"דובדבני וקובץ'" מצחיקים בעיקר את עצמם

אתם מכירים את זה , כולם מכירים את זה – אתם יושבים על הספה עם החבר הכי טוב שלכם, מדברים שטויות ומצחיקים את עצמכם למוות. איך אף אחד עוד לא נתן לכם תוכנית משלכם, אתם ודאי תוהים – הרי ברור שאתם הדבר הכי מוצלח מאז הלחם הפרוס. או לפחות הכי מצחיק מאז מונטי פייתון. ובכן – ברוב המקרים אתם טועים. וזה לא אישי, ברוב המקרים כולם טועים. זה מצחיק כי זו השפה הפרטית, כי זו הסיטואציה, כי אתה חייב להיות חלק מזה כדי שזה יהיה משעשע.

"דובדבני וקובץ'" היא המסיבה הפרטית מדי של ליאור דובדבני ואילן קובץ', והסדרה שפתחה את עונתה השנייה אמש נבנית על הכימיה בין השניים, ועל מערכת היחסים האלימה-מגוננת, שונאת-אוהבת ביניהם. הסדרה עוקבת אחרי נסיונותיהם הפתטיים של השניים להצליח בעולם הגדול מבלי לדעת למצוא בתוכו את הנ.צ. של עצמם, הרצון להתפרסם בלי שום סיבה טובה מספיק, ובאופן כללי, להביא את המכה.

את המכה השניים בהחלט מצליחים להביא, אבל אולי לא את המכה שהתכוונו לה. "דובדבני וקובץ'" נסמכת על מורשת ותיקה של תרבות אמריקאית בעיקרה, שנתנה מקום של כבוד לזוגות חברים אהבלים שמחזקים זה את טיפשותו של השני, ולא מצליחים לפרוץ את מעגל הלוזריות של עצמם – "טיפשים בלי הפסקה", "הרולד וקומאר". המבנה בדרך כלל קבוע ויעיל – שני חברי ילדות, גברים, סטרייטים, שלא מצליחים לא עם בנות המין היפה, לא בחיים ולא בעבודה. בזמן שהם נאבקים עם החיים הם מגלים שלכל הפחות יש להם זה את זה.

מה ש"דובדבני וקובץ'" שוכחים בתוך המשוואה הזו זה להצחיק – כלומר, אין שום ספק שהם מבדרים את עצמם, וככל הנראה יש להם קהל של נוער וחיילים שחושבים שהם היסטריים, אבל למי שחצה את גיל עשרים, כל העסק לא ממש מדבר. הטיפול הדרמטי והקומי בדמויות של גברים, אפילו כאלו שמוגדרים כלוזרים, השתנה והתעדן בשנים האחרונות – אפשר לראות את זה בסרטים כמו "סופרבד" או "נפוליאון דיינמייט" למשל; החומרים של "דובדבני וקובץ'" אפילו לא מנסים לספק שום ערך מוסף למתח העדין שאפשר לבנות סביב ברומאנס. מספיק לראות מערכון אחד של "ניצה ולחם" של רועי כפרי וניב מג'ר לשם ההשוואה, כדי להבין שהמסגרת של נונסנס וחברויות גבריות היא כר פורה לקומדיה מוצלחת, כזו שמצחיקה גם אחרים.

אחרי שבעונה הקודמת היו דובדבני וקובץ' לוזרים מוכרי גלידה, הפעם הם לוזרים שרוצים להיכנס לבית "האח הגדול" ונכשלים, אז הם מתפשרים על תפקיד מאבטחים – משימה שכצפוי הם דופקים מההתחלה ועד הסוף. הרעיון הבסיסי הוא בסדר, לא מקורי בשום צורה, והקיום שלו בקשת מהווה מין פרומו ארוך ולא מוצלח לעונת החורף הקרובה של "האח הגדול". אבל מילא, גם עם זה עוד אפשר היה לעשות משהו – השניים, בעיקר ליאור דובדבני, הם קומיקאים נחמדים, שעם טקסטים טובים יותר שהיו נכתבים להם על ידי כותבים מוצלחים מהם עצמם, היו יכולים להיות חדים בהרבה.

נכון לעכשיו, "דובדבני וקובץ'" תבדר בעיקר את מי שמגיע מהצד של החתן או של החתן – עבור השאר, הכתיבה המרושלת, חוסר המקוריות והחזרה של הנושאים היא בעיקר מלחמת התשה ארוכה מדי שלא מעוררת גיחוך. בזמן שחומרים קומיים טובים בהרבה נמצאים ברשת, לא ברור למה להשקיע זמן בצפייה בעוד עונה של אותו הדבר.

מה אתם חשבתם על "דובדבני וקובץ'"? ספרו לנו בפייסבוק