זמנים קשים דורשים אמצעים קיצוניים; וערוץ 10, זה לא סוד, נמצא שוב בפתחו של תהום כלכלי ועתיד לא ברור. מתוך הייאוש הקיומי הזה, נשלפה "TEL אביביות" סדרת פיילוט בת שנתיים ששני פרקים שלה צולמו בשיתוף עם גלובוס גרופ, ואז היא אופסנה אי שם. עכשיו, כשהתחושה היא שאין מה להפסיד יותר, נשלפו הפרקים האלו ושודרו האחד אמש (שבת), והשני במוצאי שבת הבאה. ומה לגבי ההמשך? הטענה היא שאם הצפייה ב"TEL אביביות" תעמוד על יותר מעשרה אחוזי רייטינג, יצולמו הפרקים הנוספים בסדרה. נשמע מוזר? זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הסדרה עצמה.
"TEL אביביות" מחזיקה בתקציר עלילתי שכמוהו לא ראיתם בשום מקום עדיין שלוש נשים צעירות, עצמאיות וחזקות חיות בעיר הגדולה; מנהלות רומנים כושלים במידות כאלו ואחרות והעוגן היחיד שלהן הוא החברות האמיצה ביניהן והתקווה הנואשת שהעיר הגדולה תראה להן את פניה הנדיבות. אה, כבר חשבו על כזה? התשובה היא מן הסתם, שכן לפני עשור וחצי, כשבתפקיד העיר לוהקה ניו יורק, ותקציב הארט דיירקטור ופיתוח התסריט עמד על בערך פי עשרים.
"TEL אביביות" כל כך רחוקה מ"סקס והעיר הגדולה" שזה ממש מייסר לצפות בה. שדרות רוטשילד אינן פיפט' אבניו, כפכפי האצבע אינן המקבילה לעקבי הסטילטו של ג'ימי צ'ו, והוויס אובר מהיר המחשבה והשנון של קארי בראדשו הוא ממש לא הציוץ החיוורייני של אלונה הרווקה הטרייה והמשתוקקת לזוגיות. הבעיה היא לא רק בהתחזות המאומצת של תל אביב, כבודה במקומה, לקוסמופוליטיות הנוצצת של ניו יורק הבעיה היא בזה שיוצרי "TEL אביביות" קוראים את המפה כשהיא מקופלת והפוכה. הדבר האחרון שהטלוויזיה הישראלית נזקקת לה היא חיקוי דהוי של סדרה ששינתה את עולם הטלוויזיה בשנות התשעים ושאפילו המקור שלה לא עומד היום במבחן הזמן. כך הפכה "TEL אביביות" במחי החלטות גרועות ולא רלוונטיות למסטיק לעוס שהדוד מאמריקה הדביק מתחת לספסל, והישראלי הנואש לקצת מתוק, תחב אותו לפיו וצהל "היי, יש פה עוד קצת טעם!". אין. אין טעם בחיקוי שכזה, ובטח לא כאשר הוא שם את התעשייה הישראלית של טלוויזיה מקורית ללעג.
סדרה על נשים ישראליות היא דבר שיכול היה להשתלב לא רע בלוח המשדרים של כל זכיינית, אבל נדרש כאן פיצוח של נוסחה חמקמקה משהו שהולך על קו התפר העדין שבין סדרת פאן שנעים לצפות בה מחד, ואיזו אמירה מקומית ועדכנית. ב"TEL אביביות" אין שום תחושת אותנטיות לא בטקסטים השטחיים, לא באינטראקציות התמוהות, ולא בסיטואציות נטולות האמינות. במקום זאת, "TEL אביביות" מבהבהת במלוא המאמץ כמו שלט ניאון של מוטל דרכים זול שחלק מנורותיו המצהירות "פאר במחיר שווה לכל נפש" כבר נשרפו לפני שנים ואיש לא טרח להחליף אותן, כי אף אחד לא מאמין בסלוגן.
מלבד הקונספט החלוש והמשומש, "TEL אביביות" חוטאת לשלוש השחקניות שלה הילה וידור, נטע פלוטניק והדר רצון. שלושתן שחקניות טובות, יפות ומוצלחות, וכולן נאלצות להתמודד עם תפקידים תפורים רע ועם טקסטים מביכים. תחושת הפספוס כל כך גדולה, כי מאותם חומרים עקרוניים הפקת מקור, בתמיכה של גלובוס גרופ, עם אותו קאדר שחקנים (עליהם נמנה גם רום ברנע, שכמו כל האחים לבית ברנע ניחן בקול מרשים וכריזמה), אפשר היה לייצר סדרה אמיתית שמדברת ישראלית ולא רק עברית.
אם לחזור לנקודת ההתחלה - נכון הוא שערוץ 10 נמצא במצב לא פשוט, ואין מה לנסות ולבעוט בחיה פצועה. זו גם לא הכוונה. הערוץ שראוי לתמיכה ולהזדמנות חוזרת להיות כלי משמעותי במשחק האכזרי ממילא שהוא עולם היצירה הישראלי זקוק לא רק לפריסת חובות, אלא גם לקולות ולאמון של הקהל שלו. מתוך זה, אסור לו בשום פנים ואופן לשלוף ביד רועדת אקדח תקול כמו "TEL אביביות" ולקוות שהדברים פשוט יסתדרו מאליהם. מהלך כמו זה משדר בדיוק את הרושם ההפוך והנואש, ורק מנכר את הצופים יותר. לערוץ 10 ולצופיו מגיע יותר מזה, הרבה יותר.
"TEL אביביות" - מה אתם חשבתם? ספרו לנו בפייסבוק