חבורת הנודדים נעה לאורך השביל בין מימיו הצלולים והבוהקים של נהר העצים לבין צוק אבן?הגיר הלבן המפוספס בשחור, במסלול המקביל לגדה הימנית. הם התעקלו בטור עורפי היכן שחומת האבן הזדקרה והתקרבה אל שפת המים. לפניהם התפצל בזווית נתיב צר יותר לעבר נקודת הצליחה, היכן שהמים הזורמים התפשטו והתרדדו, מבעבעים סביב סלעים חשופים.
בטרם הגיעו אל ההתפצלות נעצרה לפתע אישה צעירה, ועיניה נפערו כשקפאה על מקומה ובהתה נכחה. היא הצביעה בסנטרה, ממאנת לזוז. "תראו! שם!" אמרה בלחישת אימה שורקנית. "אריות!"
יוהאראן, המנהיג, הניף את זרועו וסימן לחבורה לעצור. ממש מאחורי מקום ההתפצלות ראו כעת אריות?מערות זהובים בהירים משוטטים בעשב. אולם העשב הסווה אותם ביעילות כזאת שייתכן שלא היו מבחינים בהם ממרחק כזה, אלמלא צדו אותם עיניה החדות של ת?פו?נ?ה. האישה הצעירה מן המערה השלישית ניחנה בחוש ראייה טוב במיוחד, וחרף גילה הצעיר נודעה ביכולתה לראות היטב ולמרחק. כישרונה המולד זוהה בשלב מוקדם, ועוד בהיותה ילדה קטנה החלו לאמן אותה; היא היתה המשקיפה הטובה ביותר שלהם.
במאסף צעדו ע?י?ילה ויונדאלאר לפני שלושה סוסים והרימו את עיניהם לבדוק מה גורם לעיכוב. "מעניין למה עצרנו", אמר יונדאלאר וקמט דאגה מוכר נחרש במצחו. עיילה הביטה בריכוז במנהיג ובסובבים אותו והסיטה מוכנית את ידה להגן על הצרור החמים שנשאה בתוך גלימת הנשיאה הרכה הקשורה אל חזה. יו?נייל?ה ינקה לא מזמן וכעת ישנה, אך התנועעה קמעה למגע ידה של אמה. עיילה ניחנה ביכולת נדירה לפרש מחוות גוף; היא למדה זאת בגיל צעיר כשחיה ב??שבט. היא ידעה שיוהאראן מבוהל ושת?פו?נ?ה מפוחדת.
גם חוש הראייה של עיילה היה חד במידה יוצאת דופן. גם היא קלטה קולות מעל לטווח השמיעה הרגיל וחשה בצלילים העמוקים מתחתיו. חושי הריח והטעם שלה היו מחודדים אף הם, אך היא מעולם לא השוותה את עצמה לאיש ולא ידעה עד כמה חריגות תחושותיה. היא נולדה עם חריפות חושית מוגברת, שללא ספק תרמה להישרדותה לאחר שאיבדה את הוריה ואת כל מה שהכירה בהיותה בת חמש. את כל כישוריה רכשה בעצמה. היא פיתחה את יכולותיה הטבעיות לאורך שנים של צפייה בבעלי חיים, בעיקר אוכלי בשר, כשלימדה את עצמה לצוד. בדממה הסובבת הבחינה בהמייתם הקלושה של אריות, צדה את ריחם המובהק ברוח הקלה, ושמה לב שכמה אנשים בקדמת הקבוצה בוהים לפנים. כשהביטה, ראתה תנועה כלשהי.
החתוליים הנחבאים בעשב הפכו ממוקדים באחת. היא זיהתה שני גורים ושלושה או ארבעה בוגרים ממשפחת ארי?המערות. היא החלה להתקדם, הושיטה יד אל מטיל?הרמחים שהשתלשל מלולאת נשיאה באבנטה, ובידה השנייה שלפה רומח מן האשפה התלויה על גבה. "לאן את הולכת?" שאל יונדאלאר. היא עצרה. "יש אריות מלפנים, ממש מעבר להתפצלות", סיננה מתחת לאפה. יונדאלאר הסתובב להביט והבחין בתנועה שכעת, כשידע מה לחפש, פירש אותה כאריות. גם הוא הושיט יד אל נשקיו. "כדאי שתישארי כאן עם יוניילה. אני אלך".
עיילה השפילה מבט אל התינוקת הישנה והחזירה אותו אליו. "אתה מצטיין בהטלת רמחים, יונדאלאר, אבל יש שם לפחות שני גורים ושלושה אריות בוגרים, אולי אפילו יותר. אם האריות יחשבו שהגורים בסכנה ויחליטו לתקוף, תזדקק לעזרה, למישהו שיחפה עליך, ואתה יודע שאחריך אני הטובה מכולם". מצחו שוב התקמט כשעצר להגות בדברים והביט בה. לבסוף הינהן. "בסדר... אבל תישארי מאחורי". הוא הבחין בתנועה בזווית עינו והעיף מבט לאחור. "מה עם הסוסים?" "הם יודעים שיש אריות בקרבת מקום. תסתכל בהם", אמרה עיילה.
