קשה לשכוח את הקביעה האלמותית של דרור קשטן בנוגע לכדורגל - "אפשר לנצח, אפשר להפסיד וגם אי אפשר לשלול אפשרות של תיקו". בכדורגל, כמו בחיים, כמו בטלוויזיה אפשר הכל, אבל עדיף לנצח. ו"גולסטאר" סדרת הדוקו-ריאליטי החדשה של HOT היא סדרה שנראה שהגיעה כדי לנצח, ועל הדרך לתת פייט הגון לעונה השנייה של "חי בלה-לה לנד" המשודרת ב-yes.
העיקרון של "גולסטאר" מוכר קח קבוצה של הטובים והמוכרים בתחומם; הוצא אותם אל מחוץ למים המוכרים להם; תעד את כל העסק והרי לך להיט בפוטנציה. הנוסחה עבדה כאמור ב"חי בלה-לה לנד", עבדה ב"האח הגדול VIP", עבדה ב"הישרדות VIP", ועובדת גם ב"גולסטאר", רק עם טוויסט של סלפסטיק ואורן זריף. "גולסטאר" אמנם משתמשת בנוסחה, אבל גם בנוסחאות צריך לחבר את הדברים נכונה כדי להגיע לתוצאת מ.ש.ל. ו"גולסטאר" מספקת את הסחורה ועוד הרבה מעבר מזה.
יוצרי "גולסטאר" (ירון ליכטנשטיין, אליאב גולדפריד וזיו שמש) הצליחו לגייס את קובי אוז, דן שפירא, טום קשתי, רון שובל, נירו לוי, דור דניאל, סלוצקי ודומינגז, אבי מלר וכמובן אורן זריף, כדי לשחק יחד כדורגל ולגור באותה וילה מתועדת; בסופו של דבר, הקבוצה הקיקיונית באימונו של שייע פייגנבוים המיתולוגי, אמורה להתחרות מול נבחרת ותיקי הכדורגל הישראלי. מצפייה ב"גולסטאר" מסתבר שלהוציא את קובי אוז, החלום להיות כדורגלן עבור בנים הוא המקבילה לחלום להיות בלרינה עבור בנות. ומרגע שהגברים נפגשים על המגרש, הם שוב בחצר בית הספר היסודי בהפסקה מה שמביא לתוצאה הלא שוקינג כשקובי אוז נבחר אחרון.
העניין העיקרי ב"גולדסטאר", הוא ההכרח של המשתתפים לוותר על משהו מהדימוי והאגו שלהם, זה שהפך אותם לכוכבים בתחומם (חלקם, חלקם), ולחזור למצב של חוסר ביטחון, נאמנות מבלי לדעת בדיוק למה היא נתונה והאם היא תשתלם להם, ולתפקד כיחידה בעלת מטרה אחת. בקיצור עשרה גברים מבוגרים חוזרים לטירונות. הלחץ על אובדן האינדיבידואל נותן את אותותיו, ודווקא אבי מלר החמוד להפליא, הוא זה שמכל הדרמה קווינז מתפרץ מעט. רק בשביל הפרשנות הקולעת של סלוצקי ודומינגז (שלא זוכים אפילו לרגע חסד אחד של הבחנה ביניהם או היגוי נכון של שמותיהם), כל ההתמוטטות הזעירה הזו היתה שווה.
כדורגל זה כנראה נחמד בשביל מי שבעניין ממילא, אבל גם מי שלא הגיע בשביל כדור ועשרה גברים שרצים אחריו מוכי אמוק, יכול יהיה להישאר בגלל הליהוק המצוין, ומלאכת העריכה והבימוי של זיו שמש שהופכת את "גולסטאר" לכיפית ומצחיקה מאוד. בין החיבה העצמית של טום קשתי שיכול להעביר השתלמויות מקצועיות לנרקיס המיתולוגי, לאורן זריף שבהיעדר מילה הולמת יותר אפשר להתייחס אליו כאל מטרוף, לייצוג הנחוץ של קול השפיות וההומור העצמי באדיבות סלוצקי את דומינגז "גולסטאר" מאוזנת להפליא ומחזיקה בכל הבלמים שימנעו ממנה להפוך למופע צעקני של פנייה אל המכנה המשותף הנמוך ביותר.
"גולסטאר" - מה אתם חשבתם?ספרו לנו בפייסבוק