"חסר לי הדאחייה של ביירות גם בעזה", אמר אתמול (ראשון) הפרשן הצבאי רוני דניאל במהלך משדר מיוחד של חדשות 2 כשהוא מדווח מהשטח. ה"חסר לי" נאמר בטון של אייל שני/חיים כהן, כאילו המבצע הצבאי הוא איזו מנה שקורטוב דאחייה יהפוך אותה למושלמת. הרי איך יעביר את צה"ל לשלב הכניסה הקרקעית לפני שהוא שיטח שכונה או שתיים לפי תורת הדאחייה? בהמשך יהיו גם טיפים: איך לחתוך בצל בלי דמעות, איך לירות ולא לבכות. בעידן שבו הטלוויזיה המסחרית נשלטת על ידי ריאליטי, כמעט כל אחד שמקבל זמן מסך, מהמגיש הזוטר ועד לפרשן הבכיר, שם עצמו בעמדה של שופט, מכריז על מנצחים ומפסידים, ומחלק ציונים. דניאל בסך הכל הקדים את זמנו.
דוקטרינת הדאחייה, למי שתהה, לא ידע, או העדיף לשכוח, היא מושג המתאר את האסטרטגיה שגיבש צה"ל לאחר מלחמת לבנון השנייה, ותכליתו שימוש לא פרופורציונלי בכוח נגד ארגוני טרור שלוחמים בשטח בנוי. המושג נולד בעקבות ההפצצות המאסיביות על שכונת המגורים דאחייה בדרום לבנון, אי אז ב-2006. הוויכוח על מידת התועלת והמוסריות של הדוקטרינה מעולם לא הפסיק להתנהל.
באולפן ישבה קרן מרציאנו ולצידה חבר הכנסת אחמד טיבי, שהתרעם על הדברים והביע זעקה של רבים: "זה מה שאתה רוצה, להסית את צה"ל? זה התפקיד של הפרשן הצבאי? הרגו שלושה ילדים אני לפחות מגלה אמפתיה למשפחות בדרום, אתה קורא לצבא לפגוע באזרחים, עכשיו אתה מרוצה? אתה חסר רגש". דניאל, איש של דיבורים על מעשים, לא הושפע מהדברים, הגיב בקור רוח (בשונה מההתלהמויות האגרסיביות היומיומיות שלו) והחל בחלופת מהלומות מילוליות עם טיבי, כשהוא מאשים אותו בכך שהוא לא רגיש לנפגעים בצד הישראלי; טיבי הכחיש ואמר שדווקא גינה את את ירי הרקטות, וכך נמשך הוויכוח לאורך כשלוש וחצי דקות כשמרציאנו מתקשה להשתלט עליו או לנווט בו, עיניה מביעות מצוקה כאילו אזעקת צבע אדום מהדהדת בראש שלה.
דניאל, בנסיונו להשתיק את טיבי, לא התאפק ואמר לו שבצעקותיו הוא עושה "סוג של טרור באולפן". בכל זאת, ערבים - הם לא עושים בלאגן, הם לא חורגים מגבולות, הם לא גסי רוח הם טרוריסטים. כמה פשוט בישראל של 2012 (ובעצם, כך היה גם בזו של 2002) לזרוק לעבור נבחר ציבור אמירה כזו, ובסופה לצאת נישא על כפיהם של הטוקבקיסטים.
בתור פרשן צבאי חרוץ, דניאל רוצה לעשות את עבודתו והרבה ממנה, הוא רוצה לדווח על האירועים המרכזיים ולא להדחק לשולי המהדורות, כאילו שביצועיו נמדדים לפי זמן המסך שלו או מספר הפגזים שצה"ל משגר. חבל הטבור התודעתי של דניאל, סגן אלוף במילואים, עדיין מחובר לצה"ל מלטף, מדרבן ומעודד מהיציע. אם הצבא לא ייכנס לשם, או בהם, העבודה שלו תהיה הרבה יותר משעממת.
לא ברור אם שעמום, עודף מוטיבציה, או אג'נדה פוליטית דוחפים את אחד הפרשנים הצבאיים הבכירים בישראל להיות חוד החנית של עידוד המבצע הצבאי ברצועת עזה. חוץ מלזרוק אורז וסוכריות טופי על החיילים בל הגבול, נראה שהוא עשה כבר הכל. את ההתנהלות הזו (המכונה "רוני דניאליזם") ניסו לבקר ולנתח כבר לא מעט פעמים בעבר, היא גם זכתה לחיקוי מצוין של טל פרידמן ב"ארץ נהדרת" - אבל היי, יש לו אפוד מגן, הוא חסין לדברים האלה.
דניאל, שמייעץ מטעם עצמו לצמרת הבטחונית על גבי ערוץ הטלוויזיה הנצפה במדינה, חטא שוב כשדחף, דירבן וחרחר את שדרוגה של פעילות מבצעית ענפה לכדי מלחמה של ממש אולי הוא התבלבל וחשב שגיוס המילואים תקף גם לגביו, ואולי הוא שכח (קורה) שיש הבדל בין 'לעשות חדשות' לבין ליצור אותן. נראה שהוא מהסוג היוזם.
מה חשבתם על העימות בין רוני דניאל לאחמד טיבי? דברו על זה בפייסבוק