"ההסתבכות בלוב": הצצה מרתקת למדינה במשבר זהות

לא ברור אם זו ההשפעה המטלטלת של החרב המתהפכת מעל ראשו של הערוץ עצמו, אבל אין ספק שבמסדרונות ערוץ 10 נכנסו למצב רוח קמיקזה. בחודשיים האחרונים הם החלו לאייש באופן חסר תקדים את הנישה שהייתה שמורה פעם רק לאיתי אנגל – שלא לומר, ליגאל צור – ולשלוח את הטאלנטים שלהם למלכודות מוות באתרי תיירות נבחרים בעולם. קודם זה היה צבי יחזקאלי, שהעמיד את המבטא הערבי שלו למבחן אולטימטיבי בקיני הטרור של אירופה; ועכשיו זהו עמנואל רוזן, שלוקח את קלישאת הדג מחוץ למים לקיצוניות חדשה ויוצא לסיבוב דאווין בלוב הפוסט-קדאפית.

יש משהו מטריד בבחירה למסגר ככה סרט שאמור לספר לנו סיפור עיתונאי מהשטח: "ההסתבכות בלוב", כאילו הסיפור כאן הוא מה שקורה לרוזן עצמו כשהוא מטייל בארץ זרה, ולא לוב, שמצויה בסיטואציה היסטורית ייחודית. יש בזה גם משהו לא ישר - הרי ברור שרוזן מתגרה במזל כשהוא מסתובב בלוב המבולבלת שאחרי המהפכה, ובמובן הזה, הסכנות שהוא נתקל בהן בדרך אינן ממש "הסתבכות". הן המטרה שלשמה בא. במובן הזה, הדוקו-אקסטרימיזם של רוזן מעורר אנטגוניזם עוד לפני הצפייה.

ואכן, ההסתבכות הנזכרת בשם סרטו של רוזן היא במידה רבה החלק החלש בסרט – משעשע, אגב, לגלות שההסתבכות המסוכנת באמת היא בכלל לא שלו עצמו - אבל למרבה ההפתעה, מדובר בנתח קטן למדי משעה טלוויזיונית שיש בה כמה רגעים מרשימים למדי. מעצרו של רוזן ומעצרם של המלווים אותו לא מפתיע או מרגש בשום צורה מיוחדת, אבל הוא מוקף בפורטרט די מרתק של המדינה הצפון אפריקאית שעברה טלטלה עצומה עם נפילת משטר קדאפי, ועדיין מחפשת לעצמה זהות חדשה.

הדמויות שרוזן מתמקד בהן בסרט – צעירה לובית שהיא אקטיביסטית פרו-מערבית, ויהודי יליד לוב שמתגורר בלונדון וחוזר לביקור מולדת – אולי לא מלמדות אותנו משהו חדש לחלוטין על הסיטואציה בארץ שמנסה להתנער מעול הדיקטטורה, אבל הן מספקות זווית אישית מאוד על הסיטואציה, ולפעמים זווית כזו היא כל מה שצריך.

אחת הצרות בהתמודדות התקשורתית עם מהפכות בעולם הערבי היא שהמרחק התרבותי בינינו לבינם לא מאפשר לנו ממש לעשות את ההבדלה בין פלגים וגישות בתוך מדינה זרה, והופך את הכל לעיסה של קלישאות אוריינטליות על העולם הערבי. אבל המצב בלוב באמת מורכב, מרובה פנים ובלתי צפוי, ואי אפשר לתחום אותו למושגים פשטניים כמו "מזרחי" ו"מערבי". ההתמקדות בכמה פרצופים וסיפורים אישיים בתוך מדינה זרה מאפשרת לנו לעשות קצת סדר בבלגן, וחשוב מכך, היא נותנת לנו עוגן רגשי מסויים בתוך סביבה זרה: כשרוזן הולך לבקר יהודיה לובית זקנה שמסתירה את זהותה הדתית, ומוסר לה דרישת שלום ממשפחתה שעלתה לישראל, פתאום זה כבר לא העניין "שלהם", אלא פשוט סיפור אנושי. וזה לא מעט.

אפשר כמובן להלעיז ולשאול למה בכל זאת היה דחוף לרוזן לעשות את הצעד המיותר ולהפוך את סיפור המסע שלו ללוב – או לפחות את השיווק שלו – למותחן אודות הסתננות חשאית של עיתונאי עשוי בלא חת אל עורף האויב. התשובה, כנראה, היא שבלי סיפור המסגרת ההוליוודי הזה, בלי הדגש המלאכותי על כמה שהעולם מסוכן ובכל זאת באנו, הסרט שלו הוא לא ממש סרט, אלא כתבת חדשות של ערב שישי. אבל כתבת החדשות הזו הייתה מרתקת, וגם אם אין לה משקל סגולי עלילתי, היא עדיין שווה צפייה, אפילו נוגעת ללב לפרקים. עמנואל רוזן אולי לא ממש הסתבך בלוב, אבל טוב שהוא נסע אליה.

מה חשבתם על "ההסתבכות בלוב"? ספרו לנו בפייסבוק