בדברי הימים של להקות הבנים שעשו היסטוריה והיסטריה בשנות ה-90, ניתן היה לפרק כל הרכב ולהגדיר פרסונלית את החברים בו בהתאם למיתוג שעברו הכריזמטי, הנמוך, הביישן, הפרוע (יש לו עגיל באוזן! ואולי גם קעקוע), זה שעוד לא יצא מהארון וכך הלאה. במקרה של להקת הבנים הבריטית One Direction, החלוקה פשוטה הרבה יותר: החתיך, החתיך, החתיך, החתיך והחתיך.
בהתחשב בקהל הפוטנציאלי של וואן דיירקשן, להקה שנולדה מתוך הרחם של "אקס פקטור" הבריטית מבית סיימון קאוול, מדובר בבחירת מיתוג מדויקת שנותנת לכל אחד מחברי ההרכב מעמד כמעט שווה מתוקף היותם שיבוטים זה של זה, ובעשור הנוכחי כבר לא צריך לרדת לרזולוציות מיתוג מורכבות שרק יגרמו לפילוג בפלח הבנות 11-14. בסופו של דבר, כולן אוהבות חתיכים.
למרבה האירוניה, דווקא בארצות הברית הגיע האלבום הקודם של וואן דיירקשן, "Up All Night" למקום הראשון במצעד האמריקאי, בעוד שבמצעד הבריטי הוא הסתפק בשני. סביר להניח שגם "Take Me Home" ייקח את הלהקה לכיבוש של המצעד האמריקאי, ואז כבר לא באמת משנה מה קורה בבית.
בשונה מהאחים ג'ונאס, שילדות רצו לעשות איתם אהבה בעוד שאלה בחרו לסיים את הלילה עם ישו, וואן דיירקשן כאן בשביל לעשות כיף (וכסף. מלא כסף). "אם את לא רוצה לקחת את זה לאט ואת רק רוצה לקחת אותי הביתה, אז תגידי כן ותני לי לנשק אותך", הם שרים ב"Kiss You", השיר השני באלבום שבטח יביא להרבה הורים את הנאחס רגע אחרי שקיבלו מעט נחת מהשיר הפותח "Live While We're Young" שריף הגיטרה שלו נגנב מ"Should I Stay or Should I Go" של הקלאש.
אפילו ג'סטין ביבר, שמהרגע הראשון ניסה למכור קוליות, לא משתווה לאנומליה בתוכה פועלים וואן דיירקשן נראה שעם הפקה שנשמעת כמו מיליון דולר ובטח עולה הרבה יותר, הם לא מנסים אפילו לקרוץ לקהל רחב. עם ההצלחה שהם סוחבים עוד מהאלבום הראשון, כנראה שהם לא באמת צריכים, ולכן בשירים כמו "Rock Me" הם יכולים להשתמש במשפטים נוסח "זוכרת את הקיץ של 2009?". ובכן, סביר להניח שהיא זוכרת. כולם זוכרים את החופש הגדול.
מאוד קל לבטל חשיבות של אלבום רק בגלל שהוא פונה לכאורה לילדות, אבל גם בשביל לכבוש את הקהל הזה צריך לתת עבודה והעבודה הזו נעשתה כאן היטב. כמעט כל שיר בTake Me" Home" הוא להיט פוטנציאלי שמרים את האווירה ויכול להעיף אצטדיון צווחני, ואלה שלא הם בלדות-גיטרה-אקוסטית עם פוטנציאל לריגוש. אבל פזמונים ממכרים לא תמיד מספיקים גם למנגינה של Nyan Cat אפשר להתמכר בקלות ברמה הלירית וואן דיירקשן פשוט לא מנסים מספיק ושם הם נופלים. להקות בנים טובות, כנראה שכבר לא עושים כאלה יותר.
מה אתם חושבים על וואן דיירקשן? ספרו לנו בפייסבוק