כשהאנס רוזנפלד התיישב לכתוב דרמת פשע חדשה, הדבר האחרון שהוא ציפה לו היה שכמה חודשים לאחר מכן, כשהסדרה שיצר, "הגשר", כבר מוכתרת כיצירה הטלוויזיונית המסקרנת של השנה, הוא ימצא את עצמו מדבר עליה עם עיתונאית ישראלית. "זה באמת מאוד הזוי", הוא צוחק. "אבל העולם של היום כל כך קטן, שבאמת אי אפשר לדעת מול מי תמצא את עצמך, ולאן היצירה שלך תגיע בסופו של דבר. אני גם מכיר טלוויזיה ישראלית. מאוד אוהב את מה שהאמריקאים עשו 'הומלנד' שלכם, למשל".
על פניו, כל קשר בינינו לבין רוזנפלד, למעט שם המשפחה היהודי שלא באמת משחק תפקיד מבחינתו. רוזנפלד, 48, הוא איש טלוויזיה ותקשורת שבדי ותיק, וידוע בארץ המוצא של נילס הולגרסון כמולטי טאלנט שכתב אופרות סבון והתקדם משם לכתיבת ספרי מתח ודרמות משטרתיות, הגשת תוכניות טלוויזיה ורדיו והנחיית טוק שואו משלו. הוא היאיר לפיד שלהם, מינוס האספירציות הפוליטיות והג'ל בשיער.
"הגשר" הספיקה, מאז עלייתה בספטמבר 2011, להירכש לשידור על ידי ערוץ BBC 4 הבריטי, וגם על ידי רשתות בגרמניה, אוסטרליה ונורבגיה. בנוסף, היא נקנתה על ידי רשת הכבלים האמריקאית FX, שכבר שוקדת על אדפטציה משלה. הסדרה מגוללת את סיפורם של שני שוטרים סאגה השבדית (המגולמת על ידי השחקנית זוכת האוסקר השבדי, סופיה הלין) ומרטין הדני (קים בודניה) - הנפגשים לאחר שגופת פוליטיקאית מבותרת נמצאת על גשר ארסונד המקשר בין שתי המדינות, ומהר מאוד מגלים שיש להם עסק עם רוצח סדרתי פסיכוטי במיוחד.
הביקורות המהללות על "הגשר" עשו את שלהן, ואחרי שהגרדיאן הבריטי השתפך עם מלים כמו "מהפנטת, מסובכת, יפהפיה, ממכרת. מתגנבת מאחוריך ועוטפת אותך", אף אחד באירופה ומחוצה לה, לא הצליח להישאר אדיש. מדובר בהצלחה פנומנאלית, במיוחד עבור סדרה שאיננה דוברת אנגלית. "האמת היא שהסדרה מדוברת בשתי שפות שבדית ודנית", מסביר רוזנפלד. "בחיים האמיתיים, השבדים והדנים לא באמת מבינים אלה את אלה, אלא אם הצד השני מדבר ממש לאט. מדובר בשפות שונות, אפילו שהן נשמעות אותו הדבר. אבל קיבלנו החלטה שבסדרה, כולם מבינים את כולם, אפילו שהדמויות מדברות בשפות שונות. זה חלק מהמציאות המעט אלטרנטיבית של הסדרה. יש לה עולם משלה, והוא לא תמיד מיישר קו עם העולם האמיתי".
רוזנפלד התחיל לכתוב את "הגשר" יחד עם מאנס מרלינד, כותב מוכר אחר בארצות הנורדיות, ב-2011. "רצינו לחבר בין שוטרים משתי מדינות, שבדיה ודנמרק, ורצינו שיהיו מאוד שונים זה מזו, וגם מאוד שונים מכל השוטרים שראינו עד היום בטלוויזיה", הוא מספר. "בתור בסיס לסדרה, היו לנו שתי דמויות ראשיות מאוד מעניינות. שוטרים שאף פעם לא ראיתם בטלוויזיה. הדמות של סאגה למשל, היא חסרת כל כישורים חברתיים. חלק מהמבקרים כתבו שיש לה אספרגר, אבל אנחנו לא נתנו שם למה שיש לה, כי ידענו שאחרת נצטרך לשקוע במחקר על התסמונת הזו וזה יגביל אותנו מבחינת הדמות והעובדות. פשוט קיבלנו החלטה שאין לה כישורים חברתיים ובכל מקום שהיא הזדקקה להם, פשוט לקחנו אותם. זה עבד מעולה".
