האולפן החדש של ניסים משעל, על העיצוב המינימליסטי שלו, נראה כאילו הורכב מחלקי תפאורה שהושאלו מתוכנית בוקר בשנות ה-90. לא ברור מה הנחה את הבחירות הדקורטיביות של משעל, אבל האמת היא שבמידה רבה זו הייתה תפאורה מושלמת לשידורי הטלוויזיה של ליל אמש.
עם העמקת טווח הטילים והרחבת הפעולה בעזה, מבצע עמוד ענן עלה מדרגה, וגרר איתו את השידורים אל אותו ריטואל טלוויזיוני מסתורי של ימות קרב, שמעורר דה ז'ה וו כבד ותמיד נראה כמו תוכנית בוקר מרתונית שלא יודעת איך לעצור: כל המשתתפים עייפים, לועסים בקושי אותם משפטים שעה אחר שעה, מדי פעם מחפשים זווית חדשה ואז מתייאשים וחוזרים להתווכח אם המטרה של המבצע היא שחיקה או הרתעה. זה משחק מסירות קצת מייגע, והטקסטים הצפויים של המשתתפים אפילו מדכאים לפרקים, אבל יש בהם משהו בלתי נמנע, והם מלווים, כמובן, בתקלות טכניות שמספקות אתנחתא ומאפשרות לנו להיחשף לדנה וייס עושה פרצוף של דניאל קרייג כשהיא לא יודעת שהיא בשידור, או נדב פרי מתענג על גלידת שמנת במצב דומה. ושוב מה האלטרנטיבה?
ובכן, מסתבר שלערוץ 10 יש אלטרנטיבה, וקוראים לה מכבי תל אביב. בדיוק בערב שבו קלישאת הבועה התל אביבית התפוצצה ברעש גדול, החליט הערוץ לחתוך בלב הפריים טיים מההתעסקות השוחקת במלחמה, ולתת לציבור קצת מהמוסד התל אביבי היחיד שעדיין שמר על מעמדו בלב הקונצנזוס קבוצת הכדורסל של העיר. לא פריצות קטנות לאולפן, לא עדכונים בתוצאה, אפילו לא מסך מפוצל. פשוט שידור של משחק כדורסל בלב הפריים טיים.
אפשר להזדעזע ולתהות מה לעזאזל חשבו לעצמם מקבלי ההחלטות בערוץ, אבל האמת היא שהיה משהו מעניין בזפזופ בין "משעל חם" בערוץ 2 והמשחק של מכבי, משום שבמידה מסויימת הם דמו זה לזה. אחרי כמה שעות שידור, החדשות עצמן מפסיקות להיות חדשות והופכות למעין משחק, שבו הקבוצות מוכרות ומזוהות, הצופים יודעים את מי הם מעודדים, והתוצאה משנה רק לטווח קצר. מכבי תל אביב אולי הפסידה אתמול, ובוגי יעלון לא שיכנע, אבל לזו וגם לזה תהיה הזדמנות לתקן במשחק הבא, בפאנל הבא, בעונה הבאה, במבצע הבא. ספורט הרי מבוסס בין היתר על ההכרה הלא מודעת בעובדה שלא משנה כמה עמוק נסחפת אל תוך החוויה, בסופו של דבר זה לא באמת משנה, ולא באמת ישנה. זה רק עוד סיבוב במשחק טקסי שחוזר על עצמו שוב ושוב, פעם אחר פעם, כמו בשנה שעברה ובשנה שלפניה וחוזר לנקודת ההתחלה.
מה חשבתם על שידורי הטלוויזיה אתמול? ספרו לנו בפייסבוק