ביום חמישי הקרוב יגיע לאקרנים בארץ "בלתי נשכחים 2", ויגיש מפגש פסגה חסר תקדים בעולם האקשן, ונדיר בכל ז'אנר: סילבסטר סטאלון, ג'ייסון סטיית'ם, דולף לנדגרן וג'ט לי נותרו מן הפרק הקודם; ז'אן קלוד ואן דאם וצ'אק נוריס הגיעו כחיזוק; וארנולד שוורצנגר וברוס וויליס, שהיו על תקן ניצבים בלבד בפעם שעברה, הם הפעם כבר חלק אינטגרלי מצוות השחקנים.
אז נכון, המהדרין ישאלו היכן סטיבן סיגל וליאם ניסן, אבל בעיקרון הפרויקט הזה מציע את החבילה במלואה, ומתהדר בפנתיאון כוכבי הפעולה הגדולים של חצי היובל האחרון. מסה כזו של שרירים, לא ראינו מעולם.
ההתאספות הזו היא הזדמנות לבדוק אחת ולתמיד מי מן השמונה הוא הגדול ביותר בסרט הרי רובם ככולם משלבים כוחות נגד מטרה משותפת ולא עומדים אחד נגד השני, אז אם הם לא עושים זאת בעצמם, בוא נעשה זאת בשבילם.
כיוון שגיבורי הסרט נלחמים למען ערכי הדמוקרטיה, ראוי שגם אנחנו נוציא לפועל את התחרות הזו בדרך דמוקרטית, וניתן את ההכרעה לגולשים. וכך, ההצבעות שלכם יכריעו את המנצחים בכל שלב. בתור התחלה, השמונה הוגרלו לארבעה רבעי גמר, וארבעת המנצחים יעפילו לשלב הבא ביום שלישי הקרוב. כיוון שהבחירה אינה קלה, הוספנו בכל שלב כמה טיעונים לטובת כל אחד מהצדדים. קדימה, מתחילים, ורק זכרו כפי שגיבורי הפעולה נוהגים להכריז בפומפוזיות בלהיטיהם, תמיד קחו בחשבון שלמעשים שלכם יש השלכות.
ברוס וויליס או צ'אק נוריס?
למה וויליס? הקרב בין שני הרפובליקאים הגדולים בהוליווד הוא גם השקול ברבעי הגמר, והשניים נראים ראויים כמעט באותה מידה. לזכותו של וויליס עומדת העובדה שבכל הקשור ליכולות הדרמטיות נטו, הוא המצטיין מביניהם ולמעשה בכלל מבין השמונה.
בעצם, בתוך כל החבורה, וויליס היחיד שיכול להתיימר להיות שחקן עוד יותר מאשר שרירן, וגם אם נוריד מהרזומה שלו את להיטי האקשן, זה לא ימעיט בערכו וגם לא יפגע באופק העתידי שלו.
עם זאת, מובן שיש לוויליס גם מה להציע בתחום הפיצוצים: אחרי הכל, הוא כוכב "מת לחיות", הסרט שהמציא מחדש את האקשן האורבני ופתח את אחת מן הסדרות המצליחות והאהובות בז'אנר. נוסף לכך, דווקא העובדה שאינו ניחן בנתונים פיזיים יוצאי דופן ולא התמחה באמנויות לחימה למיניהן תורמת לאטרקטיביות שלו כגיבור פעולה מבין השניים ובכלל, הוא מייצג בצורה הטובה ביותר את האמריקאי הממוצע, השוטר הפשוט, האבא המודאג וכיוצא בזה. לכן הוא הכסחן האותנטי ביותר, ומגיע לו להעפיל לשלב הבא.
למה נוריס? בניגוד לוויליס, שהתחיל בטלוויזיה ועבר לקולנוע, נוריס עשה את הכיוון ההפוך, מה שמלמד על העובדה כי השנים לא היטיבו עמו ומלכתחילה יכולותיו היו מוגבלות. אמנם, נוריס שחקן הרבה פחות טוב מוויליס, ובכלל הסרטים שלו הם ברמה הקולנועית הנמוכה ביותר בשמינייה. עם זאת, הדבר רק מוסיף לחן שלו, ותורם לגיבוש הפרסונה הארצית, הגולמית והבסיסית שלו.
בכלל, נוריס הצליח למצב את עצמו כאישיות ייחודית לחלוטין בנוף, שפועלת ביקום משל עצמה. לכן מעמדו פולחני בהרבה מזה של וויליס, והוא גם מצוטט יותר.