בקריירה שלך נגעת לא מעט גם בקומדיה. מה גרם לך ליצור דרמת פשע כל כך אפלה?
"זה פשוט מה שאני אוהב. זה לא היה איזה ניסיון לכוון לקהל בינלאומי, לא עצרתי לחשוב 'מה יכול להצליח בשאר העולם?'. כתבתי הרבה סדרות משטרה לפני כן, וגם שלושה ספרים בנושא. אני חושב שזה עניין של אופי, ואני מת על זה לבנות עלילה שהיא כמו פאזל, בה כל צעד מוביל לצעד הבא. כשאתה כותב דבר כזה, אתה צריך לראות את התמונה כולה ולדעת בדיוק איך הסיפור יסתיים. לבנות מקרה עם רמזים, עם מתח".
"הגשר", שעונתה הראשונה כוללת 10 פרקים ועונתה השנייה מצטלמת בימים אלה, היא למעשה הקו-פרודוקציה השבדית-דנית הראשונה, למרות הקרבה הגיאוגרפית בין שתי המדינות (כאמור, גשר אחד בלבד מפריד ביניהן). את הסדרה הפיקו רשת DR הדנית ורשת SVT השבדית. "זו הייתה החלטה כלכלית נטו", מסביר רוזנפלד. "בטלוויזיה השבדית אין מספיק כסף כדי להפיק דרמה משטרתית כמו שצריך, ובארצות סקנדינביה יש מין חוק כזה שברגע שאתה מצלם בעיר מסוימת, העירייה המקומית נותנת לך כסף להפקה. ככה נולדה ההחלטה לעשות שיתוף פעולה עם הדנים. משם גם הגיע הרעיון הבסיסי של העלילה, לשים גופה על הגבול בין המדינות".
איך זה שעד היום לא נוצר שיתוף פעולה כזה?
"כנראה בגלל שעד היום לא התעורר הצורך הכלכלי. הזמנים הקשים גרמו לכולם לחפש פתרונות חדשים. אנחנו בשבדיה רגילים לעבוד עם גרמניה, אבל כשחשבנו על דנמרק, הבנו שזה ישתלם לשני הצדדים. כולם רוצים להמשיך להפיק דברים איכותיים, ובשבדיה במיוחד, מאוד יקר להפיק דרמה של 10 שעות. אתה לא באמת מרוויח את הכסף בחזרה. ברגע שהאיחוד הזה קרה, ראינו שזה עובד מעולה, ואני חושב שזה גם תרם לתוצאה הסופית של הסדרה. כולנו עבדנו עם חזון משותף. בסך הכל, המדינות לא כאלה שונות, אפילו חיצונית הן נראות פחות או יותר אותו הדבר. יש לנו רק הבדלים תרבותיים קטנים, וכמובן, הדעות שלנו אלה על אלה. בסדרה החלטנו לא להתמקד בהבדלים בין שתי המדינות, אלא במה שדומה ביניהן. צריך להבין גם שבמציאות, הגשר הוא כמו מדינה בפני עצמה. ברגע שהוא נבנה, אנשים מדנמרק התחילו להגיע כל בוקר לשבדיה כדי לעבוד בה, ולהיפך. זה נעשה מין אזור תלוש מהסביבה, שבו מתקיימות שתי מדינות".
איך אתה מסביר את ההצלחה של הסדרה בעולם?
