אמנות רחוב מעצם טבעה צמחה בתור תופעה תרבותית מודרנית חתרנית ונועזת. סדרה של אקטים שנתקעו כמו עצם בגרון של הממסד האמנותי והמוסדות המהוגנים שלו ונועדו להפיץ את האמנות לכל עבר כמו גם לתבוע בעלות על המרחב הציבורי. עם השנים הפעולה הסקסית של התגנבות לילית לרכבת התחתית וטיפוס מסוכן על בניינים הפכה בעצמה למיינסטרים ואמנות הרחוב הפכה ללגיטימית. מלבד ההכלה שלה בין כתלי המוזיאונים, האמנות "המלוכלכת" עברה לשדה המקובל ברגע שהוצמד אליה תג המחיר. מי שמסמל זאת יותר מכל הוא ככל הנראה אמן הרחוב הבריטי בנקסי, סופרסטאר אנונימי שציורי הקיר שלו נמכרים במחירים אסטרונומיים.
אבל מסתבר שגם האיש שלונדון רוצה ביקרו מצליח עדיין לעצבן את מקבלי ההחלטות. בצעד שעורר ביקורת רבה, המארחת של האולימפיאדה החליטה "לנקות" את בנייני העיר מציוריהם של אמני הרחוב. אבל בנקסי, שידע שאת ציוריו יקרי הערך כבר לא ימהרו כל כך להשמיד, ניצל את ההזדמנות ויצר שתי יצירות חדשות הנוגעות לאולימפיאדה (הוא אף העלה צילומים שלהן לאתר שלו). המשטרה שהבטיחה למחוק כל גרפיטי שתמצא, מצאה את עצמה במלכוד. כך למעשה בנקסי החזיר את המחאה לאקט היצירה עצמו לא רק שהמסר שלה הוא ביקורתי, אלא גם שבזכות הטיימינג הרגיש שלה עצם עשייתה מחזירה את העוקץ לאמנות הרחוב.
יש מי שייטען שזו לא חוכמה שאמן במעמדו של בנקסי מפר את החוקים ושמדובר באקט שלא כרוך בשום סיכון. כמובן שיש בכך משהו, אבל זה לא מבטל את העובדה שגם חביב בעלי ההון מסוגל לעורר שוב שאלות הנוגעות ליחס הממסד לאמנות הרחוב וחיבוק הדוב של שוק האמנות.
הנה עוד דוגמאות ליצירות אמנות שנעשו ברחוב ונדמה שמלבד הערך האסתטי שלהן, הן נושאות איתן דבר מה נוסף בין אם מדובר במסר חריף, מבט מפוכח או רובד מרגש. כולן הופיעו בטמבלרים שונים, שמהווים למעשה גם אתר הנצחה לכתובות שהיו ואינן עוד. המבחר כאן הוא מצומצם ותלוי במה שנתפס ברשת, אך הוא מצליח לייצג את הסקאלה הרגשית-ביקורתית של אמנות הרחוב העכשווית.
why so serious?
בימים שלאחר הרצח בהקרנת הבכורה של סרט באטמן החדש, להלביש את דמותו של הג'וקר על פרצופו של נשיא ארצות הברית אובמה עלול להתפרש בצורה הלא נכונה. אבל כאשר הגרפיטי הזה צויר על קיר בית בכפר הבלגי דואל ב-2010, ניתן להניח שהביקורת הטמונה בו היתה תרעומת פוליטית לגיטימית.
העבודה, החתומה על ידי אמן בשם Ivesone ומוצגת בטמבלר "sldghmmr", מסתכלת על הפוליטי דרך המבט התרבותי, באופן מילולי למדי. כך מתגלה הכוח האדיר של הסמלים הקורצים לנו ממסך הקולנוע בעיצוב תפיסת המציאות שלנו. רצונו של הג'וקר, שעיצב בווירטואוזיות הית' לדג'ר, לעורר אנרכיה תחת הסדר החברתי ומשטור המחשבות מוצמד כאן לאיש החזק בארצות הברית; ואין ספק שזו אמירה חתרנית למדי.
גרפיטי לא משמש כמובן רק על מנת להביע מחאה פוליטית. העבודה הבאה זכתה לאינספור גרסאות ברחבי העולם, זו מופיעה בטמבלר "ghadaos", והיא מתאימה כמובן לרוחות המחאה שמנשבות בארצנו כמו גם אלה שהתניעו את תנועת occupy wall street ודומותיה.
גם הדת לא חמקה מהביקורתיות שהז'אנר מציע. בעבודה הזו שאותרה ברחובות פריז, ונמצאת בטמבלר "maatrebellion", המזבח זוכה למבקר יוצא דופן - שלד עם נטיות להימורים.
אבל יש גם עבודות ליריות יותר, שמבקשות לומר משהו מופשט יותר על חיינו בעידן הזה. רבות נכתב על הניכור של האדם מן הטבע בתקופה המודרנית, אבל אותו ניתוק יכול להיות מודגם באופן נפלא גם בדימוי כמו זה המופיע בטמבלר " jeroenvergauwe".
הפואטיות של מחוזות הילדות מוצאים גם הם את הביטוי הוויזואלי שלהם ברחובות הערים. כאן, כמו אליס עצמה, גם חבריה לקלאסיקה "אליס בארץ הפלאות" הגדילו את מימדיהם. העבודה המוצגת בטמבלר "azzot" הצליחה למרות שינוי המימדים לשמור על הקסם של האיורים המקוריים.
ולסיום, נקנח בנציגות ישראלית בדמותה אמנות הרחוב הכה ייחודית ומזוהה של Know Hope. כאן, בעבודה שלקוחה מהטמבלר "viralrevolution" ונמצאת דווקא ברחובות ניו יורק, מציג האמן הישראלי את סימן ההיכר שלו - האיש הנוגה שלובש את לבו על השרוול. כך אחד הביטויים היפים בשפה האנגלית זוכה להמחשה ויזואלית עקבית אצל Know Hope ואנחנו זוכים למבט פואטי על החיים במאה ה-21.