שנה חדשה מצריכה חדשות משמחות, ולאורי בנאי בהחלט יש כאלה בשבילכם: מסתמן שהגנים של משפחת בנאי לא מאכזבים - דור חדש של מוזיקאים כבר צומח בין קירות הבית שלו. "תראי, תראי אותו", הוא מושיט בגאווה את האייפון שלו ומציג סרטון של בנו הקטן, מיכאל בן ה-5, מנגן על גיטרה ושר משהו לא ברור בטבעיות ובביטחון ששמורים רק לילדים שדם בנאי זורם להם בוורידים.
"לא מזמן היתה לי הופעת צהריים באיזה חוף ים, לקחתי אותו איתי. לא עוברות חמש דקות וכבר אני שומע 'אבא! תעלה אותי! תעלה אותי!' והוא פשוט עלה איתי לבמה, תפס את המיקרופון והתחיל לשיר את 'פרפרים' כאילו זה הדבר הכי ברור בעולם. גם הבת שלי נינה, שהיא כבר בכיתה ד', התחילה ללכת לחוג מוזיקה. לי לא אכפת שיילכו בדרך הזו, רק שיהיו מבסוטים ושמחים. כמו שאבא שלי אף פעם לא דחף אותי, בשום פנים ואופן, ונתן לי לעשות את הבחירות שלי. כי אנחנו יודעים כמה זה לא נוצץ, כמה זה קשה, כמה אין כסף ואין עבודה, כמה זה מלא באכזבות".
אי אפשר לחמוק משיחה על המשפחה שלו כשיושבים מול אורי בנאי. למרות שכבר לפני שני עשורים לפחות הוא השיל מעליו את תדמית הבן של גברי, האחיין של יוסי או בן הדוד של אורנה, אהוד, יובל, מאיר ואביתר. מאז עמד לגמרי בזכות עצמו, מככב בסדרות הטלוויזיה המצליחות של שנות השמונים והתשעים, משחרר שני אלבומים מוצלחים במיוחד ומפתח קריירה בתיאטרון. אבל לצד החגים שבפתח והמשפחתיות הכפויה שמתלווה אליהם, התחושה בראיון עם אורי היא שעשרה אנשים נוספים לפחות נמצאים מסביב בשולחן, משפחת בנאי לדורותיה ותפוצותיה. אבל הוא דווקא בסדר עם זה.
"אי אפשר להתחמק מזה", הוא אומר. "זה עולה בכל ראיון, וזה מאוד מובן. וגם רוב האנשים לא מצליחים לזכור מי הבן של מי ומי אח של מי. אנחנו יותר תשחץ מאשר משפחה רגילה. למרות שאני חייב לומר שהחשיבה הזו שבמשפחת בנאי כולם זמרים ושחקנים, היא מאוד מוטעית. אנחנו משפחה כל כך גדולה, ולא כולם פנו לתחום הזה. וזה גם לאו דווקא אומר שאם האבא הלך למשחק, אז הילדים גם יפנו לשם. תראי את יצחק בנאי, הוא למד משפטים והיה שופט בבית המשפט בבאר שבע, והילדים שלו הם אורנה, אהוד ואביתר".
טוב, אנחנו אוהבים להניח הנחות בקשר אליכם, כי אתם משפחת המלוכה שלנו.
"אני לא אוהב הגדרות כמו 'משפחת מלוכה', אנחנו משפחה צנועה של אנשים שעובדים קשה ושאוהבים את העבודה שלנו. גדלתי בבית שחינכו לעבודה קשה כדי להשיג את מה שחשוב לך. בסך הכל אבא שלי והגשש עבדו מאוד קשה. אלה לא היו הימים כמו של היום, שתוך שנייה אתה הופך למטאור. זה היה צעד אחרי צעד".
הפעם האחרונה שבה אורי, 43, היה בכותרות, היתה לפני למעלה מעשור. בשנת 2000, הבנאי הספציפי הזה, שעד אז היה מזוהה בעיקר בתור איגי מ"פלורנטין", השיק את האלבום הראשון שלו, "פרפרים", שהפך באופן כמעט מיידי להמנון העברי של אותה השנה וזיכה אותו בתואר תגלית השנה. מאז הוא מתמקד במוזיקה שלו, ב-2008 שחרר אלבום שני, "מפליג בדמיון" וכל הזמן מופיע ברחבי הארץ עם ניר פרידמן (גם אקס "פלורנטין", אבל השניים הכירו כבר ב"עניין של זמן"). ביוני האחרון אף שחררו יחד סינגל חדש, "מה את עושה לי".