בציטוטים הללו אפשר למצוא ממד רב של פטריוטיות, שכן עם כל הכבוד להצהרותיו הפוליטיות של וויליס לאורך השנים, נוריס הוא זה שדואג יותר לאמריקה, ולמעשה מדובר בלאומן הגדול בחבורה. יש לו גם את הכישורים הנדרשים כדי להגן על אומתו האהובה, שכן בניגוד ליריבו, הוא שולט גם באמנויות לחימה אסייתיות, ומתיך אותן בהצלחה עם כוחניות אנגלו-סקסית. בסיכומו של דבר, וויליס אולי נוצץ יותר ובהתאם לכך מקבל צ'קים שמנים בהרבה, אבל כשמגיעים לספור את הכסף במדרגות, היו בטוחים שנוריס ייתן לו מכה במפרקת וייצא עם ידו על העליונה.
דולף לנדגרן או ז'אן קלוד ואן דאם?
למה ואן דאם? קודם כל, העימות בין שני האירופאיים שבחבורה אינו תיאורטי. הם כבר נלחמו זה בזה בעבר ב"חייל אוניברסלי" (1994) המופתי, והבלגי ניצח את לנדגרן השוודי.
זה היה ניצחון לא מפתיע, בהתחשב בכך שוואן דאם תמיד היה ונותר קרוב יותר לסוגה עילית מבין השניים. כמו כן, בשעה שעמיתו הסקנדינבי בדרך כלל מצוות לסרטים בתור כינור שני ותו לא, הרי שהבלגי המסוקס הוביל עשרות מהם על כתפיו, וראוי הרבה יותר לתואר "גיבור פעולה".
נוסף לזאת, מבין השניים ואולי בכלל בשמינייה, ואן דאם הוא האלגנטי ביותר, כיאה לרקע המערב-אירופאי שלו, וניחן גם במודעות עצמית גבוהה שהולכת ומתחזקת עם השנים, במוח אנליטי ובממזריות. כל אלה הם רק בונוס לשליטה המופלאה שלו באמנויות לחימה ולריבועים שבבטנו, כך שבסך הכל מדובר בכוכב אקשן לכל דבר, שאמור להעפיל בקלילות לחצי הגמר.
למה לנדגרן? השוודי אולי הפסיד בזמנו את הקרב, אבל זה רק כי ליהקו אותו לשחק את הרע, ובהוליווד הנבלים תמיד חייבים להפסיד. אם לא מתחשבים בשיקולים המלאכותיים הללו, הוא היה מנצח אז את ואן דאם וגובר עליו גם היום.
אחרי הכל, מיומן וערמומי ככל שיהיה, ואן דאם הוא עדיין בן אנוש. לנדגרן, לעומת זאת, הוא הר אדם, ולמעשה מדובר במכונה האימתנית ביותר, לא רק מבין השניים אלא אולי בכלל בשמינייה. היחיד שיכול לעמוד מולו הוא שוורצנגר, ולכן חייבים לתת לו לעלות לחצי הגמר ולאפשר את המפגש הזה.
ג'ט לי או ארנולד שוורצנגר?
למה שוורצנגר? ואם כבר מדברים על שוורצנגר, אז הנה הוא כאן, נלחם על זכותו להעפיל לחצי הגמר ולהכריע את ואן דאם או לנדגרן.
כמו לנדגרן, גם שוורצנגר עשה את המעבר מדמות הנבל לזו של הגיבור מן האירופאי שמאיים על אמריקה, לזה שהיא מחבקת בעוצמה. הוא צלח זאת הודות להיותו מכונת הרג אדירה גם כן, אבל בעיקר כיוון ששילב בעבודותיו המון כריזמה, מודעות עצמית ותחכום. סרטי האקשן שלו, למעשה, הם המורכבים מבין אלה של השמונה כולם.
לאור כל זה, נראה כי שוורצנגר צריך לדלג בקלילות על המשוכה שמחכה לו ברבע הגמר ג'ט לי. לאחר שנבחרת למושלות מדינה בסדר הגודל של קליפורניה, הצבעות כאלה נראות קטנות עלייך. מנגד, צריך לזכור כי בעשר שנות ההפוגה מן הקולנוע, כוחו קצת החליד, וכך אולי גם הפופולריות שלו בקרב ההמונים. בזמן שהשתעשע בפוליטיקה, קמו מאחורי גבו גיבורי פעולה חדשים, ועכשיו ייתכן שיצטרך לשלם על כך את המחיר.
למה לי? שוורצנגר עשה את המסלול מפרברי גראץ אל לבה של קליפורניה, יריבו עשה דרך מרשימה עוד יותר, מבייג'ינג להוליווד. כיוון שהיבשת הקלאסית היא כבר נחלת העבר וסין היא העתיד, ברור שגם הוא הדבר הכי נכון עכשיו.