יונדאלאר הסתכל. מבטיהם של שלושת הסוסים, כולל הסייחה החדשה, היו נעוצים לפנים, וניכר בהם שהם מודעים לנוכחותם של החתוליים הענקים. יונדאלאר שוב קימט את מצחו. "הם יסתדרו? ובמיוחד אפורה הקטנה?" "הם יודעים להתרחק מאריות, אבל אני לא רואה את זאב", אמרה עיילה. "כדאי שאשרוק לו". "אין צורך", אמר יונדאלאר והצביע בכיוון אחר. "גם הוא ודאי מרגיש משהו. ראי איך הוא מתקרב".
עיילה הסתובבה וראתה זאב רץ לעברה. הזאב היה בעל חיים
מרהיב?עין, גדול יותר מרוב הכלביים, אך אוזנו הכפופה מחמת פציעה בקרב עם זאבים אחרים שיוותה לו חזות מופקרת משהו. היא החוותה את הסימן המיוחד שהשתמשה בו כשצדו יחד. הוא ידע שמשמעותו שיישאר בסמוך אליה וישמור על דריכות. הם התקדמו בזריזות, עוקפים אנשים בשפיפה, מנסים שלא לבלוט או לעורר מהומה מיותרת. "אני שמח שאתם כאן", אמר יוהאראן בשקט כשראה את אח?יו ואת עיילה מגיעים עם הזאב, חמושים במטילי?רמחים.
"יש לך מושג כמה הם?" שאלה עיילה. "יותר משחשבתי", אמרה תפונה, מנסה לשמור על ארשת שלווה ולא להפגין את הפחד שחשה. "כשרק הבחנתי בהם חשבתי שיש אולי שלושה או ארבעה, אבל הם משוטטים בעשב ועכשיו נדמה לי שיש אולי עשרה או יותר. זאת להקה גדולה". "והם בטוחים בעצמם", אמר יוהאראן. "מנין לך?" שאלה תפונה. "הם מתעלמים מאיתנו". יונדאלאר ידע שבת זוגו מכירה היטב את החתוליים הענקיים.
"עיילה מכירה את ארי?המערות", אמר. "אולי כדאי לשאול אותה מה היא חושבת". יוהאראן הינהן לעברו והציג את השאלה בלחש. "יוהאראן צודק. הם יודעים שאנחנו כאן. והם יודעים כמה הם מונים וכמה אנחנו", אמרה עיילה, ואחר הוסיפה, "הם רואים בנו משהו דומה לעדר סוסים או שורי?בר וחושבים שיצליחו לבודד את החלש מבינינו. נראה לי שהם חדשים באזור". "למה את חושבת כך?" אמר יוהאראן.
הוא תמיד הופתע מעושר הידע של עיילה באשר לציידים הולכי?על?ארבע, אך משום מה בעתות שכאלה הבחין במיוחד במבטאה החריג. "הם לא מכירים אותנו ולכן הם בטוחים בעצמם", המשיכה עיילה. "אילו היו בני להקה מקומית שחיה בסביבת אנשים ונרדפה או ניצודה כמה פעמים, נדמה לי שלא היו שווי נפש כל כך". "אם כך, אולי כדאי שנערער את שלוות הנפש שלהם", אמר יונדאלאר. מצחו של יוהאראן התקמט באופן דומה כל כך לזה של אחיו הגבוה ממנו, אך הצעיר יותר, והדבר עורר בעיילה רצון לחייך אם כי זה ניכר בדרך כלל ברגעים שהחיוך לא הלם אותם.
"אולי מוטב פשוט להתעלם מהם", אמר המנהיג כהה השיער. "אני חושבת שלא כדאי", אמרה עיילה והשפילה את ראשה ומבטה. היא עדיין התקשתה לחלוק על דעתו של גבר בפומבי, ובמיוחד כשמדובר במנהיג. היא אמנם ידעה שהדבר מקובל לחלוטין בקרב הז?לאנדונים אחרי הכול, כמה ממנהיגיהם היו נשים, כולל אמם של יוהאראן ויונדאלאר בתקופה מסוימת אך התנהגות שכזאת מצד אישה לא היתה מקובלת בשבט דוב?המערות, שאנשיו גידלו אותה.
"ארץ המערות המצוירות", הספר השישי בסדרת "שבט דב המערות" / ג'ין מ. אואל, מאנגלית: קטיה בנוביץ, 815 עמודים
צפו בסרט "שבט דוב המערות" עם דריל האנה