויקטים שקיקסטארטר הזניק לאחרונה הוא סרט חדש בבימויו של פול שרדר, מי שאחראי על תסריטים נצחיים כמו "נהג מונית" ו"ג'יגולו אמריקאי" אותו גם ביים. שרדר, ביחד עם הסופר ברט איסטון אליס ("אמריקן פסיכו") והמפיק ברקסטון פופ, פנו אל הקהל בבקשה לממן את הפרויקט הבא שלהם, "The Canyons", מותחן עכשווי בכיכובה של לינדזי לוהאן המתעד "חמישה צעירים במסע שלהם אחרי כוח, אהבה, סקס והצלחה בהוליווד של 2012". בחודש האחרון גייסו השלושה למעלה מ-150 אלף דולר במימון קהל הגולשים, ובצירוף ההון האישי שלהם יצא הסרט להפקה.
"כשאתה עובר במסלול המסורתי של תהליך הפיתוח והתהליך של האולפנים יש חשיבה קבוצתית", הסביר פופ את הסיבה לפנייה לגיוס המוני. "תקופת ההתפתחות ארוכה מאוד. זה קשה לאמנים בסדר גודל של ברט ופול להיות מסוגלים לספר את הסיפור שהם רוצים לספר". המזמור החוזר הזה, של אמנים המביעים תסכול משיטת העשייה המסורתית, מתחיל להשתנות סוף-סוף ולא מדובר רק בבמאים או במוזיקאים, אלא גם בבלוגרים (על הדרך בקרו בעמוד הגיוס של חורימבה.נט למשל) וביוצרים מכל סוג, המעוניינים להגשים את חזונם כפי שנועד להיות מוגשם בעיניהם ועל פי עקרונותיהם.
אבל מה שיפה במיוחד במהלך הגיוס של "The Canyons", הוא שהשילוב של הקהל והגולשים בתהליך היצירה לא עצר פה. בשבועות האחרונים נערכו אודישנים פתוחים לסרט עבור תפקיד משנה באמצעות אפליקציית Mobli הישראלית. כ-125 נשים השתתפו בתהליך האודישנים ללא חובת תיווך של סוכן וללא חובת התרועעות במעגלי ברנז'ה כאלה ואחרים. הצעד הזה לוקח את היצירה החדשה באינטרנט שלב אחד נוסף קדימה ומצמצם את חסמי הכניסה לתעשייה עבור כל יוצר לכדי חסם אחד חשוב והכרחי: כישרון. מספיק, לא?
יוצרי מערכונים באינטרנט, תסריטאים עם חלום, מוזיקאים, במאים וכל גולש עם רעיון כולם יכולים לגרום לרעיון הזה להפוך ליצירה הבאה שלהם. אם פעם היית צריך לדפוק על הדלת של מנהל התכניות בערוץ זה או אחר, היום אפשר לשלוח לו לינק לפיילוט שכבר צולם בצירוף מספר הצפיות ההולך וגדל מצד אלו שלא מחכים ללוח השידורים בשביל לצפות במה שהם אוהבים. וניה הימן, רועי כפרי ("ניצה ולחם") וטל טירנגל (תירס סקסואל), למשל, ששילבו כוחות עם הלהיט "כן ניגשתי לעידו", עושים את זה באופן עקבי כבר כמה שנים, ויוצרים כמותם כבר לא חייבים חברים במקומות גבוהים בשביל להוציא לפועל רעיונות כאלו. הם יכולים למצוא חברים חדשים ברשת. הכיוון ממנו מיוצר התוכן לא חייב להיות היררכי מוחלט. אפשר שיבוא מדי פעם איזה פורע חוק עם כוונות טובות וידגים לנו שאפשר גם אחרת.
בשנה שעברה, מושיק חוגג, מייסד Mobli, ראה גם הוא את באטמן כמשל לנגד עיניו. "זוכר את הסצנה בבאטמן, כשהוא יכול לראות את כל העיר דרך המכשירים הסלולריים של כולם?" הוא הסביר בראיון למגזין משאבל האמריקאי. "זה החזון. בכל מקום שיש בו משהו ששווה לראות, יש מישהו עם מצלמה". אפשר לומר שהצעד החדש של מובלי ושל חבורת "The Canyons" מרחיב את החזון הזה עוד יותר: בכל מקום שיש בו מישהו ששווה לראות את היצירה שלו, יש מישהו שיכול לעזור לייצר אותה.