חמש הערות על טלוויזיה: עדיף עקירה כירורגית על פני "יציע העיתונות"

אם יצא לכם לצפות פעם בתוכנית "The View" של רשת ABC האמריקאית, או באחד מעשרות הפאנלים הכושלים שעלו כאן בשנים האחרונות, אתם ודאי יודעים שהקונספט הזה של חבורת אנשים קשקשנית תחת אולפן אחד, מצריך הרבה ווירטואוזיות ומיומנות. וניב רסקין הוא לא ברברה וולטרס. למעשה – כמעט אף אחד הוא לא ברברה וולטרס, למרות שהרוב מאמינים שכן.

במקרה של "יציע העיתונות", מדובר בעיקר באייל ברקוביץ', הרכש החדש של התוכנית, שהגיע כדי להבהיר, שלא לומר לצעוק, שיש שריף חדש בשכונה, אבל לא רק הוא – כולם שם צועקים, נובחים אפילו, מראשון הרון קופמנים ועד אחרון האורחים המבוהלים. האם ככה זה בספורט? האם ככה זה בטלוויזיה הישראלית? מה שבטוח הוא שאם אתם לא מבינים בנושא, זה מעניין בערך כמו צפייה בעקירה כירורגית, אבל גורם כאב ראש חריף יותר.

ספורט5+ וספורט5 HD

רבים וגדולים ניסו להסביר לחיים הכט שיידיש בפריים טיים זה לא שוס גדול, אבל עושה רושם שכמו בעלי המקצוע הנלוזים שבתוכניתו, גם הוא חסר תקנה וימשיך למלמל הערות טרחניות בשפות עתיקות כל הדרך אל העונה ה-12 של "יצאת צדיק". השבוע התמקדה התוכנית בטכנאי מחשבים, ואלה נדרשו לסייע לקשישה מבולבלת שהמחשב שלה מסרב להידלק.

כמובן שהמחשב טופל על ידי מומחה מטעם התוכנית, וזה הסביר שהתקלה היחידה היא דיסק און קי שנשכח בתוכו וכמו בכל פרק, גילינו שיש חלוקה שוויונית למדי בין הקקות לנשמות הטהורות. מה, יש טכנאי מחשבים בעולם שמנצלים את הידע שלהם כדי לעשוק אותנו? לא ידענו! וחזירים, הם יכולים לעוף? אם חיים הכט והפקת התוכנית שלו יפנימו שכבר ירדנו מהעגלות הרתומות לסוס, ושרובנו – לא כולם, אבל גם להם יש במי להיעזר – נסמכים על שיתוף מידע אינטרנטי בשביל שלא להיעקץ, אולי "יצאת צדיק", תמצא את דרכה האנכרוניסטית אל מחוץ למסך.

ערוץ 2

רצועת השידור הלילית של ערוץ 1 מעולם לא נשאה בחובה הבטחות גדולות, אבל אם הייתם זקוקים להוכחה שמסע בזמן הוא אפשרי, כל שעליכם לעשות הוא לזפזפ לשם אחרי חצות. כפי שגולשי יוטיוב נוטים להגיב באתר על סרטונים ביזאריים במיוחד עם טוקבקים בסגנון "אני שוב בצד הזה של יוטיוב", כך תרגיש לכם גם הצפייה בשידור החוזר של הסדרה "סטרייט ולעניין", קומדיית מצבים משנת 93' שלפני עשרים שנה נחשבה לחלוצה, בזכות העובדה שהציגה הומוסקסואל על המסך הקטן.

זה מיושן, לא מצחיק ומביך, מעורר את התהייה מדוע איש לא טרח לקבור את הסדרה הזו בארכיוני הערוץ ולתת לה להעלות אבק - בכל זאת, היא לא בדיוק "קרובים קרובים" - כך פיסת הנוסטלגיה שמתחבאת אי שם בצד הזה של השלט עוזרת להפנים שפעם לא בהכרח היה כאן טוב יותר.

ערוץ 1

זו באמת היתה רק שאלה של זמן עד שמישהו שם למעלה יבין שאחרי הדוגמניות, החנונים, הילדים המבשלים והנינט וואנביז למיניהם, המסך הקטן שלנו צריך גם קצת הולכים על ארבע פרוותיים, כאלה שגורמים לך לחלץ פעיות של עונג מול המסך. קצת אירוני שתוכנית כזו מגיעה ימים ספורים לאחר ששודרה בחדשות 2 כתבה מטרידה ביותר על מצבה העגום של עמותת "תנו לחיות לחיות", ובכלל על ההזנחה הפושעת של בעלי החיים בישראל.

כך או כך, "הכלב של המדינה" היא ריאליטי ילדים-כלבים שכוללת ארבעה מאלפי כלבים על תקן שופטים, הרבה מקשקשי זנב שמגיעים להדגים את כישורי הזינוק-דרך-חישוק שלהם והילדים שאיתם. הקונספט מיושן ולא באמת מעניין, מרגיש כמו משהו שנשלף מארכיון הניינטיז של הערוץ (הקו הבולט במדור השבוע), מאלץ אותך להכיר בשימוש הציני שנעשה כאן גם בילדים וגם בכלביהם – שניהם על תקן בידוריות מהלכות - וההנחיה ההיפר אקטיבית של עודד פז מעייפת. מצד שני, זו תוכנית של ילדים, לילדים ואם כבר, לפחות שיקבלו קצת מסרים חיוביים על החיות המופלאות האלה.

ערוץ הילדים

כשמדובר ב"סאות'פארק", אין טעם להכביר במלים: זה או שאתם מתים עליה, או שבא לכם להקיא בכל פעם שהיא מבליחה על המסך, וקיים יחס ישיר בין יחסכם לסדרה לבין רף הבגרות שלכם. ובכל מקרה, מדובר באחת הסדרות החדות, המושחזות, המוטרפות והסטלניות ביותר שישנן, ושום דבר מאלה לא משתנה בפתיחת העונה ה-16.

אמא של קלייד מתה לאחר שהוא הותיר את מושב האסלה מורם, והממשלה מחוקקת סדרה חדשה של חוקי שימוש באסלה, שכמובן הופכים את החיים של כולם למסובכים יותר. במקביל, קרטמן מחליט להתגייר ומוצא אהבה חדשה, ועל הדרך לועגים שם לתופעת הממים ברשת ושאר הטרנדים של ימינו. זה מטופש וילדותי, אבל זה כאן כדי להישאר, אז עדיף שתצטרפו אליהם מאשר שתילחמו בהם.

HOT קומדי סנטרל

גם לכם יש הערה על טלוויזיה? ספרו לנו בפייסבוק