"קודם כל, היה לנו צוות מעולה בכל מה שקשור לבמאים, מפיקים, כותבים ושחקנים כמובן. כולם חלקו את אותו החזון. הצוות עבד מצוין יחד ועבדנו כשלם. בנוסף, היה לנו גם הרבה זמן לעבוד על הסדרה, ובמיוחד על הדמויות והעלילה, לבנות אותן לאט, כמו אריג עדין. כך נוצר לסדרה קצב מהיר עם הרבה טוויסטים שהצופה לא ממש יכול לחזות. דווקא עכשיו, כשאנחנו מצלמים את העונה השנייה, יש לנו פחות זמן לכתוב אותה וזה מה שמדאיג אותי. הדאגה העיקרית שלי היא שאנשים לא ירצו לצפות בעוד עונה כי הם ירגישו שהם צופים באותו הדבר. זה מאוד מאתגר, אנחנו צריכים לייצר מקרה חדש עם מורכבות דומה ושיגשר בין המדינות. זה האתגר".
אבל את ההצלחה של הסדרה אפשר לקשור גם לעובדה שבימים אלה, התוצרים התרבותיים הנורדים הם הלחמניות החמות של האמריקאים, ובהתאמה של שאר העולם. את עיקר הקרדיט אפשר לייחס לטרילוגיית הספרים רבי המכר "נערה עם קעקוע דרקון", שהסעירה את העולם והובילה בעצמה ליצירת אדפטציה קולנועית אמריקאית. מכיוונה של דנמרק הגיעה כמובן "The Killing", שגרסתה האמריקאית נחלה הצלחה לא קטנה, ויש שמשווים בינה לבין "הגשר". "יש שני דברים דומים מאוד בין 'The Killing' ל'הגשר'", מסביר רוזנפלד. "בשתיהן יש מקרה אחד ראשי, ובלשית שהכישורים החברתיים שלה לא בשיאם. אבל שם הדימיון נגמר. אצלנו המציאות קצת שונה, הרבה יותר קודרת ובעיקר לא מאוד ריאליסטית".
למה אתה חושב שהאמריקאים כל כך מתלהבים עכשיו מהתוצרים הנורדים?
"אני חושב שזה דומה מאוד לעניין שהם מגלים כרגע בסדרות וסרטים מישראל. עבורם, מדינות זרות זה משהו קצת אקזוטי, קודר. בכל מה שנוגע אלינו - אנחנו לא האנשים הכי שמחים בעולם, אין לנו יותר מדי אור שמש וגם לא יותר מדי שמחת חיים. נראה לי שזה מרתק אותם".
אתם מרגישים את העניין האמריקאי בתעשייה המקומית?
"אנחנו מרגישים את זה בעיקר במכירות הספרים, יש הרבה עניין בספרי מתח שבדים ופתאום גם הרבה הפקות מחו"ל מתעניינות בסדרות מקומיות. אבל אנחנו גם יודעים שצריך להוציא מזה את המיטב, כי לפני שנבין מה קורה הם יסובבו את הראש ומדינה אחרת תעניין אותם".
מדבריו של רוזנפלד מסתמן שמצבה של תעשיית הטלוויזיה השבדית דומה למצב בישראל. "גם אצלנו מייצרים בעיקר ריאליטי, יש לנו את הגרסאות שלנו ל'אקס פקטור', 'אמריקן איידול', 'מאסטר שף' ו'האח הגדול'. אנחנו מייבאים הרבה מאמריקה ובריטניה, אבל יש גם הרבה דרמות מקומיות. מצד שני, לא קל ליצור כאן, כי כאמור אין הרבה כסף וזה לא משתלם כלכלית, אז כל הזמן צריך לחשוב על פתרונות יצירתיים. אחרי שראיתי את 'הומלנד', חשבתי לעצמי שאולי איזה שיתוף פעולה עם ישראל יכול להיות רעיון לא רע".
"הגשר" זמינה לצפייה חינמית ב-HOT VOD
מה דעתכם על "הגשר"? ספרו לנו בפייסבוק