נפלו בעריכה: הסדרה שהרתיחה את המוסלמים בבריטניה

השבוע עלה בערוץ BBC1 הבריטי סיטקום חדש בשם "האזרח חאן", שלא הסתפק בתגובה הצוננת שקיבל ממבקרי הטלוויזיה, אלא עורר גם מבול תלונות מצופים זועמים שטענו שהסדרה פוגעת בקהילה המוסלמית כיוון שהיא "עושה צחוק מהקוראן". באחת הסצנות, בתו של מר חאן (כפי שהוא מכונה בסדרה) זורקת על עצמה חיג'אב ועושה את עצמה מעיינת בקוראן רגע לפני שהוא נכנס לחדרה. באופן מפתיע, דווקא הסצנה הזו, שגרסאות דומות לה נחרשו כבר בסדרות אחרות, היא זו שעוררה הכי הרבה הדים.

הבחירה של תאגיד השידור הציבורי לעסוק בפלח אוכלוסיה שבדרך כלל זוכה להתעלמות או חשיפה שלילית בלבד היא מבורכת, כך גם העובדה שעל יצירת הסדרה הופקד אדיל ריי, מוסלמי בעצמו שכבר עבד בעבר על כמה הפקות עבור BBC. הבעיה היחידה היא שההומור של ריי הוא באמת סטריאוטיפי, צפוי ושבלוני למדי. אם אתה כבר עושה משהו שברור לך שיקומם עליך את הקהילה המוסלמית, לך על זה עד הסוף.

ושוב, בפעם המי-יודע-כמה, מתברר שאי אפשר לעשות הפקת טלוויזיה שקשורה למוסלמים מבלי לחטוף על כך קיתונות של ביקורת. בסיבוב הקודם היתה זו תוכנית הדוקו-ריאליטי "All American Muslim" של רשת TLC, שאיבדה מפרסמים בעקבות קריאות לחרם מצד ארגונים גזעניים (שעוסקים גם בפעילות הומופובית). בסופו של דבר, הסדרה ירדה אחרי עונה אחת בשל רייטינג נמוך, בעוד שרוב המבקרים דווקא שיבחו אותה על כך שהיא פותחת צוהר לעולמם של מוסלמים-אמריקאים צעירים. הפרגון הזה הגיע בהפתעה יחסית, בהתחשב בעובדה ש-TLC מתמחה בהפקת תוכניות ריאליטי טראשיות, ועד ש-"All American Muslim" עלתה לשידור, אפשר היה להתבלבל ולחשוב שמדובר בעוד אדפטציה, אחת מתוך אינספור, ל"ג'רזי שור".

למרות הביצוע המוצלח, שיבוץ של תוכנית מהסוג הזה דווקא ב-TLC הציג את המוסלמים כמוקצים, ביזאר שראוי לתוכניות שוליים - צמודים לאמהות צעירות ומרובות ילדים, ילדות בנות 5 שרוצות להיות מלכות יופי, ותאומות סיאמיות בנות 22 שסתם נותנות הצצה לחיים שלהן. אם זו הגישה, לא פלא שיש עוד כל כך הרבה פערים שצריך לגשר עליהם.

קשה להפריד בין עצלות לשונית ושפתית ובין עצלות מחשבתית – נראה שהלגלוג על רהיטות, והמהירות שבה היא נתפסת כפלצנות או חפירה היא צדו השני של מטבע הדשדוש השמח בבורות ובבינוניות. אבל גם במציאות שבה מרבית חברי הכנסת מתנסחים בעילגות ורדידות וזמרים חובטים בשפה העברית, עדיין חשוב להבדיל בין ההתפתחות הטבעית והאורגנית של שפה ובין כניעה למכנה המשותף הנמוך ביותר.

"גלגולה של הרי"ש המתגלגלת", סרטה המעניין מאוד של סתיו מורן, סטודנטית לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, הוא התחקות קצרה ומבדרת מאוד בעקבות ההתגלגלות, או ההיכחדות אם תרצו, של הרי"ש המתגלגלת שהיתה השלטת בדיבור התקני הישראלי. אותה רי"ש עברה להיות נחלתה של העברית הרשמית המדוברת והמושרת ולבסוף התמסמסה עד כדי כך שכעת היא שריד אחרון לדור האוריינים והקריינים דוגמת דן כנר וירון לונדון (המרואיינים בסרט), אבשלום קור כמובן, וכמשמר צעיר יותר של מורשת משפחתית מפוארת, גם גיל חובב – נינו של אליעזר בן יהודה, בנו של משה חובב ואחיינה של ראומה אלדר – אנשי הרדיו המיתולוגיים.

מעבר לנושא המרתק לכשעצמו – זה שעלה כשאלה אצל כל מי שגדל על ההפרדה בין הרי"ש המקוריינת והמזדמרת ובין העברית היומיומית – מרשים הסרט, שנערך במסגרת לא יומרנית כסרט גמר לשנה א' באוניברסיטה, בטיפול שלו בנושא. מורן ראיינה את האנשים הנכונים, ערכה היטב ובקלילות את החומרים המצולמים והנגישה בלי מאמץ או הכבדה את מה שיכול היה להיות שיעור לשון מעיק. התוצר המפתיע והנעים לצפייה נמצא במלואו ביוטיוב, והוא הוכחה לכך שתיק העבודות הטוב ביותר הוא זה שנמצא בחזקת הכלל וצובר את מעמדו בעצם דיבורו בעד עצמו.

עוד דברים מעניינים שקרו השבוע? ספרו לנו בפייסבוק