גם הכלים שבהם ג'ט לי נלחם מרשימים יותר בניגוד לשוורצנגר, הוא לא צריך להיעזר בארטילריה מתקדמת, ובעצם כלל לא משתמש בנשק חם. הכל אצלו בידיים, ואלה ידי זהב. לכן, בסופו של דבר לי ניצב כחזק מבין השניים, שכן אם ינטרלו אותם מעזרים חיצוניים, רק לו תהיה את היכולת להשיג ניצחון טבעי.
לי נבדל משוורצנגר גם בחוש ההומור כמוהו, גם לו יש ממד קומי ומודעות עצמית, אבל אצלו הכל מעודן ומפולפל יותר. בהתאם לכך, כיאה להבדלי התרבויות ביניהם, גם הערכים שהוא מייצג נעלים יותר, ומושגים בסדר הגודל של כבוד לאדם ולטבע תופסים אצלו חשיבות גדולה בהרבה. אז במושלות קליפורניה הוא מעולם לא זכה וככל הנראה גם לא יזכה, אבל בהצבעה הזו מגיע לו לנצח.
סילבסטר סטאלון או ג'ייסון סטיית'ם?
למה סטאלון? נו באמת, איזו מין שאלה זו. הוא הרי האבא של כל הפרויקט, ולולא היוזמה שלו, לא היו סרטי "בלתי נשכחים" וגם לא היה את הטורניר הזה.
נוסף לזאת, כמעט מיותר לציין את שאר הסגולות שלו: מסת שרירים אדירה, מן הגדולות בחבורה בכלל; ורסטיליות מוחלטת, שאיפשרה לו לשחק בסוגי סרטים משונים ומשונים, כולל שתי סדרות מצליחות אך שונות עד מאוד "רוקי" ו"רמבו"; חוש הומור משובח, שאיפשר לו לצחוק עם ועל אחרים וגם על עצמו; וגם יכולת לייצג היטב את הרקע שממנו הוא בא מהגר איטלקי, בן צווארון כחול.
אך למרות כל זאת, חייבים לחזור רגע לנקודת ההתחלה ולומר את האמת סטאלון יזם את פרויקט "בלתי נשכחים" כי זו היתה הדרך היחידה שלו לחזור לתודעה. מבין השמונה, הוא זה שספג לאורך השנים את הדעיכה המקצועית הכי חדה, ובלי הסרטים הללו, לא היה לו שום חלק במציאות הקולנועית. צריך לתת לו כבוד, אבל יש גם להעמיד את כוחותיו העכשוויים בפרופורציות הנכונות, בעיקר כשעומד מולו שור צעיר בהרבה.
למה סטיית'ם? בניגוד לסטאלון, שהשיג את תהילתו בשנות השבעים והשמונים, יריבו הבריטי צבר אותה בעשור האחרון, ולכן מגיע לקרב הזה בעמדת זינוק טובה יותר. נוסף לכך, הוא השכיל לעשות זאת בתנאים קשים יותר מאלה שהיו בימים של רוקי ושל רמבו, וצמח כגיבור פעולה בימים שכבר כמעט אין כאלה. בזמן קצר, בלי רעש וגם בלי הרבה סיכויים, השכיל סטיית'ם להפוך לפס ייצור ולתו תקן של מותחני אקשן יעילים, ומגיעה לו על כך הוקרה.
חוץ מזה, בשעה שסטאלון מייצג את האקשן הכבד והמיושן של פעם, סטיית'ם פועל ברוח העכשווית יותר, זאת שלמד מן הבמאי שגילה אותו, גאי ריצ'י. כתוצאה מכך, אצלו המכות והפיצוצים הרבה יותר מהירים ודינמיים, בהתאם לצו השעה.
צו זה מחייב הצבעה לסטיית'ם, בגלל כל הסיבות שמעל וגם כי הוא הבריטי היחיד שבחבורה, ומביא עמו לעבודותיו את העומק, החספוס והשנינות של מורשתו. ביום שבו ננעלת האולימפיאדה שבני עמו ארגנו כה היטב, לנציג שלהם מגיע את הקול שלנו.
ההצבעה פתוחה עד מחר (שני 13.8) ב-14:00. תוצאותיה יוכרזו בעמוד הפייסבוק של וואלה תרבות, וביום שלישי ניפגש כאן לחצאי הגמר הראשון שבהם יעמת את המנצחים בין ברוס וויליס/צ'אק נוריס וסילבסטר סטאלון / ג'ייסון סטיית'ם והשני את אלה שביו ז'אן קלוד ואן דאם / דולף לנדגרן וארנולד שוורצנגר / ג'ט לי. שהטוב ביותר ינצח.
"בלתי נשכחים 2": עמוד הסרט בוואלה! סרטים
רוצים לצפות בכוכבי "הבלתי נשכחים" בסרטים שהפכו אותם למי שהם? כנסו לוואלה V.O.D לצפייה בחינם