לא פשוט להיות להקת אתניקס. גם בעשור השלישי לפעילותה, היא עדיין מחויבת להיות להקת רוק צעירה ותוססת, למרות שהקהל שלה כבר מזמן מקריח ומרכיב משקפיים במטרה לזהות את החברים החדשים בהרכב. אתניקס נועדה להיות צעירה לנצח וזה לא פחות ממלחיץ.
באלבום החדש שלה "אהבת חינם" אפשר בקלות לזהות את קולות המחאה החברתית שהבעירה את המדינה בקיץ הקודם והנוכחי. אתניקס היא בעצם מעמד הביניים שזועק את הכאב ולא ממש יודע על מה. אפשר לשמוע את זה כמעט בכל שיר באלבום החדש שלה. הכל עשוי היטב, במקצוענות ומיומנות מדהימה, נשמע טוב ובכל זאת לא ברור. אתניקס היא להקה שאומרת הכל נכון ועדיין אין בה תכליתיות. את אותה מגניבות שהיתה בה בשנות התשעים, קשה כבר לזהות.
זאב נחמה ותמיר קליסקי עדיין לוקחים מילים בערבית ובשפות אחרות ומנסים להביא משהו אקזוטי למוזיקה המקומית, ובכל זאת, אין בשירים החדשים את אותה בערה שהיתה בעבר. "קטורנה מסאלה", אותו פסקול קייצי שליווה אותנו בשנות התשעים, עובד רק על הרגש. אין לו אחיזה במציאות. "איזואימו" העכשווי כבר לא ממש עושה את זה. בהופעה, על גבי גלי הנוסטלגיה זה יכול לעבוד, לעומת זאת, באלבום, זה נשמע מאוד מאולץ. התרגיל שעבד כל כל כך נהדר בשנות התשעים, נשמע פתאום מאוד סטרילי.
כך גם ההופעה בקיסריה - זה נשמע מתאים לג'ינגל של כל חברת סלולאר באשר היא; אתניקס, היא היום בעצם מהות הקפיטליזם, אהבה בכסף. נשאר ביחד, כדי שאפשר יהיה לשנות, כן, זוהי חברת הסלולר שלנו ואם נישאר ביחד נצליח לשנות את חבילת הבסיס, לא יותר. הבנו כבר שאכלנו אותה עכשיו צריך רק לדאוג שזה לא יהיה יותר מדי. נשיר על זה, נדבר על זה ובסוף נשלם על זה.
אתניקס היא הפסקול של שני העשורים האחרונים במדינת ישראל. זה היה מאוד נכון להתחבר לשירים האלה. "ג'סיקה" הבעירה את חלומות הנעורים וכשאייל גולן פרץ לחיינו, כולנו ידענו לשנן "בית עם גינה, חום והבנה, החדרים יהיו לנו, חדרי הלב, ילדים שלושה ופרנסה קשה, מה זה משנה לבן אדם אוהב". על גבי אותה נוסטלגיה רכב זאב נחמה בדומה לגיבור אתמול בערב באמפי תיאטרון קיסריה. היום נדמה שברור לכל, שגם בית עם גינה זה חלום רחוק מדי וכל מה שנשאר זה רק לשיר על זה שפעם העזנו עוד לחלום. הנוסטלגיה עבדה אתמול שעות נוספות.
זאב נחמה ולהקת אתניקס, ביצעו את רוב הלהיטים הגדולים שלהם משני העשורים האחרונים. הכל עבד מדהים. שרנו, צחקנו, כאבנו, נהנינו והמשכנו הלאה. רע לנו וטוב שיש את אתניקס כדי לשיר על זה. מבחינה נוסטלגית, זה עבד נהדר. אתניקס, נשארו צעירים לנצח. עדיין נותנים בראש. להקה סופר מקצוענית שהחליטה אתמול ללכת על מסיבת ריקודים חסרת פשרות בקיסריה. כבר לקראת סוף החלק הראשון, נחמה גרף אליו את הקהל ומאותו רגע הוא לא הרפה. כאילו רצה להגיד: אנחנו עדיין נותנים בראש.
בכל מה שקשור להווה, אתניקס, כך נראה, מתקשה להמציא את עצמה מחדש. רוני בראון, מנכ"ל חברת התקליטים הליקון, אמר פעם שלכוכב פופ בדומה לכדורגלן, יש תאריך תפוגה. יש גיל שצריך לדעת מתי לעצור. נראה שלהקת אתניקס לא מסכימה עם הקביעה הזאת. בזכות הנוסטלגיה, חברי להקת אתניקס הצליחו להישאר צעירים לנצח בהופעה. באלבום החדש לעומת זאת, נראה שצריך יותר מזה והגיע הזמן לקבל את העובדה שצריך לשנות ולהשתנות.
"אנחנו נתפגר על הבמה": ראיון עם אתניקס
אתניקס - מתכון מנצח או שהגיע הזמן לשנות? שתפו אותנו בפייסבוק