במקביל, הוא משחק בתיאטרון "הבימה", בהצגות הוותיקות "בוסתן ספרדי" ו"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" ועובד על מופע חדש לצדם של ניקי גולדשטיין ואילן ליבוביץ', "השלישייה", שיוקדש למיטב הלהיטים של מיטב השלישיות הישראליות לאורך ההיסטוריה, מהחלונות הגבוהים ועד הגשש החיוור. "
"טוב לי על הבמה, במוזיקה ובתיאטרון", הוא עונה לשאלה אם אין איזה געגוע לימי התהילה של שנות התשעים, ולהופעות התדירות בטלוויזיה. "זה מחבר אותי לשורשים שלי, למוזיקה ולטקסטים של פעם, לערכים שגדלתי עליהם. אז להגיד שאני מתגעגע לטלוויזיה? לא יודע, זה לא חסר לי. הצטלמתי עכשיו לעונה השנייה של 'בקרוב אהבה' ואני בטוח שיהיו עוד דברים. אני לא דואג מזה. תביני, באופי שלי גם ככה אין לי את ההתנהגות הזו של מגה סטאר, לתת לדברים האלה לסובב לי את הראש או להשפיע עליי. מבחינתי, אז זה היה עבודה וגם עכשיו זה עבודה. עשיתי דברים לפני כן, ואני ממשיך לעשות את זה אחרי".
בסוכות הקרוב הוא עומד לכבוש במה נוספת ובחול המועד תוכלו למצוא אותו ב"פסטיבל מספרי סיפורים" בתיאטרון גבעתיים, מנחה לצדו של יוסי אלפי את הערב שיוקדש ליוצאי הקהילה הפרסית. "יוסי פנה אליי והרעיון מאוד מצא חן בעיניי, לבוא לספר מה אני זוכר מסבתא שלי ומה שאני יודע מהסיפורים של המשפחה. אנשים יודעים שמשפחת בנאי הם פרסים, אבל מה זאת אומרת פרסים? סבא שלי היה יליד הארץ. אבא שלי לא מדבר בכלל פרסית, והוא בן זקונים. האחים הגדולים שלו עוד דיברו קצת אולי. זה אבא של סבא שלי שעלה מפרס לפני 135 שנים".
והנה שוב אנחנו חוזרים לדבר על המשפחה שלך.
"אין לי בעיה עם זה בכלל, תמיד התעניינתי בשורשים שלנו ותמיד העסיק אותי הבית בירושלים, איך המשפחה הגיעה לתל אביב. זה מאוד מעניין אותי. לא מזמן שליח הסוכנות היהודית באריזונה, שבא לערב המחווה שעשינו ליוסי בנאי, הציע לי להגיע לאריזונה ולהעביר ערב לקהילה היהודית והישראלית שם על המשפחה, עם מצגת של תמונות, קטעים מסרטים, שירים. נהניתי מזה מאוד ואני מקווה שהערב הזה יהפוך למשהו קבוע".
את המיתולוגיה של משפחת בנאי כמעט כולם מכירים ובכל זאת, אין כמו לשמוע את הסיפור מאחד הבנאים בעצמם: "אבא של סבא שלי עלה לארץ דרך הודו באוניה. היו לו שלושה בנים אברהם, יצחק ויעקב. אנחנו בעצם הצאצאים של יעקב, שהיה אבא של מאיר אליהו, סבא שלי. אני לא הכרתי אותו, הוא נפטר בערך 15 שנה לפני שנולדתי. סבא וסבתא שלי היו בני דודים, זה היה מקובל מאוד אז, ותמיד כששואלים אותנו איך יכול להיות שיש לנו כל כך הרבה אמנים במשפחה, אנחנו צוחקים שזו הסיבה.
יעקב היה אחד מבוני שוק מחנה יהודה בירושלים ובגלל זה הוא קיבל או קנה - אני לא יודע איך בדיוק היתה הקומבינה דירה ומתחת לדירה, חנות. כמו שאומרים שהקצב תמיד שומר לעצמו את הנתח הכי טוב, אז הוא שמר לעצמו את הדירה והחנות הטובות ביותר, פתח חנות ירקות ותכנן שהוא וצאצאיו יהיו ירקנים. קצת התפקשש לו. כשאני היום הולך עם אבא שלי, גברי, לשוק מחנה יהודה, אז בחלק מהבאסטות הוא רואה חברי ילדות שלו שמנהלים את החנויות, וזה כנראה מה שגם הוא היה צריך להיות, אבל היו התפתחויות בלתי צפויות".
