רימייקים הם עניין מסוכן הניסיון לקחת סוס מנצח ולהכריח אותו לדבר עברית התגלה במהלך ההיסטוריה הטלוויזיונית הישראלית כדבר שבדרך כלל עדיף פשוט להניח לו בצד. די באזכור מסמר השיער של צמד המילים "משפחת קמיצ'לי" - שהפך להיות מטבע לשון נרדף ל"פיאסקו שאין להתקרב אליו במקל וכפפות עם תו איכות של נאס"א" כדי לגרום לכל תסריטאי ראשי שפוי לברוח לצד השני כמו מאש. ובכל זאת , המציאות היא שבשנה האחרונה נעשו כמה ניסיונות מחודשים לחידוש סיטקומים שהיו להיטי עבר אמריקאים כ"בנות הזהב" של ערוץ 10 ו"נשואים פלוס" של קשת. בשני המקרים דנן מדובר בניסיונות לא מוצלחים מספיק ובסדרות שעדיף היה להותיר את מנוחתן עדן המקורית לעלות בסיאנס לוח השידורים החוזרים.
והנה עכשיו, כאילו לא היה בשתי הכוויות הטריות האלו כדי להוות אזהרה מספקת עלתה לאוויר אמש "משפחה לא בוחרים", שהיא גרסתה המעוברתת למהדרין של "כולם אוהבים את ריימונד". מבין כל הסיטקומים שנקנו זכויותיהם לעיבוד ישראלי, "כולם אוהבים את ריימונד" היא התוכנית העדכנית ביותר; הסדרה שודרה בהצלחה בין השנים 1996-2005, זכתה ב-13 פרסי אמי והיתה מועמדת להם כמה עשרות פעמים בתשע העונות בהן שודרה. לא רק ישראל חמדה לעצמה עיבוד מקומי להצלחה של הקומדיה המשפחתית, והמקור עובד גם לגרסא רוסית, מצרית ואיך לא פולנית.
עם כל המיושנות המובנית של סדרות סיטקום ויש כזו, כמובן "משפחה לא בוחרים" היא ככל הנראה הרימייק הישראלי הטוב ביותר לסדרה גויה, שנעשה כאן אי פעם. על העיקרון האוניברסלי של החמות הפאסיב-אגרסיבית, המתח שבין האוכל של האישה לאוכל של אמא, האב הנרגן והמיושן והאח המשונה שתמיד מרגיש סוג ב' - שהפכו את "כולם אוהבים את ריימונד" לקומדיה אנושית חביבה למדי, ומשעשעת לפרקים בנויה גם "משפחה לא בוחרים".
דניאל לפין, התסריטאי שעמד גם מאחורי ההצלחה שלא ניתן להתווכח איתה של "החיים זה לא הכל", חבר לאשתו גאיה וילדמן לעיבוד ובימוי של "משפחה לא בוחרים", והשניים ניגשו למלאכה במה שנראה כמו חיבה וכבוד למקור, מבלי לתת למלכה האם זוכת הפרסים לרפות את ידיהם. בין ההחלטות הנכונות והמוערכות של השניים נמצא הליהוק של שחקני הסדרה שלמה בראבא ורוזינה קמבוס המופלאים מגלמים את ההורים של יובל (המקביל של ריימונד), הזוג שנכנס לנעליהם של ריימונד ודברה הוא יובל ינאי ונועה קולר, שחקני תיאטרון גשר, ופיני קידרון כאחיו של יובל, גם הוא שחקן תיאטרון ותיק בעל קול רדיופוני וכבונוס - דמיון לא מבוטל לבראד גארט אשר גילם את רוברט במקור.
הקאסט האנונימי-למדי ברובו לצופי הטלוויזיה, תורם מהרעננות שלו להצלחה של "משפחה לא בוחרים", ומצליח לייצר תחושה נינוחה ולא מתאמצת של כימיה משפחתית אמינה. מהפרקים הראשונים של הסדרה, נראה שינאי וקולר ממלאים את הדיאלוגים בחן וקלילות, והם בעיקר מאוד חמודים יחד ולחוד. פיני קידרון מצחיק מאוד בתפקידו, רוזינה קמבוס כאם השתלטנית והמסרסת היא אוצר קומי לכל סיטקום, והחזרה של שלמה בראבא למסך הקטן לא היתה יכולה להיות מוצדקת יותר.
קווי העלילה של "משפחה לא בוחרים" משיקים כמובן לאלו של "כולם אוהבים את ריימונד", אך גם התפרים והכיווצים הישראליים שנערכו לה לא פוגמים בתוצאה הסופית, ולעיתים אפילו מבטלים משהו מהמתקתקות הפרברית האמריקאית של גרסת המקור. גם אם "משפחה לא בוחרים" היא לא הקאטינג אדג' של הקומדיה, ופורמט הסיטקום תמיד מושך לתחושה של שידורים חוזרים משנות התשעים, זו בהחלט סדרה חיננית מאוד, ורימייק מרשים שלא מאבד את תחושת המקור שלו; ומבין כל העיבודים הישראלים שנערכו לפורמטים זה הנוכחי יכול להיות האחד שיסיר את קללת "משפחת קמיצ'לי" מעל ראשיהם של תסריטאי ישראל.
"משפחה לא בוחרים" - מאחורי הקלעים: צפו
"משפחה לא בוחרים" - מה אתם חשבתם על הפרק הראשון? ספרו לנו בפייסבוק