אורי ואבא גברי בנאי
הכישרון המשפחתי עבר בתורשה אל הדורות הנוכחיים של משפחת בנאי מסבא אליהו וסבתא מלכה. יוסי בנאי ז"ל תמיד סיפר שאצלם נולד הקסם. "זה נכון", אומר אורי. "סבא וסבתא שלי תמיד היו מספרי סיפורים. סיפורים שנמשכו שעות, והם היו הבידור של אותם ימים, התיאטרון, בימים של פעם, כשלא היה תיאטרון וטלוויזיה. אליהו היה מספר הסיפורים הכי טוב באיזור והוא נחשב לסטאר בירושלים. וגם במשפחה זה היה ידוע, שהוא וסבתא אלופים בסיפורים. אני זוכר את הסיפורים של סבתא שלי מצוין, ואני אספר שניים מהם בפסטיבל. סבא וסבתא היו הנינטים של תחילת המאה הקודמת".
שמע, זו חתיכת היסטוריה לסחוב על הגב. אתה מרגיש חובת הוכחה?
"לא, היום כבר ממש לא. פעם, מזמן, היה איזשהו קטע כזה שאמרו שאני בזכות אבא שלי, למשל כשהתקבלתי ללהקה צבאית. היה מאוד קשה להתקבל אז, המון אודישנים, ואמרו שהתקבלתי בכלל בלי אודישן. כל הרינונים האלה. בסדר. אף אחד במשפחה שלנו אף פעם לא סמך על שם המשפחה, וכולנו תמיד עבדנו קשה כדי להגיע לאן שהגענו. תראי היום את אלישע בנאי, הבן של יובל, יש לו את הלהקה שלו, אלישע וארבעים השודדים. הם עושים מוזיקה יוצאת מן הכלל, הייתי גם בהופעות. אני רואה איך הם מכתתים את רגליהם ויורקים דם בהופעות כל הארץ, והם טובים. הם עוד לא פרצו, אבל אני צופה להם גדולות".
יש גם, מסתבר, לא מעט רגעים משעשעים כשאתה נצר למשפחת בנאי, במיוחד לאור העובדה שלציבור הישראלי יש נטייה להניח שהמשפחה כולה נמצאת בקשר יומיומי הדוק. "מישהו יכול לעצור אותי ברחוב, גם אם אני באמצע משהו וזה קצת מפריע, ויגיד לי, 'אני הייתי עם אביתר בגן, תעשה לי טובה, תמסור לו דרישת שלום מככה וככה'. ברוב הזמן אני אפילו לא נשאר להגיד לו, 'שמע אני לא בקשר יומיומי איתו, אנחנו מתראים ומדברים רק באירועים משפחתיים וסביר להניח שאני לא אזכור את זה עד אז'. יש אנשים שבטוחים שכולנו מדברים כל הזמן. זה לא שאנחנו לא בקשר, עם אהוד למשל דיברתי ממש לפני כמה ימים, במסגרת עבודת ההכנה שאני עושה לפסטיבל מספרי סיפורים. אבל לכל אחד יש את שגרת החיים העמוסה שלו ויוצא לנו להתראות בעיקר באירועים משפחתיים. גם לא תמיד יודעים מי זה מי, זה מצחיק. לא מזמן נכנסתי לאיזה בית קפה, ושתי בחורות ישבו שם והציעו לי להצטרף אליהן. סירבתי בנימוס, אז אחת מהן מסתובבת ואומרת לי 'אז לפחות תשיר לי קצת שמתי לי פודרה'. היא היתה בטוחה שאני בכלל אביתר".
ולמרות זאת, יש כנראה יותר מדבר אחד שמשותף בין שלל הבנאים. במקרה הזה, מדובר בחיבור הרגשי לתרבות הישראלית, זו שהיתה כאן לפני עידן "האח הגדול". "המוטו שלי בחיים הוא כל דבר במינון", מסביר אורי. "זה שאנשים לא יודעים מי זה יאיר רוזנבלום - בכוונה אגב אני לא אומר יוסי בנאי או שלא יודעים מי זה ניסים אלוני. זה חורה לי. אני חושב שצריך להיות איזשהו מינימום של תרבות, של ערכיות, וכשלא יודעים דברים כאלה בסיסיים של איך הגענו לאן שהגענו ומה היה כאן לפני עידן "כוכב נולד", זה רע מאוד. בגלל זה אני לוקח את מיכאל ונינה לתיאטרון ולהופעות, משמיע להם את כוורת. מיכאל כבר מכיר את כל המילים בעל פה. נינה היא כבר בכיתה ד' והיא שומעת כל מיני שירים ביו טיוב, כל מיני ראפרים כאלה, להיטים, שאין לי שמץ של מושג מי הם. 'אני יורד לים... דוואי דוואי'. אין לי מושג מה זה".
דין כהן נדמה לי שקוראים לו.
"את רואה? אין לי מושג. זה לא שאני איזה ארכאי, יש לי פייסבוק ואייפון, אבל כמו שאמרתי אני מאמין באיזון. אבל לא נורא, הדור הבא של הבנאים כנראה יהיה הכי מעודכן שיש".
רוצים לשמוע על ההיסטוריה של הבנאים? ספרו לנו בפייסבוק